משפטים ישרים סט

בא הסרסור ואמר ללוקח תפרע כי רצה בעליו למכור וראובן חוזר יכול לחזור בו או לא: תשובה נראה שיכול לחזור מדברי הש"ע סי' ר' ס"ז דכ"ז שלא פסק לא סמכה דעת שניהם שמא לא יסכימו על הסכום ואם כן גם בנד"ז אף שהמוכר נתרצה לתת הסך שקצב כ"ז שלא פסק המוכר לא סמכה דעתם ושניהם יכולין לחזור: (הנה מדברי א"ז הרב המשבי"ר והתשב"ץ שכתבו שהמוסיף ביד הסרסור אינו יכול לחזור בו ויהיב טעמא שכבר מסרו לו על דעת שימשכנו הקונה בתורת קניה באותו סך אם לא יוסיפו עליו משמע שהלוקח אינו יכול לחזור בו כ"ש אם פסק לו בסך כו"כ אם ירצה הקונה ומשכו על דעת כן והוה ליה כאלו משכו על תנאי. מבי"ן): רנו שאלה שני שותפין שהיו ביניהם שטרות וחלקו אותם בגורל ולא עשו כתיבה ומסירה ועכשיו רוצה לחזור א' מהם יכול לחזור או אינו יכול: תשובה כמה פעמים בא לפנינו והייתי פוסק דבעינן כתיבה ומסירה כאדם דעלמא ויש חולקין עלי ונסתייעו מדברי א"ז הרב המשבי"ר ז"ל שכתב גם הוא כן שאין צריך כתיבה ומסירה וז"ל שני האחין שחלקו שטרות בגורל ורצה אחיו לבטל ההקנאה שהרי לא כתב לאחיו שטר מסירה דאין בדבריו כלום דהאחין שחלקו שטרות בגורל עושה כל א' בשלו כרצונו ואין להם חזרה כנ"ל ודו"ק בסי' ס"ו סמ"א ובב"י וסמ"ע ויש מחכמי הדור שפסקו כיון שאין כאן כתיבה ומסירה יכול לחזור בו כל א' מהם ואינו נ"ל עכ"ל. ואנכי הקטן דקדקתי בסי' ס"ו הנז' ולא הבינותי מהיכן הוכיח כן דכל עיקר דברי מרן הי' לו' דשייך גוא"א בשטרות ומ"מ אחר שיעשו גוא"א יקנה לחבירו כדין כל שטרות וכמו כל דבר שעושין בו גוא"א שקנהו כדרך וקי"ל שהאחין שחלקו לקוחות: הן ומחזירין זה לזה ביובל ולמה לא יצטרך כתיבה ומסירה. וכן נראה מדברי הרשב"א בתשובה הביאה ב"י מח"ו מ"ג דשט"ח בין שני שותפין כשיקנה לחבירו חלקו צריך כתיבה ומסירה יעו"ש להדיא. ושוב העיר ה' את עיני וראיתי שכ"כ הש"ך בשם מהרשד"ם ז"ל בהדיא דשותפין שהקנו זה לזה צריך כתיבה ומסירה וכן הסכים הש"ך ז"ל ובודאי שאלו ראה הרב אדוני ז' ז"ל דברי הרשב"א ומהרשד"ם זלה"ה והש"ך ז"ל ודאי חזר בו: רנז שאלה מי שבא ליפרע מנכסי היורשים או האלמנה לפי התקנה שהחובות נגבים מראש ממון צריך לעשות סדור או יפרע מהכל: תשובה ראיתי מי שדן דגם להם יניח מה שמסדרין כדין בע"ח ולדעתי אינו כן אלא דוקא לבע"ח מניחין אבל להיורשים והאלמנה שאינם פורעים כי אם מנכסי מורישם לא יניח להם מאומה דהו"ל נכסי מורישם כמופקדים בידיהם ולמה יתנו להם סדור ולדעתי שהדבר פשוט (וראיה דאפי' בחיי הלוה מסדרין אבל לא לאשתו ובניו סי' צ"ז סכ"ב]. ויש ראיה קצת ממס' מציעא בפרק המקבל דמחזירין את הכר בלילה ואת המחרישה ביום ואמרינן בגמרא דמהני ליה מה שהוא תופס ושלא יעשה מטלטלין אצל בניו אלמא אפילו כר ומחרישה נוטלין מבניו ויש לדחות דהתם שאני שהוא משכון: רנח שאלה הנושא ונותן באמונה או שאמר שכו"כ נתנו בני אדם בו ונמצא שקרן ולא היתה שם אונאה אם יכול לחזור: תשובה הרב א"ז כתב דאין אלו אלא פטומי מילי וסו"ס הרי סבר וקבל ויש שחלקו עליו מחביריו ואני מצאתי כתוב בתשובה לרב א' לא זכרתי עתה כדבריו ז"ל והן עתה הראה לי ידי"נ כהה"ר מימון בני לשון ה"ה זלה"ה מורה דבעינן שיהיה כך האמת וז"ל ה"ה פי"ג מהלכות מכירה הלכה ה' פר"ח בנושא ונותן באמונה במביא סחורתו ומצאו חבירו הרוצה ללוקחו ונתרצו לתת לו סך ידוע מהריוח והלה אומר בכמה קני וכן הוא האמת אין לו עליו אונאה לפי שלא סמך אלא על הדמים שלקח זה עכ"ל מורה דבעינן שיהיה כך האמת ומ"כ בספר בית יהודה דנושא ונותן שכלל הכל כגון שא"ל בכו"כ לקחתיו תתן לי בו כו"כ יש לו אונאה וצ"ע לקוצ"ד: רנט שאלה הנושא ונותן ונתאנה המוכר אם חוזר: תשובה נראה דחוזר דדוקא בלוקח הוא שאמרו כן וכן בכל הפוסקים לא זכרו אלא לוקח דיוכל לומר] לו סברת וקיבלת ומתבאר דברי הנמק"י במס' מציעא דעיקר החידוש הוא דאפילו נתאנה לוקח א' כגון שמכר לו שוה מנה במאתים וא"ל שקנאו בק"ן ונמצא שסך הק"ן עצמו אונאה אפי"ה אינו חוזר וכ"ש אם לא היתה האונאה כ"א בתוס' שבפי' נתנו לו בתורת ריוח ומ"מ נראה דאם ירצה הלוקח הא' שהוא המוכר לחזור על המוכר הא' חוזר ומה שיקח ממנו נראה דיטלנו לוקח שני דהא איגלאי מלתא דלא קנאו כ"א בסך זה האחרון ולפי מ"ש בשאלה שקודם זה דבעינן שיהיה כך האמת וא"כ העיקר הוא מה ששוה עכשיו והפוסקים דברו בשהלך המוכר הא' או לא רצה הלוקח הראשון לחזור עליו: ומ"מ במוכר אם נתאנה פשיטא שחוזר דאין בו שום טעם שלא יחזור וכבר הארכתי בזה בטור חו"מ ע"ש ומ"ש עוד חידושי דינים בנושא ונותן באמונה אם לא מכרו בריוח כי אם בפחות או שוה בשוה ואם היה בו מום יעו"ש: שוב ראיתי שהרב מהרי"ט פליג וסובר דבין לוקח בין מוכר אין להם אונאה וכן פסק הש"ך הנז' ס"ק ט"ו ושום הכרח לא נתן לדבריו ולכן אני במקומי עומד. ושוב ראיתי שגם בס' חוט המשולש במחלוקת שנויה. רס שאלה בזמן הזה אם נוהגין דין מיאון או לא: תשובה הגם שכתבו הפוסקים דבזמן הזה איכא דין מיאון אין הכי נמי לענין דינא אבל אבותינו ואבות אבותינו לא עשו מעשה וכמה פעמים אירע לפני רבותינו ז"ל והיו משהים הדבר עד שתגדל ואם תעמוד בסרבנותה תצא בגט והיו מרבותינו מרבים שלום ולא היו רוצים ליזקק בדין מיאון. וכיון שרבותינו ואבותינו ז"ל לא עשו מעשה גם אנו חייבים ללכת בעקבותיהם כיון דלא שכיח ולא נעשה כמוהו לדורות שלפנינו הויא מלתא דתמיהא כמתיר אשת איש לשוק וכ"ש לקרובי הבעל. ועוד אפשר שמה שהיו נמנעים מזה רבותינו הוא מטעם שקבלו מרבותיהם שנהגו כיש מחמירין שהביא מור"ם ססי' קנ"ה עכ"ל כשהגיע הפס"ד ליד מהריב"ע זלה"ה גם הוא העיד שכך היו נוהגין רבותיו וגם הוא כשבא מעשה לפניו היה משהה אותה עד שתגדל כמנהג רבותיו ע"כ: וכבר כתבנו זה כמה דכל דברי הרבנים ז"ל אינם אלא חומרא בעלמא לשים שלום דאין לנו אלא דברי הש"ע והמפה דמיאון נוהג בזמן הזה ונעשה מעשה וגם אנו יש לנו לעכב בדבר משום שמע בני מוסר אביך. אבל אם אין תקנה כגון שהלך הבעל למדינת הים וכיוצא עבדינן ועבדינן וכל המעכב עליה מלישא במיאון עתיד ליתן את הדין וקרוב לסכן בעצמו כרבי