משפטים ישרים פג

להכריע דנזקין לית להו קלא אך ק על הסמ"ע והע"ש שכתבו בפשיטות דנזקין אית להו קלא וכאן כתבו דמוחל שטר אינו גובה ממשעבדי ולכי דייקינן שפיר לא ק"מ דהיזק ע"י מחילת שטר לא מקרי נזקין כיון שלא נתכוין להזיק כלל רק ממילא בא לו ההיזק וגם למאי דקי"ל מכירת שטרות דרבנן נמצא דמדאורייתא אין כאן היזק כלל ואין הקול יוצא לזה כלל וזה פשוט מאד דלא מיקרי כלל נזקין וכבר חלק מעין זה הרב הש"ך ז"ל אלא שהוסיף ז"ל להקשות וז"ל אך דמ"מ ק' על הע"ש והסמ"ע דכאן העתיקו בסתם דברי הרא"ש וטור דאם מכר לו בית וק"ע אחריות ושרפו המוכר אח"כ אינו גובה ממשועבד אלמא דאפי' הזיק בידים דשרפה אין קול יוצא ולקמן כתבו בסתם כדברי הה"מ וצ"ע עכ"ל. ולקוצ"ד לא ידענא מאי קושיא שהרי לא כתבו הרא"ש וטור בהיזק דשריפה דלא יטרוף ממשעבדי שלקחו מאחר השריפה אלא שלא יטרוף ממשעבדי זה שאחר המכירה שכל זה עיקר מה שבאו לחדש שלא יטרוף בכח האחריות כמו שדקדק בלשונו וז"ל אבל אינו מקבל אחריות אם יעשה שום היזק במה שמכר לו ע"ע מבואר נגלה שכל מגמתו להודיענו שאין לו כח לטרוף בכח האחריות שבשטר וזה מדוקדק. ותדע דבהא דמוחל שטר הוסיף אפוט' מלקוחות שלקחו לאחר מכאן ובההיא דמוכר ביתו ושרפו סתם וכתב אלא מעמידו בדין וגובה ממנו כאלו היה גובה מאחר ששרפו פי' שאין עדיפות בזה ששרפו המוכר עצמו מאלו שרפו אדם אחר ודינם שוה ופוק חזי מאי עמא דבר: ומעתה חילוק שחלקנו מלתא יציבא היא דאין לדמות היזק דמחילת שטר שאין כונתו להזיק כלל לשאר נזקין דאפי' נאמר דנזקין יש להם קול היזק דמחילת שטר אליבא דכ"ע אין לו קול נשאר לנו לחקור בהיזק דמסירות למי דומה דיש צדדים לכאן ולכאן יש צד לומר דדמי למחילת שטר שהושוו שניהם שהם דבור בעלמא ולא היזק בפועל ויש צד לומר דדמי להיזק בידים שהם מתכונים להזיק ואינו דומה למחילת שטר שלא נתכוון כלל להזיק וכ"ש אם גרם לו תפיסה שכתב בהגה בסי' שפ"ח דאם גרם לו תפיסה הוי כמזיק בידים יעו"ש. ולכאורה מדברי הרב בש"ך סי' כ"ח ס"ב נראה להכריע כהצד הא' וז"ל רגמ"ה שהביא המרדכי אפי' למ"ד מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים כיון שעמד בדין קלא אית ליה ומזה פסק בש"ע מי שנתחייב ממון בעבור מלשינות גובה מהיורשים עכ"ל: ובאמת שזה ימים רבים נתקשיתי בדבריו ז"ל טובא דביורשים מאי קלא שייך ומ"ד מלוה ע"פ אינו גובה הוי משום דס"ל שעבודא לאו דאורייתא כמבואר בגמ' להדיא ובשטר גובה משום שלא תנעול דלת בפני לוין והכי הול"ל כיון שעמד בדין הו"ל כשטר: אכן הקרה ה' לפני לשון התוס' סו"פ גט פשוט שהקשו כיון דמלוה בשטר גובה מהיורשים שלא תנעול דלת למה לא יגבה גם מלוה ע"פ דלא שייך ביורשים לחלק משום קלא כמו שיש לחלק בלקוחות ותי' שם ולשונם מגומגם שם אך בדף מ"ב ד"ה מלוה ע"פ הרחיבו הדברים ותי' פי' דמלוה ע"פ כיון שלא כתב שטר לא חשש לגבות מהלקוחות גם מיורשים לא יגבה ולא יחוש לנעילת דלת כיון שהוא לא חשש ע"ע לגבי לקוחות ולעולם לא גבי ביורשים אלא באופן דיוכל לגבות מלקוחות כגון בשטר או עמד בדין או למ"ד מלוה הכתובה בתורה כמלוה בשטר דמיא ע"כ דבריהם ז"ל. מעתה נתבארו דברי רגמ"ה דהכי נמי קאמר אפי' למ"ד מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשים כיון שעמד בדין קלא וכו' והרי יכול לגבות מלקוחות וכל שיכול לגבות מלקוחות יגבה מהיורשים ודו"ק: מעתה צא ולמד אם באמת דעת רגמ"ה לדמות מסירות לנזקין בפועל בלא טעמא דעמד בדין טריף ממשעבדי כמו שהוכחנו למעלה מל' הגמ' והתו' והוא פשוט דודאי לצד שנאמר דנזקין אית להו קלא אפי' לא עמד בדין דבעמד בדין לחוד קלא אית ליה ומאי מהני תו' דנזקין אלא ודאי דנזקין לחוד בלא העמדה בדין קלא אית להו וא"כ יקשה על רגמ"ה למה הוצרך להעמדה אלא ודאי צריך שנאמר א' מב' או דסובר דמסירות ל"ד לנזקין או לית ליה כלל סברא זו דנזקין אית להו קלא. ואחר שסברא זו הביאה הסמ"ע והע"ש ז"ל והיא סברת התו' וגם כי אפושי פלוגתייהו לא מפשינן יותר טוב לומר דלעולם אית ליה ואפי"ה מסירות לא דמיא לנזקין וכמ"ש. ומ"מ בנ"ד שגרם לו תפיסה בידים דהוי כמזיק פשיטא דדמיא לנזקין ואפי' במסירות דעלמא אין הדבר ברור לפטור ואחר שבנד"ז כבר הגבוהו ב"ד ועבר ורמס וטרף לא מפקינן מניה. שבתי וראיתי שהרב בשטה מקובצת לקמא הכריע דנזקין אית להו קלא וגובה אף מלקוחות והביא כן משם הראב"ד והרא"ש והרב המאירי פסק כן וגם הש"ך ריש סי' תי"ב כתב כן משם רבינו ירוחם יעו"ש. וא"כ נראה שהדבר ברור לפסוק בנזקין דטורף מלקוחות ומסירות דגרם לו תפיסה דהוי כמזיק בידים גם הוא טורף מלקוחות וכ"ש ממקבלי מתנה. ועם היות שבמ"א כתבתי לזכות הנתבע כבר רמזתי שם דהיינו משום שבטלתי דעתי מפני דעת הרבים ואם אמצא מי שיפסוק כמ"ש אני מסכים עמו ותול"מ ואע"ג שלכאורה מלשון התוס' דקדושין די"ג נר' לכאורה דסוברים דנזקין אית להו קלא לאו מלתא היא דהתם לא באו אלא לומר דנזקין וכו' ושעבודא דאורייתא ואנה"נ בקלא איכא למימר דגם נזקין אית להו קלא וכמ"ש בהדיא במס' בתרא שהעתקנו למעלה ותדע דבסוף גט פשוט לא כתבו אלא קרבן ולא נחתי כלל התו' הכא לומר אם נזקין אית להו או לא וזה פשוט: אחר שכתבתי כ"ז ראיתי להרב פרי צדיק כתב בחידושיו לטח"מ סי' ס"ו סל"ג שהעלה דלא חיישינן להך סברא שאין סובר כן אלא ר"ת והאריך מאד וראיתי להביא דבריו ולהשיב עליהם מה שיראה מסכים על האמת תחלה הביא דברי הש"ך שכתב בסי' ס"ו סל"ה שהרבה פוסקים ס"ל דיש קול לנזקין וכתב וז"ל ומ"ש שהרבה פוסקים ס"ל דיש להם קול ליכא מאן דס"ל הכי אלא ר"ת ז"ל בפ"ק וכו' ואחר שהביא דברי התו' כתב עליהם וז"ל ואחר המחילה פי' רחוק הוא זה וכו' ואין להאריך להעתיק דבריו אחר שספרו נדפס ומצוי ביד כל אדם. אך אומר שאחר המחילה לא צדק בזה שמ"ש דליכא מאן דס"ל הכי אלא ר"ת כבר הבאתי הרבה פוסקים הא' והראב"ד והרא"ש ורבינו ירוחם כמ"ש מ"ך בשמו ואחרונים הסמ"ע והע"ש ומהרש"ל ז"ל כמ"ש בשמו הש"ך ז"ל ומה שרצה לפרש הגמ' בדאית ליה שטרא לניזק הוא תמיה מאי דשטרא מאן דכר שמיה דבגמ' קא' מוכר נכסיו ואח"כ בא לב"ד פירש"י בא לב"ד על ההיזק הרי להדיא לא עמד כלל בדין על ההיזק וכ"ש שהמקשה בכח והיאך יקשה באית ליה שטרא לניזק ונימא בפשיטות דמתניתין איירי כפשוטו שהזיק לחוד ואין שטר ומזה נראה פשוט דגם רש"י כן דעתו דנזקין הוי כמלוה בשטר לכ"ע ולכך מקשה בכח אלא שר"ת ז"ל לא ניחא ליה בזה משום דאין רגיל הש"ס לו' לשון זה ש"מ כשרוצה להכריע שום מחלוקת אמוראים אבל כשיש משנה ערוכה להפך אין דרך כלל לכתוב ש"מ אלא מק' בפשיטות והתני דהא השתא שהש"ס