משפטים ישרים פו

ואחר העיון נראה דיכול לעשות גא"א ואף שהיא נתונה לחבירו לזמן יתן לו ההפרש המשל הבית שוה מאה מתקאלים ושכירותה שני מתקאלים בכ"ח ונתנה לו או משכן לו חציו לעשרה חדשים יאמר לו גוד ממני ותן לי תק"מ וטול ממנה ק"ם שכירות די"ח דחשבינן כאלו זה יש לו ששה חלקים וזה יש לו ארבעה חלקים שההנאה שיש לו ממנה כאלו יש לו חלק יתר ולא נפקע מכח זה דינא דגא"א. ועדיין צריך לידע באם היה בהיפך ששמעון תבע מראובן דינא דגא"א ונראה פשוט שטענתו טענה ומחויב ראובן או להחליט ביד שמעון המחצית שלו לפי הערך שהעריך לו שמעון או בדמי המשכונה או ביותר או לגוד הוא חלק שמעון וישאר חלקו ממושכן ביד שמעון עד שיפדה לרצונו ופשוט: שיד שאלה ראובן הוציא כתב יד על שמעון והשיב שקודם תתי לך כת"י הייתי נושה בך וכו' ושכחתי אם נאמן או לא: תשובה בסי' פ"ה בסעיף ס"ג בהגה ראובן תובע משמעון לשלם לו והשיב שמעון כו' האמנתיך נאמן במגו ביאור דבריו פשוט שתובעו בשטר שאינו יכול לומר פרעתי אלא שבא בטענה חזקה למה פרעת לי זה השבוע חוב שהייתי נושה בך ובודאי שהחוב שלך פרוע וזה משיב האמנתיך ר"ל שזה שפרעתיך עם היותי נושה בך האמנתיך וראיתיך דחוק ואף שזו טענה גרועה נאמן במגו שהיה אומר להד"מ משם נראה לנד"ז שטענת שכחתי היא טענה גרועה מ"מ נאמן במגו שהיה אומר פרעתיך וק"ו אם מכח מגו דחינן טענת אלו חייב הייתי לך להוציא ק"ו לפטור ועיין בתשובת סי' ל' דנאמן לומר אנוס הייתי במגו דפרעתי: שטו שאלה שני שותפים בבית א' וא' רצה לעשות תיקונים הכרחיים לבית והאחר לא רצה אם כופים אותו לפרוע ויורדים לנכסיו: תשובה נראה דזה דומה להא דתנן במציעא והובא בש"ע סי' קס"ד אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העליה בונה הבית ודר בתוכה עד שיתן לו יציאותיו ע"כ. וכתב נ"י שהקשו בירושלמי ויכפוהו לבנות ותי' בשאינו פי' שהלך למד"ה וכן דעת הרמב"ן ז"ל והקשה הרשב"א דהירושלמי סבר כרב אחא דאית ליה אין נפרעין מן האדם אלא בפניו ואנן קי"ל כרב נחמן דאמר כופין מן התקנה ולכן תי' הרשב"א ז"ל דגמר' דידן סברה דאין כופין כלל שאין לבעל עליה שעבוד אלא על הבית אבל לא על בעל הבית שישתעבדו לו נכסיו כדי שנכוף אותו לבנות על כרחו ע"כ. והרב במשנה זו הביא דברי הרשב"א אלו והקשה עליהם מהא דתנן ספ"ח המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית דנשתעבדו לו נכסיו עכ"ל: ובחדושי למס' מציעא כתבתי דלא ק' מידי להרשב"א ז"ל מההיא דהתם שאני שעשה מעשה שהשכיר לו בית ודאי מכח מעשיו נשתעבדו נכסיו אבל הכא לא עשה שום מעשה שישתעבדו נכסיו והרי הבית לפניו וזה דעת הרשב"א ז"ל והוא ברור באופן שהדבר במחלוקת שנוי בין גדולי עולם הרמב"ן והרשב"א והכרעת הש"ע בזה לא נתבררה לנו דלפמ"ש בב"י משמע שסובר שדעת הרמב"ן והטור מהלשון שהעתיק הש"ע בריש סי' קס"ד שכתב בעל הבית כופהו כתב שדעת הרמב"ם וטור כדעת הרמב"ן ז"ל דאם הוא בכאן כופין אותו ויורדין לנכסיו וכן המ"מ אך בכ"מ כתב על דברי ה"ה שאין נראה לו אלא דיש חלוק בין נתקלקל כותל א' מכותלי הבית לנפל כל הבית דבנתקלקל כותל א' דגם הבית אינו ראוי לדירה ועוד דיש לחוש שתפול העליה בזה ודאי כופין אותו ויורדים אבל בנפל הבית והעליה אין כופין כלל וכן כתב גם הסמ"ע ונר' דהכי נקטינן דכיון דהיא פלוגתא דרבוותא אין לנו לכפות מספק אלא בדבר שמבורר בההיא שכופין ולכן דינא הוא שאם נתקלקל הבית קלקול מה שיש לו תיקון ודאי כופין ויורדין לנכסיו לחזק את בדק הבית כמשמעות לשון הרמב"ם וטור וש"ע ואם נפל לגמרי אין כופין כדעת הרשב"א ז"ל ולכן בנדון שאלתנו כופין ויורדים לנכסיו כן נלע"ד: שבתי וראיתי דיש לדקדק טובא על תי' זה של הכ"מ והסמ"ע דס"ס כיון דנקטינן כס' הרשב"א שאין לו שעבוד על האדם אלא על הבית א"כ אף בנתקלקל כותל מכותלי הבית יאמר לו הנה הבית לפניך תקן אתה ודור בה או השכירה לאחרים עד שאתן לך יציאותיך. ונראה ליישב דבריהם ז"ל דאנה"נ אלא דמסתמא לאו בשופטני עסקינן שבשביל תיקון מועט יניח לו הבית כולה זה א"א אלא ודאי דרוצה ביתו ואינו רוצה לתקן בזה ודאי כופין אותו ויורדים לנכסיו. מעתה הדין שוה לעולם דכל שנתקלקל הבית ונפל לגמרי הדין כדברי הרשב"א דאין שעבוד על האדם כלל אלא על הבית ואם נתקלקל מעט דודאי לא ירצה להניח ביתו כופין אותו ויורדים לנכסיו וזהו תי' הכ"מ ז"ל והסמ"ע דלכך כתב הרמב"ם בתחלת הפ' כופהו ולבסוף כתב דין המשנה: ובאמת שאם היה לנו רשות להכריע הדעת נוטה כדברי הרשב"א ז"ל דסברא גדולה היא שאין שעבוד על האדם כלל דלמה ישתעבד האדם וכי מי שיש לו בית ורוצה להניחו ריקן יש לנו עליו כלום זה תימה גדול ומה אם רוצה להפקירו יש לאחרים עליו כלום. ותו קשה לי לדעת הירושלמי דאסקינן שאינו כאן שהמשנה אומרת בהדיא אמר לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות אלמא דבישנו כאן איירי: זה מוכרח לתרץ בדוחק דאו' אינו רוצה לבנות היא לרבותא אע"ג דלא ציית דין והלך למד"ה אין יורדין לנכסיו ובאמת שיש לי לדקדק על הירושלמי דהיל"ל דאיירי באין לו נכסים וקאמר דיש רשות לבעל העליה לבנות הבית ולדור בתוכה עד שיתן לו יציאותיו וי"ל דאנה"נ. כללא דמלתא דהדין לעולם כך הוא דכל שמניח ביתו והולך לו אין לנו לכפותו וכל הכפיות הנז' בנזקי שכנים היינו דוקא ברוצה ביתו ורוצה שלא יפרע וכן נראה ממש סי' קס"ה שמי שאינו רוצה לפרוע בתקונים הצריכים ישכירו ביתו ויקחו השכירות ויפרעו אלמא שאין חיוב על גוף האדם אלא דהתם כיון שיש אופן להשכיר ביתו שלא ידור בו חנם כנלע"ד. ויש חלוק דאם המקום לא היה ראוי כלל לדירה לתקן השותף וידור בו חנם אין כסף עד שיתן לו יציאותיו ואם הוא ראוי אלא שצריך תקונים חוצה לו יפרעו מן השכירות ומוכרח לחלק מסי' קס"א ס"ד לסי' קס"ד ס"ה ודו"ק: שטז שאלה מי שגזל בית ומכרו בסך מה ושוב הוזל הבית בכדי רביע הסך ההוא ובא הנגזל ותבע לגזלן שיתן לו הסך שקבל כי אומר שרוצה בקיום המכר והגזלן אומר הרי שלך לפניך לך והוציא שלך מידו וכאשר תוציאנו מידו אני אפרע לו דמי שווי המקח כי נתרצה לו בכך: תשובה נראה פשוט דהדין עם הגזלן דקרקע אינה נגזלת וכאלו היא ברשות בעליה עדיין ומינה ג"כ דאם גזל בית ומכרו ונחרב ונעשה הפקר דזכה המוכר ואין לנגזל עליו כלום: