משפטים ישרים סד

וז"ל ולענין שתי נהרות שקודם שיגיעו לעיר הם מתעכבים כתב מהרי"ק בשרש ק"ו נלע"ד שאם כן שנהר מרצאנו כשמתעכב באיימוני קרוב לעיר אבד זכרו משם והלאה ואינו נקרא רק איימוני וכו' ואין להזכיר כלל נהר מרצאנו עי"ש: רכח שאלה קצת הנשים נהגו בהיות המקוה מימיו סרוחים כשעולות מהמקוה מצוות לאשה עומדת על גבן ומטלת עליהן מים שאובין להשתטף להסיר הסרחון: תשובה אסרתי להם דבר זה מהא דכתב מור"ם בס"ס ר"א דלחזור ולרחוץ אח"כ יש אוסרים והתרתי להם לרחוץ פניהם ידיהם ורגליהם לבד דזה לא הוי בכלל דברי מור"ם ז"ל דלרחוץ היינו כל הגוף. ועיקר הטעם הוא שמא יאמרו הרחיצה השנית עיקר ויבואו לעשותה לחודה כמ"ש הש"ך ז"ל יעו"ש ועי' בשו"ת בית יהודה כעין זה ואסר להטיל עליהם מים חמין: רכט שאלה שומר שמסר לשומר בפני בעל החפץ וראה ושתק אך לא היה יודע בעל החפץ מהות השומר השני כלל והשומר השני נטל החפץ ומכרו ופרע בו חובותיו: תשובה אף שכתב מור"ם סי' רצ"א סכ"ו דשומר שמסר לשומר בפני המפקיד ולא מיחה פטור נראה לחלק דדוקא בשהמפקיד יודע מהות השומר השני דאמרינן סבר וקבל אבל כגון נד"ז שבא לפני שהשומר השני היה קב רשו וזה יודע השומר ולא המפקיד כי מעיר אחרת היה נראה דחייב השומר הראשון וראיה לזה מהא דאמרינן סי' קכ"ט ס"ב בהגה דאפילו לא נתערב בהדיא רק שאומר ללוה להלוות לו כי בטוח הוא ועשאו על פיו והיה שקר חייב לשלם לו דהוי כאלו נתערב בהדיא עכ"ל. ויש ללמוד משם בק"ו ומה התם שלא קבל כלום רק שאמר שהוא בטוח מחמת שזה אינו ידוע לנותן חייב כ"ש בנד"ז שקבל ונתן דיכול לומר מה ששתקתי הוא לחושבי שכיון שנתת לו הוה בטוח. וכן יש להביא ראיה ממראה דינר לשולחני דסי' ש"ו ס"ו יעו"ש ואין להאריך: רל שאלה ראובן היה בידו משכון מאת שמעון וכשהגיע זמנו נתנו לסרסור למוכרו ונאבד ביד הסרסור: תשובה אם שלא בידיעת בעל החפץ נתנו לסרסור פשוט הוא דחייב הנפקד דהו"ל כשומר שמסר לשומר אך אם לפניו או ברשותו נתן החפץ לסרסור בזה נראה לפוטרו מהא דכתב מור"ם דשומר שמסר לשומר בפני המפקיד ולא מיחה פטור והכא נמי פטור הנפקד וחייב הממשכן לפרוע חובו לנפקד עספ"א וכהא דסי' ע"ב ס"א דאם נאנס המשכון בלסטים ישבע המלוה וכו' וישלם לו חובו בעל המשכון עספ"א עכ"ל. עיין לעיל סי' ס"ח מ"ש עוד הרב המחבר בזה]: רלא שאלה שני שותפין אחד עני ואחד עשיר ובחול המועד יצא העני לחנות ונשא ונתן או עשה מלאכה והרויח והעשיר תובע חלקו ממנו בריוח מהו: תשובה נראה דאין ליתן לו כלום דדמי להא דאמרינן בסי' קע"ו בהגה שותף שחלה או נאנס ולא עסק בשותפות אין הדין שהאחד ירויח ויתן לו וכו' והכא בחוה"מ כיון שאחד אסור לעשות מלאכה כיון שיש לו מה יאכל והאחר עני ושרי הו"ל העשיר כחלה ונאנס ונראה ג"כ לפסוק מזה לשני שותפין ואחד נתפס בעל כרחו ביום השבת לעבודת המלך למנות מעות וגנב ביום השבת שאין מן הדין שירויח א' בשבת ויתן לאחר שלא חלל שבת כיון שהאחר היה אנוס ממ"ה הקב"ה שלא לעשות: (וי"ל מ"ש משות' שגנב או גזל כמ"ש מור"ם סי' קט"ו סי"ב ויש לחלק דכשהבא הריוח בידו בהיתר אין לו לחלוק]: רלב שאלה מכר קרקע באונס וקודם ג"ד בפני עד א' מעדי המכר מי מהניא המודעא או לא: תשובה נראה דלא מהני דמודעא בפני עד א' לאו כלום היא: רלג שאלה ראובן נתן עיסקא לשמעון והתנה עמו אפילו מציעא בדרך והלך שמעון והביא סחורה ממקום אחר מאת לוי ותובע לוי לראובן לומר על אמונתך סמכתי אם דינם כשותפין שלוה א' מהם לצורך השותפות או לא: תשובה נראה כיון דאין ראובן מוטל עליו להתעסק אינו משתעבד בהלואה שלוה שמעון מאת הזולת לצורך השותפות דעיקר הטעם שמשתעבד השות' בהלואה שלוה חבירו משום דהוא כשלוחו כדאיתא בטור פי' ע"ז יעו"ש. ובשלמא אם שניהם מתעסקים נאמר שכיון שהוא מחויב לטרוח ולהביא והלך חבירו והביא אמרינן שהוא כשלוחו. אבל בנד"ז שאין על הנותן שום טורח לא הו"ל אידך כשלוחו כנלע"ד. ונראה שכן עמא דבר כי מעולם לא שמענו מבעלי חובות של מתעסק תובעים לנותן: רלד שאלה שני שותפין והלך א' מהם ולוה סחורה לצורך השותפות ובבוא בעל הסחורה לגבות טען א' מהשותפים כי אמת אף שהלואתו היתה לצורך השותפות מ"מ לא הביא לי ממנה מאומה כי מכרה ופרע בה חובותיו: תשובה אע"ג דקי"ל בסי' ע"ז דשותפין שלוה א' מהם לצורך השותפות הב' משועבד מ"מ נראה פשוט דבעינן שיכנס הסחורה לכיס השות' וכן לשון הטור והביאו הסמ"ע סק"ז אבל אם כפר השותף ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשותפות אין הודאת שות' וכו' עד שיתברר הדבר שלצורך השותפות לוה מי שלוה עכ"ל. ומדפתח בכניסה לכיס השות' וסיים בלוה לצורך השות' נראה דהלואה לצורך השות' לחוד לא מהני עד שיודה שנכנס הדבר לכיס השותפות: רלה שאלה ראובן ושמעון שותפין והתנו בתחלת השותפות שראובן ישתדל להביא סחורה עד כו"כ משלו או משל אחרים ושמעון יביא כו"כ או לא יביא כלל וקיים ראובן תנאו והביא מאת הזולת סחורה יכולים בע"ח לתבוע לשמעון או לא: תשובה נראה דאין לתבוע לשמעון דדוקא אם על שניהם מוטל לבקש הסחורה אז הוו כשלוחים אבל על א' מהם מוטל לא הוי אידך כשלוחו דלא מיקרי לוה לצורך השות' אלא לצורך עצמו לוה שהרי עליו מוטל להביא הסחורה כן נראה לענ"ד פשוט: רלו שאלה שטר בעד א' וטוען פרעתי הדין מהו תשובה לכאורה נראה דאף שכתב מרן סי' נ"א ס"ב מחלוקת בזה היינו דוקא אם ידע הלוה שהשטר בעד א' הא לאו הכי אפילו לסברא בתרייתא ישבע בעל השטר ונוטל דהא לא שייך לומר טעמא דלא חששתי אחר השטר לקורעו משום שהוא בעד א' וע"ש בש"ך ושפיר אמרינן סברא דשטרך בידי מאי בעי. ויש לגמגם בזה דיהיה נאמן במגו שיאמר מעיקרא לא היה אלא בעד א' וכן נראה עיקר דכל שאין בו אלא עד נאמן לומר פרעתי במגו דלא היה דברים מעולם כמ"ש