משפטים ישרים פד

סובר כן בפשיטות המשנה מדקא' ש"מ ואיך הו"ל להק' בפשיטות לזה הוכרח ר"ת לפרש מה שפי' באופן שבין לפירש"י בין לפי' ר"ת נזקין הוו כמלוה בשטר וכבר הבאנו כמה פוסקים מסכימים לדבריהם ובזה נתיישב ונדחה כל מה שדחה הרב פרי צדיק לשיטת ר"ת דוק ותשכח. גם שהאריך לחלוק על הש"ך בחילוק שמחלק בין היזק דמוחל שטר להיזק דידים אין בדבריו ז"ל שום הכרח דמ"ש הטור דהוי כשורף בית מה בכך דכל עיקר כונת הטור הוא לומר שאינו נכנס בכלל אחריות ולא איתשיל כלל ועיקר להכי וכמ"ש. גם מ"ש ממה שקראוהו מזיק הוא תימא דפשיטא דמזיק הוא ומזיק מיקרי ועכ"ז אין לו קול כמזיק דאין הקול אלא למזיק גמור כי הניזק צועק חמס וריב בעיר וממילא יוצא הקול לא כן במוחל שטר שעושה טובה לא' אינו נקרא מזיק גמור כי אינו עושה מעשה רשע שהשעבוד נשאר אצלו ובודאי דלא רשע מיקרי על מחילת השטר אם רחמיו המו על הלוה שלו ועדיין גופו משועבד לו ויכול למחול לו: גם מ"ש שם דמרן לא ס"ל הך דר"ת ממ"ש סי' קי"ט ס"ד איני רואה שום הוכחה מל' מרן והרי הסמ"ע על לשון מרן עצמו כתב בנזקין יש להם קול: כללא דמלתא דנראה פשוט שיש לפסוק כס' ר"ת ז"ל וסיעתו הראב"ד והרא"ש ורבינו ירוחם וכבר כתבנו דגם רש"י ז"ל כן נראה מדבריו ובפרט שכן הכריעו האחרונים ז"ל הסמ"ע ומהרש"ל ז"ל והע"ש וכ"ש דמן התורה גובה מלקוחות דשעבודא דאורייתא אלא שחכמים תקנו שלא לגבות ואפי' יהיה ספק כל ספק שיש בתקנה וכל דבר המסופק אם יש בו תקנת חז"ל נחזור לד"ת שלא נוציא מד"ת אלא בתקנה ברורה זה נלע"ד: שה שאלה כתבו הא' שחזקת ישוב של החנויות ובתים אם עקר דירתו בעליה משם וראה אחרים מחזיקים בה ושתק איכר חזקתו כ"כ מהריב"ץ ז"ל משם רבותיו וכתבתי לזה טוב טעם באריכות: שו שאלה מעשה שהיה ראובן קנה מאת המלך סאקא של טאבא ושוב נתבטל המקח ע"י שלא נתקיימו התנאים ואח"כ מת הלוקח ולא נתן חשבון לקהל ממה שנכנס בידו אך בחייו היה אומר שהפסיד משלו ולא גבה כלום: תשובה נראה כיון דאין עליו אלא שבו' כיון שמת אין עליו כלום: שז שאלה ראובן ושמעון היו שותפין בחטין והיו מופקדים ביד יהודה והלך ראובן להנפקד ונתן לו מחצית מהחטים שלא בידיעת חבירו ושוב בא לוי ושטרו בידו לשקול חלק ראובן בחטים ושמעון משיב כי כבר נתן המחצית שלו והנשאר הוא שלו: תשובה בסי' קע"ו סי"ח בשות' דחלק א' שלא מדעת חבירו הוא עצמו יכול לבטל החלוקה אם הוקר מחצית הנשאר כנז' בטור ואף שהב"י חלק כבר כתב הסמ"ע שבש"ע חזר בו מדסתם ובפי' כתב הב"ח שכבר חזר בו ולפי"ז נראה שגם בע"ח יכול לגבות חובו מהמחצית הנשאר והוא הבע"ח ושמעון הנגזל שוין וחולקין המחצית הנשאר משל ראובן ועוד יתבע שמעון לראובן השארית מה שגזלו [דבריו ז"ל צ"ע דבדבר השוה כמו חטין יכול השותף לחלוק אף בלא דעת חבירו כמו מעות דכחלוקים דמו וכמ"ש מרן שם ובזה ניחא דלא תקשי מהפסק של א' דהקרקע ג"כ כחלוק דמי מבי"ן] וס"ל נמ"ך בפ' הרב המרבי"ץ בן הרב המחבר זלה"ה וז"ל מדברי מרן שכתב אבל אם חלקו מעות משמע דדוקא מעות אבל פירות אין בהם חילוק דכלהו לאו כחלוקים דמו. ואף שנמ"ך פסק לא' בב' שות' בחצר שמכר א' כל החצר לגוים חזקה הנשא' כולה לשותף דלמעוטי גזילה עדיף כמ"ש רמ"א אינו דומה לזה דאלת"ה תקשי להם הדין דסי' קע"ו הנז' אלא יש לחלק שאני דבר שהוא קיים ונשאר כולו בעין והמוכר מוכר כחו והמכר הוא אוירי ורשות בעלמא כשמוכר חלקו לא נשאר לו זכות בנשאר כיון שהמכר הוא רוחני הרי ריקן כל הזכות שיש לו בכל אבן ואבן משא"כ כשמכר ונטל בפועל הנשאר הרי הוא לשניהם בשוה וזה דבר סברא גדולה ומתקבלת ונתקיים פסק החכמים ונתקיים מה שפסקנו: שח שאלה המקדים מעות לחבירו בדרך איסור כגון על עשרים מדות של חטים בסך ארבעה מעות למדה והוקרו החטים בסך ששה מעות למדה ופרע לו הלוה כפי תנאו יו"ד ונשארו לו עשרה. הלוה טוען שיחשב הסך עשרה בט"ו אוקיות והמלוה טוען שמה שקבל קבל בסך ויפרע לו בסך תשובה הדין עם המלוה לכאורה היה נראה לדמות זה להא דסימן קס"ו ס"ג דלסברא תנינא שהיא עיקר מנכינן ליה כל מה שגבה וכן כתב הבית יוסף בשם הראב"ד סי' קע"ז סעיף קטן ב' דבשטר שהוא קרוב לשכר מנכינן מהשטר כל הריוח שנתן אלא שיש לשאול הגע עצמך אם היה לו אצלו חוב בעלמא ונתן לו אבק רבית אם ינכה מהחוב שאצלו וזו נראה פשוט דאינו מנכה כיון שאין הרבית נתהוה מכח החוב. וכיוצא בזה כתב מהריק"ש ז"ל בשם הרדב"ז דאם הלוה פרע חוב של המלוה הוי א"ר אלא דאין יוצאה בדיינין ואין מנכין לו ממה שלוה עכ"ל. וקל וחומר הוא אם התם שפרע בעדו החוב מפאת הלואה זו אפילו הכי כתב דאין מנכין לו כל שכן היכא שנושה חוב בעלמא דנראה דדמי להיכא דתפס לה משל מלוה דמפקינן מניה כמ"ש בסי' קס"ה ס"ג. וכיון שכן דגם נד"ז שהקדים לו מעות בעד חטים כו' למדה בדרך איסור נראה שכל מדה ומדה היא חוב בפני עצמו ומה שנתן נתן ומה שנשאר אצלו יפרענו דכי האי גונא סילוקי בלא זוזי אפוקי מניה הוא כמו אם היה עליו חוב בעלמא וכל שכן שלסברת הרי"ף שהיא סברא הא' דסי' קס"ו ס"ג לעולם סילוקי בלא זוזי אפוקי מניה הלכך בנדון זה נראה כמ"ש דמה שגבה גבה ויפרע השאר כפי מה שקיבל כדברי הרדב"ז ז"ל: שט שאלה הנותן קרקע לבתו בנדונייתה ונמצא שאינו שלו חייב באחריותו או לא: תשובה נראה דמתנה זו דין מכר יש לה וחייב באחריותה דעל דעת כן נתחייב הבעל לאשתו בכתובתה ובכל חיובי הבעל לאשתו ואם כן הוה ליה מכר גמור ואפילו לא היה האב הנותן כ"א אדם דעלמא שהעניק ליתומה מה שהעניק חייב באחריותו וכן כתב להדיא הרב מהריט"ץ ז"ל סי' רע"ב יעו"ש ואינו נפטר מאחריות אלא אם פירש בפירוש שאינו מקבל עליו אחריות כדין מכר: שי שאלה ראובן שטען על שמעון טענה שאינו זוכה בה בדין ושמעון לא ידע המשל ראובן טען על שמעון שנתפס בעדו והפסיד וכו' ושמעון משיב לא היו דברים מעולם אם יוכל לומר הדיין בלאו הכי פטור שהוא נתפס על חבירו: תשובה נראה פשוט דיכול הדיין על זה דלא מיקרי זה טוען על הבעל דין אלא בכלל פתח פיך לאלם הוא דדוקא בטענות שאפשר יפול בהם השקר