משפטים ישרים סג

מקום לשום אדם לימנע מלכתוב בדין זה לשם שמים את אשר יורוהו מן השמים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לדעת מה יעשה ישראל ומי שחותמו אמת ופעולתו אמת ובחר באנשי אמת ונתן להם תורת אמת ינחנו בדרך אמת. אכי"ר: עוד שמעתי באומרים שמצאו כתוב בשם מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שאין מיאון נוהג בזמן הזה כלל ואומר אני דלא אמרה הרב אלא לענין איסור דלא עלה על דעת ז"ל מיאון מועיל לענין ממון ומשום גדר לערוה לא הנהיגו הדורות לעשות מיאון אבל לענין ממון אם יועיל כפי הדין למה לא יעשה ועוד מה לנו אחר דברי מור"ם אחר שיגע וטרח ופסק דלא כהסוברים שאין מיאון בזמן הזה וכתב שכבר נעשה מעשה בב"ד של מהרי"ף ועוד שכל המחלוקת לא נתיסדה אלא בערי אשכנז משום תקנת מהר"י מריזבורק כנז' בתשובת מהר"י מינץ ז"ל אבל לנו בני הספרדים לא נשמע ולא נראה מי שיערער על המיאון ורבינו בב"י לא זכר מזה כלום משמע שעולם כמנהגו נוהג כדין הש"ס והפוסקים ודברים אלו ומנהגים אלו הם ששכחו דיני התורה רח"ל ובפרט במלתא שהוזהרנו עליה התרחק מן המיאון דין גרמא שלא ראינו מי שיעשה מיאון דאל"ה מה חכמה נפלאה יש במיאון עד שניחוש שמא ישגה בו הלא גטין וחליצות חמורים יותר ויותר ממנו ואם יגבר החטא יאמרו שאין גט נוהג בזמן הזה ואם אחד היה מיראי הוראה וחשש לעצמו בדבר פשוט לא מחמת כן נקבע מנהג כנגד הש"ס והפוסקים ע"כ אין חשש כלל מחמת טענה זו דלא דבר הרב ז"ל בזה כלל. וגם על מה שאמר אחר שנתאמת שאמרו יש לדון לפניו בקרקע. ועיין ש"ך טי"ד סי' ר"ץ ובח"מ סי' של"א ס"א בהגה דבמלתא דלא שכיחא לא שייך מנהג. וז"ל הגאון ח"ץ בתשובה סי' ס"א משם משא מלך כל מנהג שמביאים ממנו ראיה הוא כשהמנהג נתקיים פעמים רבות אבל אם נעשה כן באקראי פעם אחת או שתים אין להביא ממנו ראיה וכו'. והרב שם חולק עליו וסיים דאפילו בפעמים רבות אינו מתקיים ואף להריב"ש וכו' איכא למימר דאף בשלש פעמים אינו נקבע עד שיהיה רגיל הרבה יעו"ש ותדע ותראה שאין מקום כלל למנהג הזה שחידש הרב ז"ל שנהגו שלא לעשות מיאון כי אין לו שורש ולא ענף ולא שייך כלל בהאי לשון מנהג דאולי נמנעו לסבה שלא אירע לפניהם ואם אירע עשו שלום ביניהם ע"כ אין לחוש כלל לתורה חדשה זו והדברים עתיקים כמנהג אבותינו ורבותינו הראשונים ותול"מ. וזה לשון מהריק"ו שרש ל' ס"ד ופשיטא שצריך ראובן להביא ראיה שכך היה המנהג כ"ש בענין זה שאין הדבר מצוי וכו' עד אבל משום פעם אחת או שתים שיארע דבר א' במקום א' ואתרמי שיעשו כך וכך בשביל זה לא יחשב מנהג קבוע כי אם בדבר שמעשים בכל יום לשם ראוי להלך אחרי המנהג וכו' אבל דבר שאינו בא כי אם פעם אחת ביובל או בשבוע ודאי אין לסמוך על שנהגו דאמרינן ב"ד טועים היו באותה שעה עכ"ל מסכים לכל מ"ש ותלי"ת. וז"ל הריב"ש סי' תס"ג ומה ששאלת איך נוהגים בכאן אין לומר מנהג בדבר כזה שאינו תמידי וגם כשיקרה וכו' עכ"ל. וכבר הסכימו על פסק זה חכמי ודייני מראכ"ס יע"א שהובאה אלינו הסכמתם ב"ד של ד' ואשרו וקיימו כל מה שכתוב שהוא אמת ויציב וקים וציי"מ. (א"ה ע"ל שאלה ר"ס בענין זה): רכו שאלה מת שמת אחר צאת הכוכבים יכולין להניחו עד הבקר שלא לכבודו אם עוברים בבל תלין או לא: תשובה גרסינן במסכת מציעא דף ק"י שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ושמואל אמר שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום. ומדברי התוס' שם דלסברת שמואל לא עבר בבל תלין אלא במלין כל הלילה ולסברת רב עיקר הלינה בעמוד השחר והביאו ראיה ממס' זבחים דף כ' דלינה בעמוד השחר יעו"ש וקי"ל כרב וממילא הכא נמי אם מת בלילה אסור להניחו עד הבקר אם לא לכבודו ועובר בבל תלין באור הבקר ומינה דאם מת ביום מותר להניחו עד הלילה [נ"ב והיינו שלא לעבור עליו בבל תלין אבל מצות עשה לקוברו ביום המיתה וכמש"ה כי קבור תקברנו ביום ההוא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מהלכות סנהדרין ע"ש. מבי"ן]. (ולשון הרמב"ם ז"ל קצת ק' דפתח בעשה וסיים בל"ת. רבי"ץ) לקוברו בלילה דלינה אינה אלא בעמוד השחר וכדקי"ל התם דאם קדש ידיו ורגליו ביום אין צריך לקדש בלילה: רכז שאלה בעירנו זאת עיר מקנאסא יע"א כותבין בגט דיתבא על נהר פלפל וחקרתי ודרשתי ושאלתי היכן הוא הנהר הזה ואמרו היודעים בטוב שהנהר הזה רחוק מן העיר מהלך יום ויותר ואין ממנו ספוק כלל לבני העיר כי העיר רוב ספוקה מהנהר הנקרא בופכראן: תשובה נראה שאין ראוי לכותבו בגט כלל כמ"ש הגה משם תשובות מיימו' סוף נשים קכ"ח ס"ד דנהר שהוא חוץ לתחום העיר אין לכותבו כלל ואפילו בדיעבד אם כתבו יש פוסלין ואפילו אם הוא תוך התחום אין כותבין אותו אלא אם כן כל תשמישי העיר ממנו וזה נהר פלפל תרתי לריעותא אית ביה חוץ לתחום העיר ואין תשמישי העיר ממנו. ומ"מ אין להוציא לעז על גטין הראשונים דיש לסמוך על דברי מהרי"ל שהביא שם בהגה דאם שינה בנהר כשר והיא סברא חולקת אתשובות מיימוני כי מה שחלק בב"ש שם בשם הלבוש דשאני כשהיא יושבת על הנהר אלא ששינה אותו מאינה יושבת כלל סמוכה לו. אחר המחילה הוא חילוק תמוה מאד וכלפי לייא דאם כשהיא מסתפקת מן הנהר אלא שהוא רחוק תחום שבת מיקרי שינה שמו ושמה וכו' כ"ש וק"ו שהיא יושבת על נהר זה וכותב על נהר אחר דהוי ממש שינה שמו ושמה ושם עירו וכו'. ועוד כיון דעיקרא דמלתא דפסלינן בכותב נהר שהוא חוץ לתחום דהוי כשינה שמו ושמה כמ"ש בתשובות מיימוני בהדיא כי היכי דבשינה שמו וכו' אין ריח חילוק בזה ה"ה ביושבת על נהר זה וכותב נהר אחר אלא דמחוורתא דמלתא דהם חולקים וכ"נ מדברי מור"ם ז"ל שכתב יש פוסלין וכן מ"כ משם מהר"ם ן' חביב וז"ל ודעת הפוסלים בכתב נהר שהוא חוץ לתחום כ"ש דפוסלים בשינה שמו ושמה ע"כ נראה דלא ס"ל חלוק הלבוש ואדברי מהרי"ל יש לסמוך דלא הוי כשינה שמו וכו' דלא קאמר אלא בשמו ושם העיר אבל בנהר אין לחוש ומ"מ מי זה יערב אל לבו להניח מנהג זה לכתחלה ולהכנס בספק גדול לדעת תשובות מיימו' וכ"כ בתשובות מהרי"ק שיש חשש פיסול וז"ל הב"י ואם היה חוץ לתחום ואינו נראה עמו בדיעבד נמי פסול עכ"ל: ואין לומר שאם נשנה הוי מוציא לעז על גטין הראשונים זה ליתא דלא אמרינן כן אלא בדבר שהוא חומרא בעלמא אבל בדבר שהוא חשש פיסול אין לחוש להוצאת לעז וכן כתב הב"י ז"ל בסוף סי' קכ"ח כתוב בתשובות מהרי"ל עיר שניתוסף בו נהר וקא חייש ללעז גטין הראשונים וכו' נראה דאין לחוש וכו' והאריך קצת יעו"ש שכל הטעמים שכתב שייכי כאן על כן אין ראוי כלל להניח מנהג זה. ויש שרצה לומר דאפשר דהך נהר פלפל ממנו הוא נהר בופכראן וגם אין זה כלום יעוין בב"י