משפטים ישרים עב

שמים שהמוצא לא מצא יותר ודי בהודיעו שאם מצא יותר הרי הוא גזלן ותו לא זהו הנלע"ד וציי"מ: רסה שאלה האומר לפועל עשה עמי היום ואתן לך חפץ פלוני ושוב חוזר בו ורוצה ליתן דמיו אם יכול לחזור בו או לא: תשובה לכאורה נראה דאינו יכול לחזור בו ונקנה לו החפץ בכל מקום שהוא אף על פי שלא משך וראיה ממשנה מסכת בתרא פרק חמישי הלוקח פשתן וכו' אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה ועיין בגמרא ורמ"א פסק בסימן של"ב ס"ד דלא קנה כיון דלא משך וצריך עיון. וזה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה וכבר פירש בש"ס מה שאמר בכאן ותלש ממנה כל שהוא וזה בשיאמר יפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה ולפיכך זה שקנאו הוא בדרך שכירות לפי ששכרו לעבודת זה המקום בדבר ידוע כשעבד כמו שפסק עמו קנה שכירותו וקנה אותו הדבר הידוע עד כאן לשונו וכן פירש רע"ב יעוין שם אלא שהרמב"ם והתוס' והרא"ש אינם מפרשים כן ולכן פסק רמ"א הוא העיקר: רסו שאלה ראובן השאיל ספר לשמעון ונשלל ותובעו מהו שישלם לו: תשובה כתב הר"ן בתשובה סי' י"ט והביאו הסמ"ע בסי' ע"ב ס"ק כ"א והש"ך סקכ"ט דבספר דמצוה קא עביד המשאיל אין חיוב האונסין על השואל דטעמא דמחייבינן בשואל משום הנאה שלו והכא אית הנאה להמשאיל משום פרוטה דרב יוסף. כ"כ הש"ך משמו ודבריו ז"ל צ"ע דהא כל שואל מצוה קא עביד דמלוה על המשכון הוא ש"ש מטעם פרוטה דרב יוסף וא"כ לא משכחת שואל דחייב באונסין וצריך לראות בתשו' הרב ז"ל כי לא נמצאת בידי. ולכאורה י"ל דדוקא מלוה על המשכון יש לו מצוה דכתיב אם כסף תלוה את עמי ובזה י"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה. אבל בשאלת כלים לא נמצאת מצוה זו בתורה. אבל בשאלת ספרים יש מצוה וכמ"ש ע"פ וצדקתו עומדת לעד זה הקונה ספרים ומשאילן: אלא דק"ק דגם שאלת כלים לא נעדר ממנה מצות ג"ח דכתיב והלכת בדרכיו מה הוא ג"ח אף וכו' וא' מעמודי עולם הוא ג"ח ואף שאינה מפורשת בתורה. גם שאלת ספרים אינה מפו' בתורה וכ"ע שלא נתברר לנו טעמו ונמוקו של הרב ז"ל צ"ע לפסוק כן דלפי הנראה פרוטה דרב יוסף לא מהניא לגבי שואל: רסז שאלה מתנה שניתנה לבעל מהיום ולשעה אחת קודם מות הנותן ומת הבעל קודם שזכה אם האשה גובה כתו' ממנה א"ל: תשובה מה"ד גובה כדאיתא בסוף סי' רע"ח דמקרייא מוחזק וכן הוא להדיא בח"מ סי' ק' סקי"ח ע"ש יעב"ץ] וכ"ש באשה שאף שאינה גובה בראוי כדאיתא באבן העזר סימן ק' זה מקרי מוחזק. ואף לפי תקנת קאסטילייא שכתוב שחולקת בנכסים הנמצאים לו במצב פטירתה לא עדיף מלשון הכתוב אשר ימצא לו ומקרייא מוחזק: רסח שאלה ראובן הזיק עגלת חבירו דהיינו שהכה אותה ונסתכנה והוכרח לשוחטה ושחטה ונמצאת כשירה או טריפה: תשובה נראה אם נמצאת כשירה ישומו כמה היתה שוה והיא עומדת שקונין בא' לגדלה וכמה לקח מדמיה בשוק וההפרש ישלם. אכן אם נמצאת טריפה צ"ע איך ישומו דהא עכ"פ סופה למות דטריפה אינה חיה. ונראה דגם בה שמין כמה שוה כשהיתה עומדת שיקנו אותה גוים. וגם ישראל יקנה אותה על הספק ביותר מעכשיו שנמצאת טריפה ונמכר בשרה בשרה בזול. רסט שאלה אם יכולין ב"ד לתקן תקנה שיש בה הפקעת ממון לאחר בלא שום טעם. המשל ב"ד שתקנו שאם תמות האשה שיטלו בניה או יורשיה ממשפחת בית אביה כל נדו' שהכניסה. ועוד יוסיף להם הבעל מנכסיו מחצית שהם שלו לבדו אם יכולת ביד ב"ד לתקן תקנה זו בלי צורך שעה ובלי מיגדר מלתא אם יכולת בידם לתקן כן א"ל ואם עברו ותקנו כן אם הולכים אחר התקנה לעבור על ד"ת ולהוציא מיד הבעל נכסיו שהוא מוחזק בהם או נאמר בזה הפקר ב"ד הפקר: תשובה מכל התקנות שתיקנו ראשונים ואחרונים מימות חכמי הש"ס וכל דורות שאחריהם לא מצאנו תקנה שיש ללמוד ממנה זה שהתקנה שהשגנו מחכמי המשנה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי שאמרו עליה במשנה שהוא חייב מפני שהוא תנאי ב"ד ר"ל שב"ד הא' כך תיקנו ונחלקו אנשי גליל ואנשי יהודה שאנשי גליל סוברים כן ואנשי יהודה כותבין עד שירצו יורשין ליתן לך כתובתך. הנה אפי' לאנשי גליל שתיקנו שתיזון כל ימי מיג"א הנה יש טעם ועיקר לתקנה זו שיתרצו נשים לינשא לאנשים ולא יבטלו ישראל מפו"ר כי בהיות שכתו' אשה לפי תקנת רז"ל מועטת מאד מאד מ"מ ארבעה מתקאלים הנה האשה בראותה חרפתה כי אם ימות הבעל גרש יגרשוה היורשים ומשכחת לה תהיה עם בעלה עולה עמו למעלה לאכול לשבעה ובמיתת בעלה יגרשוה ולא תתרצה לינשא לאיש ולהיות לו לשפחה עובדת עמו ביום ובלילה ועיניה הרואות שבסוף תשאר נודדת ללחם איה תאמר תשב בת חורין לעצמה ולא תשיגה הביזוי והחרפה שתצא מגורשת מכל טוב בעלה ולזה תקנו שתשאר בכבוד בעלה כמ"א. וגם ידעו חכמים שהבעל ניחא ליה שלא תזלזל אלי' לחזור על הפתחים או לצאת מביתו לילך לנוע על מזונותיה. וכן ג"כ התקנה שתיקנו בטוליטולא שאם תמות האשה בחיי בעלה בלא זש"ק שיטלו יורשיה מחצית מהנדו' שנשארה קיימת ויטול החצי הבעל גם בזה יש טוב טעם שאעפ"י שמד"ת הבעל יורש את אשתו והוא יטול כל הנדו' מפני עגמת נפש שלא יקוים בו שורך טבוח לעיניך תיקנו להחזיר מחצית הנדו' ליורש האשה או בנה או אביה או יורש ממשפחת בית אביה אכן נכסי הבעל לא נכנסו כלל בזה אפי' הבעל יורשה: גם התקנה של בנן נוקבן יהון מתזנן מנכסי גם בה יש טעם כעיקר שלא ישארו בנותיו אח"מ גולים ונדחים ומחזרים על הפתחים ואביהם עשיר גדול בודאי ניחא ליה לאב במה שישארו בירכתי ביתו ומשכחת לה אם לא היתה תקנה זו היה האב מעביר נחלה מבניו ונותן להם כל נכסיו ושלא ישארו גולים ונדחים ותהי לו חרפת עולם הנה מכל תקנות רבותינו לא יש מקום ללמוד לנדון השאלה. ועתה נראה אם מעיקר הדין יכולים לתקן מה שירצו. הנה בסי' ב' כתב כל ב"ד אפי' אינם סמוכים בא"י אם רואים שהעם פרוצים בעבירות דנין בין מיתה בין ממון וכו' וסיים בהגה ויש להם כח להפקיר ממון כדי לגדור פרצות הדור וכל מעשיהם יהיו לש"ש מוכח מזה דדוקא לגדור פרצות הדור יכולים הם להפקיר ממון אבל בלא טעם אין להם יכולת ע"ז להפקיע ממון ובלא כ"ז סכנה גדולה היא דאיך אפשר שיפקיעו גדולי הדור ממון ישראל חנם בלא שום טעם. הנה כן עלה בידינו שלא לתקן תקנה