משפטים ישרים סא

כתבו הרי"ף והרא"ש ע"ה וז"ל פי' אע"ג דקי"ל יש מיאון לאחר מיתה הכא בשניה לא דהא בתו לא ממאנת לאחר מיתה ותתיבם משום דרמי בר יחזקאל ה"נ אם שרית להאי שניה למאן לאחר מיתה אתי למישרי צרת בתו עכ"ל. וכן כתב הטור ולקמן נעתיק לשונו ב"ה ביאור דברי הרי"ף והרא"ש ז"ל דאע"ג דקי"ל כעולא דממאנת אף לזיקתו ויש מיאון לאחר מיתה מ"מ אסר ר"ע בברייתא משום דרמי בר יחזקאל וה"נ היתה הבעיא יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא היכא דליכא מצוה פשיטא דלא מהני מיאון להתירה בקרובה דאע"ג דהמיאון מיאון והקידושין נעקרין מכל מקום מפני מראית העין אסור אבל מ"מ נסתפקו דשמא מחמת מצוה לא ניחוש למראית העין ואם לא היתה שניה אלא ערוה גמורה פשיטא דלא מהני מיאון להתירה בקרובה מפני מראית העין אבל זאת אית בה תרתי לטיבותא דאיכא מצוה והיא צרת שניה דרבנן ומסיק דגם בזה אסור ומטעם הרי"ף והרא"ש ז"ל דהיינו משום דרמי בר יחזקאל הא לא"ה היינו מתירים כעולא דיש מיאון לאחר מיתה. והנה מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל נראה להדיא סתירת הסברא שכתבנו ליישב דברי ה"ה דהא ליכא זיקא שכבר נפסק קשר הקידושין שבין זו ובין אחי אמו מכל וכל ונשאת לאחר ואחר מיתת אחי אביו חוזר וניעור וממאנת בקידושי אחי אמו והמיאון מיאון אלא שאסור מפני מראית העין משום דרמי בר יחזקאל כמ"ש הרי"ף והרא"ש ע"ה וא"כ עדיין דברי ה"ה בקושיא: וכבר חשבתי ליישב דבריו ז"ל עם גירסת מהרש"א ז"ל דגריס צרתה שלא כמהרש"ל ז"ל שמחקה ע"ע שלא להאריך ומפ' ז"ל דהמיאון הוא בבעלה ושני אחי אביו וכתב שכן דעת הרי"ף והרא"ש זלה"ה והטור ורש"י במקצת פי' דגרסי צרה אך עתה אחר המחילה מעוצם חכמתו ז"ל דבריו בזה כשגגה היוצא מלפני השליט שהרי רש"י ז"ל כתב בהדיא וז"ל מהו שתמאן לעקור קידושין הא' שלא תהיה שניה לו ואם המיאון באחיו מאביו למה לא תהיה שניה לו א"כ אף לספרים דגרסי צרתה מוכרח דהמיאון באחיו מאמו וזה דקדוק נישואין ה"ה ומה שדימה ז"ל לההיא דעולא דנישואין הא' עקרא אינו דמוי ולא דקדק הרב ז"ל בלשון דהתם קאמר נישואי קמא עקרא והכא קאמר נישואי קמאי מובן הדבר דנישואי קמא קאי על האדם פי' נישואין של הא' והכא פי' נישואי הא' וחוזר על הנישואין ובאומרו נישואי קמא אך שאין שם אלא נישואין של א' קרי ליה א' שהוא קדם לזה שהיא זקוקה לו ה"ז יוכל לאמר בנישואין שעשה הא' אבל לישנא דנישואין הא' מ"ש להדיא דאנישואין דאחי אמו קאמר וגם לשון הנמק"י בל' רש"י ז"ל וסיים בהעתקת הרי"ף ז"ל ה"נ נראית באשת אחי אמו ובב"י סי' קנ"ה משם הנמק"י הביא ראיה לסתור דעת הרמב"ם מהרי"ף ז"ל שאסרה לאחי אמו וכן מוסכם מכל המפרשים שהרי"ף ז"ל אסרה לאחי אמו ויחיד הוא מהרש"א ז"ל בדבר זה: גם מ"ש מהרש"א ז"ל שכן דעת הטור המדקדק בלשון הטור יראה עין בעין שא"א לו כן שכתב ונראה שגם היא חולצת אם תמאן ואם המיאון באחיו מאביו למה צריכה חליצה דהא קי"ל כעולא ובמקום אחר ישבתי הגירסא גם דקדקתי על לשון הרי"ף והרא"ש שסיימו אתי למישרי צרת בתו והנמק"י ארכבה אתרי ריכשי מפני שנראית כאשת אחי אמו ואתי למישרי צרת בתו ולא [ רציתי להאריך כאן שלא להטריח על המעיין: הנה מכל האמור עדיין לא נתיישבו לנו דברי ה"ה ז"ל דהרי להדיא מכמה סוגיות שזכרנו לכאורה היפך דבריו דהרי אין לה במי תמאן ואין לה זיקא מכח אותו שממאנת בו ועכ"ז מיאונה עוקר הקידושין אלא שאסור מפני שנראית כאשת אחי אמו ומפני שנראית כצרת בתו ומוכרחים אנו לתרץ דה"ה ז"ל אין כוונתו לומר דהמיאון אינו מיאון דודאי המיאון מיאון ועוקר הקידושין לגמרי אך מ"מ אסורה בקרוביו כיון שאין המיאון ניכר שאין לו מקום לתפוס ונראה כאלו לא מיאנה שאין לה במי למאן ולכך אסורה לקרוביו מפני מראית העין כעין אסור כלתו דרמי בר יחזקאל דאע"ג דהמיאון מיאון ומהני להתירה לזה בלא חליצה מ"מ אסורה לאביו: והנה נגד דעת הרי"ף והרא"ש וסייעתם מצאנו ראינו מערכה אחרת כנגדם ואם אינה כיוצא בם א' הנה שמעתי אמת נכון שמהרש"ל ז"ל ביש"ש כתב אחר דברי הרי"ף כל' הזה ואני אומר דאין צורך לתי' הרי"ף דאין המיאון אלא ביש זיקא וכו' עכ"ד באופן שהוא התירוץ הא' שכתבתי ליישב דעת ה"ה ז"ל לפום ריהטא ע"ע למעלה. ושוב הראו לי דברי תשובת הרשב"א בחידושיו ליבמות אחר שהביא תירוץ הרי"ף כתב ויש מי שאומר דלא שייך מיאון אלא ביש זיקא והוא התירוץ עצמו שכתבתי ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעת גדולים ושוב ראיתי שהדבר מפורש גם כן בס' שלטי הגבורים ל' הרא"ז וז"ל קטנה שלא מיאנה בבעלה עד שמת ואינה זקוקה ליבם אינה יכולה למאן לעקור וכו' שאין דרך למיאון אלא כשיש עליה זיקת אישות או זיקת יבום וכן כשגירשה בעלה בגט אין לה דרך למאן וכו' להתיר עצמה לכהונה לפיכך קטנה שהיתה נשואה לאחי אמו וכו' אינה יכולה למאן בנישואין הא' של אחי אמו של ראובן כדי שתתקיים לראובן שאין מיאון לאחר מיתה וכו' כמבואר בקו' הראיות עכ"ל ז"ל. הנה דבריו ז"ל ממש הן הן הדברים שכתבנו למעלה: ומדברי כל המפרשים האלו מוכח דטעם דאסר ר"ע בברייתא וריב"ב אינו מטעם הרי"ף והרא"ש ז"ל מפני שנראית כאשת אחי אמו אלא דאין המיאון מצד עצמו מיאון כיון דאין כאן זיקא: ותחלה עלה בדעתי ליישב דברי ה"ה ז"ל כדבריהם והיינו דקא' שאין לה במי למאן וסובר הרב ז"ל דזהו טעם ר"ע דאסר בברייתא אך ראיתי שא"א לומר כן כלל דהנה סברא זאת אינה אלא לחולקים על הרי"ף והרא"ש ז"ל אבל לס' הרי"ף והרא"ש ז"ל אף שאין זיקא יש מיאון וה"ה סמוך ונראה כתב דברי הרי"ף ז"ל אב"א ותמה על הרמב"ם שלא כתב דין זה וז"ל ושם אמרו שאם היתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו וכו' לעקור נישואין הא' וכ"פ בהלכות ופי' דאע"ג דקי"ל יש מיאון לאחר מיתה כמו שנתבאר שהיא ממאנת ביבם הכא בשניה לא לפי שבשעת מיתת אחי אמו נראית כאשת אחי אמו ותמהני על רבינו וכו' עכ"ל ז"ל. הנה שא"א לומר שדעת ה"ה היפך דברי הרי"ף והרא"ש ז"ל ועוד אם היה ה"ה מפורש טעם הברייתא משום דאין זיקא נמצא שמה שחידש לדעת הרמב"ם איסור הקרובים אחר מיתה הוא גמ' וברייתא ערוכה ולא היה לו לתלותו בעצמו והי"ל לעשות כמו שעשה הריא"ז שכתב לפיכך וכו' אבל מחוורתא ותרצתא דמלתא בדעת ה"ה ז"ל שלא אסר הקרובים אלא מפני מראית העין וכדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל וא"ת אם סובר כדעת הרי"ף והרא"ש זלה"ה מה יענה להיתר הקרובים ביש יבם דהא לסברת הרי"ף ז"ל אפי' ביש יבם אסורה לקרובים דהא מרמי לה הרי"ף והרא"ש ז"ל דכלתו דרמי בר יחזקאל והיה הקו' שהק' הנמק"י ז"ל להרמב"ם ז"ל שכתב וגדולה מזו כתב הרי"ף זלה"ה דאסורה לאחי אמו אעפ"י שיש מי שנ"ל שאין ראיה מאשת אחי אמו עכ"ל. ומפורש הדבר שאותם שאומרים