משפטים ישרים נח

לו מעות ישוב ויקח ממנו חצרו ע"י המודעא וזה אינו מודעה כלל שזה דחק עצמו ומכר מלבושיו וכיוצא ואח"כ יחזור ויטלנה זה ממנו. כללא דמלתא שכל שיש הנאה למוכר והיזק ללוקח שנותן מעותיו מודעה חספא בעלמא היא דלא כל הימנו להזיק לאחרים ולהנות לעצמו ואפשר להכניס כל זה בלשון הטור שכך כוונתו באומר דוקא לגבי מכר אמרי' כיון שקבל המעות גמר ומקני ר"ל כיון שקבל המעות והטריח לחבירו לבקש המעות גמר וכו' כן נר' ליישב אף שהוא דוחק קצת הוא מוכרח: מעתה נראה דבנ"ד דידעו העדים ידיעה נאמנה שלא היה זה חפץ כלל למכור אלא שזה פייסו למכור דלא שייך טעמא שכתבנו דהוי כמתנה ומודעא לחוד מהנייא לבטל מכר זה נראה לכאורה ועדיין צריך חפוש כי הוא לכאורה מלתא דתמיהא ולא נזכרה בפוסקים א' ואחרונים וכולם סתמו דבריהם דמכר לא מהני ביה מודעא לחוד והדברים נראים כמו שכתבנו וצ"ע ואפשר דמ"מ כיון שחשירו נזוק ומזמין המעות לאו כל הימנו להזיק לחבירו מפני הבושת שלו וכיון שנזוק זה בגרמת זה המכר קיים וכן עיקר רט שאלה ראובן הקדים מעות לשמעון על חטים לזמן פ' והיה לו מאותו המין שהוא היתר אך התנה עמו שמעון שאם יביא לו לאותו זמן מעותיו ועוד תוס' כו"כ שהוא פטור מלתת החטים כי הפסקה שפסק עמו היתה בזול עד למחצה ונדרשתי לראות אם יש בזה חשש איסור רבית או לא: תשובה נראה דאם כותב שטר דהוא מוכר מעכשיו מכירה גמורה ומתנה עמו דלזמן פ' אם יביא לו כו"כ תוס' יחזור וימכור לו נראה דשרי וקצת דמיא ועדיפא מהא דכתב מור"ם סי' קע"ג ויש מתירין להלוות לא' י"ב דינרין ושיקנה מהם סחורה וכו' וכתב הש"ך דגם המחבר מודה בזה דכאן אין שום הלואה אלא מכר גמור שהמלוה זוכה שם בהסחורה וכו' חוזר ומוכרו לו עכ"ל. מזה נראה לדעתי להתיר בנ"ד ומתשובת הריב"ש סי' של"ה נראה שהוא היתר גמור ע"ש: ומזה ראיתי שיש להתיר ללות בדרך זה על בטחונות שיקנה ממנו המלוה מהלוה דבטחונות בחצי דמיהן בזול ויקבל עליו המלוה שאם יביא לו הלוה לזמן פ' כו"כ תוס' שיחזור וימכור לו הבטחונות ועדיין צריך חפוש בזה. ושוב ראיתי שנדון א' בהקדים על החטים בתנאי הוא דין ערוך סי' קע"ז סי"ח במוכר סחורה לחבירו והתנה עמו ומשם נראה דאפי' לכתחלה יוכל לעשות כן יעו"ש: רי שאלה יורשי ראובן הוציאו שטר של שותפות אביהם עד זמן פ' על שמעון ושמעון טוען שאביהם מחיים קודם מותו בשני חדשים עשה לו מחילה מהו הדין: תשובה נראה שנשבעין שלא פקדנו וגובין דדין שט"ז כדין שט"ח דעלמא וה"נ דחיוב שנתחייב לו בשותפות הוא כדין שטר וצריך לתת הריוח שהרויח כל ימי חיי ראובן: ריא שאלה ראובן אמר לשמעון לוה מעות ברבית מאת הגוים וקנה לי סחורה פ' או חפץ פ' ולקחה לו וכשבא ראובן אמר שאינו רוצה ליתן לו הרבית שעלה על שמעון: תשובה נראה דחייב בכל הרבית דכל משלח חייב בכל הפסד השליח על מה שהרשהו אכן מדברי בה"ט סי' ק"ע ס"א נר' דאסור וצ"ע: ריב שאלה ראובן היו בידו רייאליס והיו שוים באותו מקום עשרה אוקיות גבי רביע אוקיה והיה רוצה להביאם לכאן ששוים עשרה אוקיות א"ל שמעון תנם לי אעשה בהם צרכי וכשאלך למקום אחר אתן לך רייאליס דוגמתן שרי או אסור: תשובה גרסינן בב"מ דע"ג ופסקו בש"ע סי' קע"ג סי"ז המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר וא"ל חברו תנם לי ואני אעלה לך שם פירות תחתיהן לזמן פ' אם יש לו מותר ואם לאו אסור ואין לומר דיש להתיר מהא דקי"ל לוין על שער שבשוק וכמ"ש מרן סי' קס"ב יעו"ש וכתב הש"ך בשם ר"י דאפי' אין לו מעות כלל מותר די"ל דלא מהני האי גוונא אלא באם הדבר ספק שמא יתייקרו או לא אבל אם ודאי יתייקרו כגון נ"ד נראה דאסור ותדע דהא בגמ' שם במוליך פירות לא חילק באם יצא השער אלא ביש לו דוקא וצ"ע קצת: ריג שאלה מי שלוה מחבירו וא"ל תלוה לי כו"כ לזמן פ' ובשכר כן אתן לך קרקע פ' שרי או אסור: תשובה נראה דרבית לא הוי דקי"ל דמשכנתא בלא נכייתא באתרא דלא מסלקי לס' הגה ריש סי' קע"ב שרי לגמרי ול"ה רבית ונ"ד נראה כי כן ועיין במ"ש בזה בחידושי לב"מ פ' הבית דס"ח וע"ש ועיין בשו"ת הריב"ש סי' קמ"ז נראה שאוסר ובמהריק"ש סי' קס"א דהוי אבק רבית: ריד שאלה מי שנתן מעות לאומן לעשות לו כלי כסף וגמרו האומן אם הוא עליו ש"ש או באחריותו ג"כ לענין אונסין: תשובה קי"ל סי' ש"ו כל האומנים ש"ש הן אמנם דלא מיקרי ש"ש אלא הנותן לו כסף לעשות לו עצמו הכלי או עצים לעשות שידה תיבה או צמר לעשות בגד אבל נותן לו מעות על דעת להוציאם בהוצאותיו הו"ל לוקח ובעי משיכה. ומיהו נראה דאם נתן לו מעות על דעת לקנות בהם הכלי או כסף או פשתן וכיוצא ולא הוציאם במ"א כלל דינו כש"ש והוא בכלל האומנים ש"ש ומ"מ שיהיה ע"י שכר שיפסוק עמו בשכרו כו"כ אבל אם אומר לו עשה כלי זה ואקחנו ממך בסך כו"כ אין עליו דין אומן כלל כ"א לוקח כנלע"ד: רטו שאלה ראובן ושמעון שותפין בהאלסאק"ה עד זמן פ' ושוב עשו גא"א בריוח ונתן לשמעון הריוח ונשאר ראובן לבדו ובא מאמר המלך על ראובן להסתלק מהאלסאק"ה אם צריך שמעון להחזיר הריוח או לא: תשובה יש צדדין לכאן ולכאן לכאורה נראה כיון דהוי מלתא דשכיחא הו"ל לאתנויי אך נר' ברור דכיון דהאלסאק"ה אינה דבר הניקח אלא מחמת מנהג נמצא שלא נתן ראובן ריוח לשמעון אלא בעד מה שיהיה וצריך לחלק הריוח לחדשים הבאים וכיון שנסתלק אין לשמעון ריוח ויחזיר מה שבידו כנ"ל וכן הסכימו קצת מהמעיינים ששאלתי אותם: רטז שאלה ראובן מכר חפץ לשמעון ומשך החפץ ופרע קצת מהדמים ונשאר חייב קצתם ושוב הסכימו לבטל המכירה מדעת שניהם ושוב חזר בו ראובן ורוצה לקיים המכירה מהו: תשובה נראה דאע"ג דהמכירה אינה מתבטלת באמירה בעלמא וכמ"ש הסמ"ע סי' שט"ו משם הריב"ש יעו"ש מ"מ אינו חייב שמעון לפ' המעות שנשארו אצלו דע"ז מהניא מחילה אלא אם רוצה לקיים המקח ראובן שלא להחזיר מה שבידו יכול הוא ומה שגבה גבה ומה שלא גבה לא גבה כנלע"ד ריז שאלה בת קטנה יותר מעשר שמחלה לבעלה כתובתה בתנאי שלא יוציאה אם מהניא