משפטים ישרים עג

כזו שאם תמות האשה בחיי בעלה שילקה הבעל בגופו ובממונו שיתן נכסיו לאבי האשה מלבד שיטול כל נכסי האשה זה נלע"ד פשוט וברור. ומורי הוראה ג"ד כמה שהוא הדין דוקא: ולהרחיב הענין נאמר שמעשה שהיה כך היה א' עשיר גדול ממ' יש לו אלף מתקאלים ונשא עניה לש"ש הכניסה לכסות מערומיה ממ' עשרה מתקא' ובלא ידיעה נשאה כמנהג ואח"כ עמד אביה תבע ממנו החלוקה א"ל שיתן לו ת"ק מתקאלים אם יש מי שיחייב אותו א"ל. וידעתי שתקנה זו עמא דבר שפשטה. וכן נזכרה תקנה זו בדברי מור"ם סי' קי"ח סוף סעיף ח' וז"ל במקום שיש תקנה שיורשי האשה יחלוקו עם הבעל כשמתה האשה תחי' יפרעו כל החובות שהבעל חייב ונאמן הבעל לומר כמה חייב במגו דאי בעי כופר וכו' עכ"ל. ובח"מ שיחלוקו כל הנכסים בין שהכניסה לו אשתו בין נכסים שלו הכל יתן מחצית ליורשיה עכ"ל: הנה את"ל שאין ב"ד יכולים להפקיר ממון ב"א חנם בע"כ לומר שהתקנה זו אינה אלא כשנכסי הבעל מועטים או לפחות שוים שאין מפסיד הבעל כלום ועיקר שבא ללמדנו ליפות כח הבעל שאם עליו חובות שינטלו אפי' מנכסי האשה שהכניסה לו והטעם נכון שבד"ת הבעל יורש את אשתו ולזה חל שעבוד הבע"ח גם על נכסי האשה לא עלה ע"ד מתקני התקנה שיהיו נכסי הבעל מרובין. ואפי' אם נאמר שעל הכל תקנו מ"מ אין ראיה מדברי הרא"ש שהביא מור"ם שהוא לא כתב שהרא"ש הסכים על תקנה זו רק כתב במקום שיש תקנה שיורשי וכו' להודיענו הדין של החובות שנטלים מהאמצע ולא איטפל כלל לכתוב על תקנה זו אם היו נכסי הבעל מרובין מה דין הבעל עם יורשי האשה ולא בא אלא לגרע כח יורשי האשה והמתקנים התקנה לא נודע מי הם אשר תקנוה ואולי הלועזים ההמון תקנוה. ואולי למדו מהגוים הלועזים השרויים אצלם. והרא"ש ז"ל השיב למנהגם אבל לא הסכים הרא"ש ז"ל ולא חפץ בה ורצה לגרע כחה ע"י חובות הבעל ע"כ נמ"ך: ער שאלה ראובן מסר שטר לשמעון נגד לוי ועברו ימים ותבע לוי לראובן באיזו תביע' ונתחייב בדין מהו שינכה החוב מהשטר: תשובה נראה כיון דקי"ל דמוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו או נפרע בו מחול ופרוע. גם בנד"ז הו"ל כאלו פרעו ונתבטלה המסי' דהן לטעם דמכי' שטרות דרבנן א"כ גם יש לו ממון אצל המוכר יכול לגבות ממנו וחשוב כאלו פרעו וכ"ש לטעם ר"ת דשעבוד הגוף נשאר אצל המוכר ג"כ יכול לגבות דהא פקע השעבוד ואף שהמוכר כופר עדיין ללוי מ"מ כיון שנתחייב לו בשטר אין לך פרעון גדול מזה והרי זה כמי שבאו עדים שחייב לו סך הכתוב בשטר דפשיטא דהוי כמו שפרעו דאחר שאנו אומרים דשעבוד השטר עדיין נשאר אצל המוכר: רעא שאלה ראובן ביקש משמעון להלוות לו סך מה במש' בשובר ושמעון לא רצה להלוות לו בלא משכון וראובן הי"ל חפץ אצל לוי והעמידו לשמעון אצל לוי וא"ל לוי הנה חפץ שלו בידי וכל עת שתצטרך לו אני אתננו לך ועפי"ד הלוה לו. עברו ימים נשלל החפץ ביד לוי ותבע שמעון ללוי לתת לו החפץ או דמיו: תשובה נראה דאין ללוי על שמעון כלום דלא נכנס לו ערב על הממון כ"א על החפץ ולו יהיה שהיה החפץ של שמעון ונשלל אין לו עליו כלום וה"נ אפי' נאמר שהשעבוד שי"ל על החפץ כאלו החפץ שלו הרי נשלל ונשבע שכן הוא ונפטר. חזר לוי וטען להפטר גם מהשבועה דמש' זו מש' דסורא ואסור לקחת משכון על הקרן שפדיונה לרצון הלוה ואיך יקח משכון להכריחו. וכן כתב הטור סי' קע"ב סקי"ט שמה שנוהגים ליקח משכון על הקרן הוי רבית קצוצה עכ"ל. וטעמו גלוי דמאי מהני שכותב בשטר שתימשך לרצונו והו"ל ליקטה בכובסיה עד דשקלי לגלימיה שעכ"פ כשיצטרך למשכונו יתחייב לפדות והו"ל כאלו התנה עמו עכ"פ יפדה ונמצא שעכ"פ הלוקח משכון במש' דסורא אף שהוא משועבד אינו לוקחו כ"א בעד השכי' והשכי' כבר פרע הלוה ואין עליו כלום ופסקנו שהדין עם לוי ונפטר גם משבועה: רעב שאלה שומר שמסר לשומר והשומר השני נתן הפקדון לבעליו בשליחות הא' ובעליו לקחוהו והחביאוהו ונשלל. ועכשיו טוען המפקיד שמא לא החזרת לי הפקדון שלם או שמא השליח גנב ממנו: תשובה נראה דאין על השומרים כ"א חר"ס שמעכשיו שאין כאן טענת ברי אף דהוא שומר שמסר לשומר ס"ס הרי אין טוען נגדו ברי שנאבד לו ומספק אין לחייבו כלל כנ"ל פשוט. ועיין ס"ס רס"ח בהגה: רעג שאלה שומר שמסר לשומר והחזירו לבעליו ובעליו אומרים שנגנב מן הפקדון. והשומר הא' אומר איני יודע והשומר הב' אומר ודאי שלא נגנב כלום ממנו או שאינו יודע: תשובה נראה דהיא עצמה מ"ש הרשב"א והביאו מור"ם ס"ס רצ"ח דהתם ודאי עסקינן שפשע ולא שמר כראוי דאם שמר כראוי אפי' נגנב ודאי היה פטור וה"נ כאן כיון שהשומר אינו מודה שנגנב אף שנתנו לשומר אחר פטור דלא ידעינן שבודאי נגנב אלא שיש להסתפק אם צריך שבו' השומר הב' א"ל. הא' ודאי חייב דהו"ל כההוא דהרשב"א ממש שאף שאין כאן טענת ברי דמי האי לטענת ברי שאומר שנגנב לי מהפקדון בפשיעתך ואיני יודע אם אתה יודע מזה א"ל ועכ"ז נשבע שאינו יודע. אך השומר הב' יש להסתפק אם צריך שבו' ונראה דגם הוא צריך שבו' כיון שהשומר הא' אומר שכ"מ שמסר לידו נתנו לשומר הב' והמפקיד אומר שנגנב נשבע גם השומר הב' שאינו יודע ופטור כן נ"ל: רעד שאלה ראובן פיתה בתולה קטנה והסיר בתוליה ועדים אין בדבר אלא שהבתולה אומרת כן והבחור מכחיש אם יש עליו שום שבועת היסת ואם חייב לישא אותה: תשובה לכאורה שבועת היסת אינה אלא על תביע' ממון וכאן אין ממון דהאידנא דליכא סמוכים מנדין ליה עד שיפייס והיינו כשיש עדים אבל בדבר שאפי' יודה אין חיוב ממון ברור אלא דמנדין ליה עד שיפייס נראה דאין בזה שבועת היסת כ"כ הריב"ש סי' מ"א דאין עליו שבוע' היסת. והרשב"א ח"ב סי' י"ט חלק עליו וכתב שנשא ונתן עם הריב"ש עצמו והעלה דאם נתברר שבא עליה חייב במזו' הולד וא"ל חייב הנטען שבועה אחר שתקבל עליה חרם שלא זינתה עם אחר] ונדוי על הספק לא שמענו. ועוד בלא"ה כיון שהכל לאביה אביה אין לו עליו אלא טענת שמא. אך נראה יותר כיון דשבועת היסת תקנת חכמים היא וקי"ל דאפי' בטענת ספק משבעינן היסת היכא דיש רגלים לדבר כמ"ש בסי' ע"ב סעיף י"ז כ"ש הכא שהקטנה טוענת כן אעפ"י שאין נשבעין על טענת קטן [א"ה דוקא