משפטים ישרים נז

לכהונה היא או מתה שאח"כ אלא היינו מסופקים היא שויא חתיכה דאיסורא וכמ"ש בב"ש ס"י ס"ק ט"ז יעו"ש אין צריך שכבר היא גרושה מבעלה. ולהתלמד למקום אחר כתבתי]: אחרי כתבנו כל זה אנה ה' לידינו תשובות הרב הגדול מהרי"ט ז"ל בשניות ומצאנו לו בתשובה בטא"ה סי' כ"ג יעו"ש דברים מסכימים לכל מה שכתבנו ולא העתקנום שלא להאריך. כללא דמלתא דאתתה דא פקע מינה זיקת אשת איש והרי היא זקוקה ליבם ומפני שהיא ספק חולצת כמ"ש אם יסכימו בעלי הוראה וציי"מ וכן הסכימו חכמי עירנו ומר אחי זלה"ה: רג שאלה החליף בית בבית דלית בה דינא דב"מ אם המוכר רוצה להחזיר כי רצונו למכור למצרן במעות מהו: תשובה נראה דיכול הוא דכל עיקר הטעם דחליפין לית בה דינא דב"מ משום פסידא דמוכר כי רצונו באותו בית ועכשיו שגלה שאינו רוצה חזר הדין למקומו וראיה סעיף ח' בהגה ע"ש. אך נראה דצריך לסלקו מיד כששמע המצרן אך אם שמע המצרן ושתק מכח שלא היה יכול לסלקו בד"ת ושוב נתרצה המוכר להחזיר כבר זכה הלוקח ושוב אינו יכול לסלקו כנ"ל פשוט אף שיש לצדד ולומר דכיון דהחליף כבר נסתלק כח המצרן מ"מ נראה דלא היא וראיה סעיף הנז': רד שאלה מוכר דשלב"ל אם יש בו מי שפרע א"ל: תשובה נראה דחייב לקבל מי שפרע וראיה טי"ד סי' קע"ה ס"ז דהחוזר מקבל מי שפרע והתם אין שם כ"א דברים בעלמא שהוא דבר שאינו ברשותו של מקנה יעו"ש. אבל הרמב"ם פ' כ"ב פסק במוכר דשלב"ל דאינו חייב לקבל מי שפרע וסמוך לו כתב הרמב"ם דפוסק על שער שבשוק ולא היה אותו המין ברשותו דהחוזר בו מקבל מי שפרע וצ"ע לחלק ביניהם וע"ש בכ"מ: רה שאלה ראובן הוציא שטר על שמעון סך כו"כ ככרים של כוגא ושמעון משיב שפסק עמו בזול בשביל הקדמת המעות וראובן טוען לא כי כ"א כשער השוה: תשובה מדברי הש"ך סי' קס"ב ס"ק י"ג נראה דהמלוה נאמן והיינו בשבועה כדין כל נשבע על שטרו: רו שאלה ראובן תבע לשמעון מנה וכפר בו ונתפשר עמו וקודם הפשרה מסר מודעא ואח"כ מצא עדים או שטר או הודה בכל המנה מי מהנייא מודעא או נימא דפשרה דינא כמכר ובעי אונס: תשובה כיון שנודע שכפר בו אין לך אונס גדול מזה ומהנייא המודעא וה"ז דומה למ"ש בש"ע סי' ר"ה ס"ז במעשה דפרדס יעו"ש דאף דמעיקרא כפר ומסר מודעא לחוד כשהודה אח"כ ע"י שקנה מיקרי אונס וה"נ דכותה זה נראה פשוט. אך יש להסתפק במעשה שהיה שמתחלה אמר לויתי ונתפשר עמו ושוב הודה שלוה אלא שאומר שפרעתי קודם הפשרה מי נימא דגם זה הרי נתברר אונסו שהרי זה מודה שכחש לו או נימא דס"ס הרי טוען שפרע ואין כאן אונס ונראה שכן הוא: רז שאלה ראובן תבע לשמעון מנה וכפר בו ונתפשר עמו וקודם מסר מודעא ואח"כ תבע חבירו שהיה אנוס באותה פשרה מחמת שכפר בו אם יכול לחזור בו ושאלה זו תפול במוכר קרקע לחבירו וקודם מסר מודעא בלא הכרת אונס אם יכול להשביע חבירו שלא אנסו באותו מכר שטען הוא כי בינו לבינו אנסו בדבר שיכול לעשותו אלא שאינו יכול לברר הדבר בעדים: תשובה נראה שיכול להשביעו היסת שהרי אם היה מברר שאנסו היתה המכירה בטילה שהרי מסר מודעא ובהצטרף עמה האונס מבטלת המכירה וזה ודאי נקרא אונס כיון שכפר בו בכל וה"ז דומה למעשה דפרדסא שכתב מרן בסי' ר"ה ס"ז וכמ"ש וכיון שאם הודה היתה מתבטלת המכירה יכול להשביעו שלא אנסו שכל טענה שאם הודה יתחייב ממון אם כפר נשבע ומינה דבפשרה על עסק ממון נראה דיכול להשביעו על טענתו דבתחלה שהרי ממ"נ אם האמת עם התובע שנושה בו כל הממון נמצא שהוא אנוס והרי מסר מודעא ואפי' בלא מודעא אונס לחוד מהני. ויוצא לנו מזה שמ"ש חז"ל פשרה דינא כמכר היינו לענין דלא מהני אונס לחוד דאמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקני אבל במודעא לחוד לפעמים סגי לבטל הפשרה המשל אם היתה הפשרה מהאופן שכתבנו דאף שאין שם הכרת אונס הרי הוא טוען שכפר בו ועל כן הוכרח למחול במקצת וכבר מסר מודעא וצריך לישבע שלא אנסו והיינו שלא כפר בו ואינו נושה בו כלום וזוהי שבועתו הא' כנלע"ד ועדיין צריך לי ישוב ועיין מה שכתבתי לקמן בזה אחר דפין: רח שאלה ראובן מסר מודעא בפנינו ששמעון מפייסו למכור לו ביתו וג"ד שאינו רוצה כלל במכירה זו ולא בדמים שמקבל והעדים ידעו כן בבירור אך אונס לא היה מי מהני ג"ד זה א"ל: תשובה הדבר ידוע שבמכירה לא מהני ג"ד לחוד ובאמת ששום טעם ברור לא נזכר במפרשי הש"ע בזה שמ"ש הסמ"ע בסי' ר"ה ס"ק ח' וז"ל ז"ל הטור דאפי' אם אינו אונס כיון שאמר שאינו נותן מדעתו המתנה בטלה דדוקא לגבי מכר אמרינן כיון שקבל המעות גמר ומקני משא"כ במתנה עכ"ל. ודבריו ז"ל איני מבין דזה שייך באם הי' אונס לחוד שייך לומר דבמכר אמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקני אבל במחילה ליכא זוזי אבל במודעא לחוד מה שייך לומר גמר ומקני והוא צווח שאינו מקנה ומוסר מודעא. אמת שלפי טעם רש"י ז"ל יש לתרץ על נכון ז"ל רש"י הא דאמרינן מודעא דמאי אי דגיטא ומתנתא גלוי מלתא בעלמא הוא אלא דזביני ופירש"י ז"ל דבמתנה כיון שאינו מקבל ממון המודעא היא ג"מ בעלמא שהוא אנוס שאם לא היה אנוס מה לו לגרש או למה לא יגרש ולא ימסור מודעא ול"ד לזביני דהתם איכא למימר שהוא צריך למעות ומוכר ברצון ומוסר מודעא כדי כשיהיה לו מעות יאמר לבטל המכר ולזה אין מאמינים אותו שהיה אנוס וצריך שידעו העדים ואי לא כתבו הכי לאו מודעא היא זהו תורף פירושו העתיקו הריב"ש ז"ל סי' קכ"ז וסיים וכן עיקר: הנה מדברי רש"י ז"ל נראה דבין במתנה בין במכר בעי מודעא ואונס אלא דבמתנה אנו אומרים דמסתמא יש לו אונס ובמוכר לא אמרינן הכי דדילמא מוכר משום דצריך למעות. אך בב"י כתב שכל הפוסקים חולקים על רש"י ז"ל דלא כהכרעת הריב"ש ז"ל ולעולם במתנה אפי' ידעינן בבירור שאין לו שום אונס אפ"ה בג"ד לחוד סגי לבטל המתנה ואם כן באמת צריך לתת טעם לחלק בין מכר למתנה. ונראה לתת טוב טעם דידוע הוא דכל העושה דבר על פי מאמר חבירו כגון א"ל עשה דבר פלוני ואקחנו ממך וכיוצא פשיטא שחייב ובג"ד כן הוא שאם אתה אומר דגם במכר מהני ג"ד לחוד א"כ לא שבקת חיי לכל בריה דמשכחת ליה כשהיה צריך למעות ימכור חצירו וקודם ימסור מודעא ושוב כשיהיה