משפטים ישרים עח

תשובה בסי' שנ"ו ס"ב הגונב ומוכר ולא נתיאשו הבעלים ואח"כ הוכר הגנב ובאו עדים שזה החפץ שמכר פ' הוא גנבו בפנינו חוזר החפץ לבעליו והבעלים נותנים דמים כו' ואם גנב מפורסם וכו' ע"כ. לכאורה נראה בנד"ז אין עדים שגנבו בפניהם גם לא נתברר שלא נתיאש ובעינן לא נתיאש אכן כד דייקינן נראה דבספרים הנמצאים ביד הגוי אין בהם יאוש כדאיתא סי' רל"ו ס"ח ובסי' רנ"ט ס"ג בהגה ואף שאין עדים שהוא גנבו בפנינו חייב להחזיר מהא דכתב בסי' שנ"ז בע"ה שאינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גנבה בעיר וכיון דזה יביא ראיה שהיה צועק שס"ת נגנב לו ועכשיו הביא העדים שזה הס"ת הוא שלו ובע"ה זה אינו עשוי למכור כליו וכ"ש ס"ת שאין מוכרים אותו כ"א הנודדים ללחם איה וחוזר לבעליו ומ"ש בסי' שנ"ו דיש עדים שגנבו בפניהם דהיינו בעשוי למכור כליו או בלא יצא לו שם גנבה בעיר ושם גנבה היינו שיהיה צוח קודם נגנבתי ותולה ודברי הסמ"ע בזה תמוהים כמ"ש במקומו: רפח שאלה המקדים לחבירו על שמן והיה ביוקר ששים אוקיות והקדים בעשרים אוקיות והיה לו מאותו המין כדי החוב ולכאורה נראה דזה רבית גמור דעכ"פ אגר נטר שהרי מוזיל גביה בשביל שממתין לו עד עת בוא השמן זית החדש ובשביל כך הוא נותן לו בזול הרבה ומאי מהני שיש לו מאותו המין אלא שצ"ע שחז"ל אמרו דביש לו מאותו המין שרי ונראה דסוברים דחשבינן ליה כאלו נתן לו מה שלקח ממנו והחזירו לו והוא אצלו בהלואה ואע"ג דעכ"פ אנו יודעים דזה שממתין לו בשביל שמוזיל אין לחוש כיון שהוא דרך מקח וממכר שרי דהו"ל צד א' דרבית ואפשר שיוזל השמן ולא יטול כלום זה נראה ועדיין צ"ע קצת והש"ע סי' קע"ג ס"ו אם קונה דבר ששוה י"ב בי' בשביל שמקדים המעות אם ישנם ברשות מוכר אלא כו' שאינו מאי ע"כ. לכאורה משמע דדוקא שאינו מצוי לו עד שיבא שאין כונתו כלל להמתנה אבל אם היתה כונתו להמתנה כגון נ"ד שיש לו שמן ורוצה למוכרו לישא וליתן במעותיו ורוצה מעות ביותר ומקדים לו מעות ליתן לו לזמן רחוק שניכרין הדברים שהוא אגר נטר אסור. ובתשובת הריב"ש סי' ש"ו מתיר בפשיטות ע"ש ובח"מ סי' ר"ח ובסמ"ע ס"ק ב' מותר בפשיטות: רפט שאלה מעשה שהיה לוה בשטר ושוב לוה בכתי' וקנה נכסים ושוב הקנה הנכסים שקנה לבעל הכתיבה ובא בע"ח בשטרו לטרוף והכתי' כתב בו שדין כתיבה זה כדין שטר: תשובה לוה ולוה וקנה דקי"ל דיחלוקו היינו כשלא כתב לשניהם דאקני או כתב דאקני אבל כשכתב לא' ולא כתב לב' לא' משתעבד לב' אינו משתעבד כדאיתא סי' ק"ד: רצ שאלה רגילים צורפי כסף מנחשת לתת לתוך הכור עופרת ואם יתנו הבדיל הוא נפסד ולקח מחנוני עופרת וא"ל שקונהו לצרף בו את הכסף ונתן לו בדיל שלא במתכוין ועי"כ הפסיד הכוגא: תשובה נראה דאין עליו כ"א לשלם עופרת דהו"ל כמוכר לחבירו זרעוני גנה שאינם נאכלים וזרעם ולא צמחו חייב באחריותן סי' רל"ב ס"כ ומ"מ כל מה שיפסיד בשכר החרישה והזריעה אינו משלם דהו"ל גרמא בנזקין ה"נ לגבי מה שהפסיד מן הכסף אינו משלם כלום אך צ"ע קצת מהא דכתב הרמב"ם והביא בטא"ה סי' ן' דאם חזרה בהם חוזר ואם מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה אלמא כיון שגרמה לו להפסיד במה שדרך לעשותו חייב לשלם ומיהו הנהו קשין אהדדי כמו שהק' הראב"ד על הרמב"ם והתי' של ה"ה אינו מספיק כ"כ כמו שיראה המעיין ולכן נראה דהבו דלא אוסיף עלה וכ"ש בנד"ז שגם הוא פשע קצת שלא דקדק לידע ולהבחין אם הוא בדיל או עופרת וצ"ע עדיין. וה"נ לחלק דבשידוכין כיון שגם היא נהנית בכבוד שעושה לה שמוציא הוצאות לרעיו ומיודעיו הו"ל איהו כשלוחה לעשות לה הכל משא"כ בזרעוני גנה וממילא איפשטא בעיין דדמי לזרעונים בעצם: רצא שאלה ראובן מסר לשמעון והפסידו בסך מה או נטל ממנו סך מה באלמות בהיותו בחצר המלכות ומת ושמעון רוצה לפרוע מנכסיו יכולת בידו ע"ז או לא:. תשובה כבר הארכתי בכיוצא במ"א ומשם יתבאר לך דיש בידו ע"ז ליפרע מנכסיו והבאתי ראיה מסי' שס"ה ס"ז בשם רי"ז דאף למ"ד הגוזל את חבירו א"צ לפורעו בעדים מ"מ אין טענינן ליורשיו בשמא אלא דוקא בברי יעו"ש וכן משמע מסתימת לשון מרן בסי' ק"ח ס"ב שמי שנתחייב בב"ד בעבור מלשינות ומת גובה מהיורשים והש"ך כתב דמיירי בג' דרכים. ואחר המחילה נראה דאינו כן דאף בלא הנך דרכים גובה מהיורשים דלא גרע מוסר מגזלן ובגזלן יש סברא בסי' שס"א ס"ח דצריך להחזיר בעדים ואף שיש חולקין ואומרים דאינו צריך והיא הסברא שהסכימו האחרונים עליה כנז' בש"ך שם שכ"ב בס' בד"ה למרן ז"ל כבר כתבתי בתשובה אחרת דמלשון הרא"ש שהביא הש"ך סי' קנ"ז ס"ח ובב"י הובא כל לשון הרא"ש משמע דסובר כסברא בתרייתא דצריך להחזיר וכן ודאי יש לפסוק לגבי מוסר שאין דורשים וחוקרים בדינו ואין מלמדין עליו זכות אלא חובה ואף מי שירצה ללמד עליו זכות ולפסוק דינו כגזלן דא"צ להחזיר בעדים מ"מ כשמת לא טענינן ליורשיו כס' רי"ו שהביא הסמ"ע בס"ז יעו"ש. ואע"ג שהש"ך פליג עליה ס"ס דברי הש"ע אזיל לשטתיה ונראה דסובר דהא מלתא דלא שכיחא יותר מנאנס. תדע דהא נאנסו אם טען האפוטרופוס מקבלין אליבא דכ"ע כמ"ש בהגה בסי' ר"צ וכאן אפי' טוען היורש שמא לא מקבלינן מיניה ופשוט וק"ו למוסר דמוסר רשע הוא יותר מגזלן דמסירות מורידין ולא מעלין וגזלן לא. ועוד יש ק"ו אחר דמה התם בגזלן שנהנה מדבר שגזל וי"ל שמא פרע אפי"ה לא טענינן ליורשיו מוסר שמפסיד לגמרי לכ"ש דעיקר טענותינו עליו שלא פרע משום רשעו וגזלנותו לא שכיח שיפרע ק"ו למוסר דלא שכיח שיפרע ויפסיד ממונו ובזה ניחא מה שהק' הש"ך בההיא דסי' ק"ח דמאי קמ"ל מרן והניח בקושיא וכפי מה שכתבנו חדוש גדול למדנו ובזה ניחא ג"כ מאי דסתם מרן בסי' שפ"ח ס"ב המוסר וכו' ואם מת גובים כו' ולא אשתמיט בשום דוכתא לומר דהוא כנ"ד כמו שפי' בסי' קנ"ז ס"א. ועוד יש ראיה ממ"ש הגה וי"א דדוקא כשעמד בדין כו' משמע הא לסברת הש"ע אפי' לא עמד בדין גובה מיורשיו ובלא עמד בדין לא שייך א' מהג' דרכים אם לא שנאמר שיש עדים שלא זזה ידם מתוך ידו וכל כי האי הו"ל לפרש: ועוד בנדון דידן יש טעם אחר לזכות היורשים כיון שלא עמד בדין כמו שהוכחתי בתשובה אחרת על נזקין שלא עמדו בדין ואין להאריך כאן: רצב שאלה על מוסר שקבלו עדות שלא בפניו אם מהני לחייבו או לא: תשובה אמת נכון הדבר שכן ראוי והגון לשבר מתלעות עול ואין לדקדק בעדותו כ"כ