משפטים ישרים נו

תקנותיהם ולו יהי שהוא ספק כבר כתב הרא"ש בתשובה הביאה הטור סי' ס' דכל שלא נודע בבירור שפשט המנהג שם יעמוד הדבר על ד"ת והאריך הרמב"ם ז"ל בזה מאד ובסי' י"ח ס"ק יו"ד כתב הסמ"ע משם הרשב"א וז"ל לכל ספק תקנה דנין להקל לנתבע דהמע"ה כללא דמלתא שזכתה הבת בסבלונות מהאי טעמא הכתוב לחוד ותול"מ: רב שאלה טופס ק"ע וז"ן במותב תלתא כחדא הוינא ואסהיד קדמנא הי' אהרן ן' לחדב בתע"ג וברורה ובירר בעדותו שיום א' היה יושב ומדבר עם קצת אנשים על ענין האלבחאיי"ר והנה גויה אחת באה לפניהם לקנות ממנו קרסא"ל וכשומעה שהם מדברים על ענין האלבחאיי"ר הנז' אמרה לפניהם דא"כ שאול ן' מיעו די כאן פאוז"ה ערו"ס דא"כ לערייא"ן בקא ילעב עלינא ולעבנא עליה וקטענאה טראף טראף וסיבנאה עכס"ע העד הנז' ולראיה ח"פ תמ"ת וקיים ע"כ נמ"ך וחתומים החכם השלם הדו"מ כמוה"ר שלמה טולידאנו ואני ע"ה. וס"ל נמ"ך וז"ן שוב בתלת הוינא ואסהיד קדמנא הי' יחייא ה"נ מאיירא בתע"ג שיום אחד היה יושב ועד אחר עמו ובא לפניו גוי א' וא"ל מעצמו בזה"ל דא"כ ן' לכאפיר די שאול ן' מיעו כאן יחווסנא ויעכילנא לפיסץ וקבדנאה וקתלנאה וקטענאה טראף ורמינאה פסהריז עכס"ע העד ה"ה ולראיה ח"פ תמ"ת וקיים ע"כ נמ"ך וחתומים אני ע"ה וכהר"ר שלמה חלואה. וס"ל נמ"ך וז"ן שוב בתלת הוינא ואסהיד ה' שלמה ה"ן כלפון בתע"ג שהוא היה יושב עם יחייא הנז' ובא לפניהם הגוי הנז' וא"ל בלשון שהגיד יחייא הנז' אלא שלא זכר בעדותו שהגוי אמר הכינוי כ"א דא"כ שאול כאן יחווסנא וכו' כמו שהגיד יחייא הנז' וח"פ תמ"ת וקיים ע"כ נמ"ך וחתום אני ע"ה. ושאל השואל אם יש להתיר אשת שאול הנז' לינשא עפ"י העדיות הנז' או לא: תשובה עפ"י העדיות הנז' למעלה נראה שהאשה אשת שאול הנז' מותרת לינשא שהרי יש כאן ג' עדיות שכל אחת מהנה תספיק להתיר אשה זו שלפי דברי כל העדים היו דברי הגוים מסיח לפי תומו שכל שהתחיל הגוי לדבר בעדו בלא שאלה אף שמתכוין להודיע הדבר והמקרה שקרה שהיה המתה מיקרי מסל"ת שכבר פשטה הוראה זו כדברי הריב"ש ז"ל והביאו מור"ם בהג"ה סי' י"ז סי"ד ע"ש ובב"י בשם מהר"י טאיטצא"ק ובכל בתי דינים שבשאלונתי בימי איתני וגאוני עולם פשט המנהג להתיר כדעת הריב"ש ז"ל. נ"ב וכ"פ בתשובת הרמב"ם החדשות סי' קנ"ג ע"ש. מבי"ן: ואם מפני שלא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו וכבר ידוע הסכמת הפו' להחמיר בזה ובקו' עגונות רמז קכ"ט דד' גאוני עולם מחמירים ומי יקל ראשו כנגדם בדבר ערוה יעו"ש כבר כתב מהרשד"ם ז"ל והביאו הרב בעל דרכי נועם סי' כ"ט וז"ל מה שצריך שמו ושם אביו או שמו ושם עירו או שלשתם יחד כפי דעת קצת מהפוסקים ז"ל כל זה פשיטא דלאו מלתא בלא טעמא דנימא דבר זה חוק הוא וגזירת מלך וכו' אלא טעמא רבא איכא והוא כי היכי דנדע על איזה איש מדבר וכו' וכל שידענו בבירור על מי מדבר די בזה וכו'". עוד כתב וז"ל ועוד דהכא לא צריכנא להאי דבשלמא היכא שהעד אינו מכיר האיש אשר הוא מעיד עליו דאז איכא לספוקי על איזה אדם מעיד וכו' אבל בנ"ד שהכותי היה מדבר ומבשר על איש ידוע לו גם ידוע לאיש אשר מודיע לו אין כאן שום ערעור עכ"ל הרב בד"ן והתיר הרב ז"ל על עדות גוי שא"ל ליש' סופיטי"ז סי' אקי"ל אמיג"ו מורי"ו פי' ידעת שאותו החבר מת ופסק הרב ז"ל כיון שלא היה עסק בין הגוי ההוא ובין הישראל כ"א על אותו היהודי וכו' אשתו מותרת וכו' יעו"ש. והכא נמי בנ"ד שדבר הגוי כמו שהוא פשוט אליו שהישראל מכיר את זה שאול המדבר אליו שהוא שאול ן' מיעו ואין שם שאול אחר ידוע לשניהם אלא זה הנעדר יראה שיש להתיר אעפ"י שלא הזכיר שם אביו ושם עירו וכן כתב בתשובה סי' ס"ג על עדות גוי שאמר איך הרגו בהינדק היאודי יום טוב בלי ספק על י"ט משאלוניקן אמר דאל"כ לא היה ליה למימר אלא איך הרגו בהינדק יאודי שמו י"ט ולא בה"א הידיעה אלא שבהיות היום טוב משאלוניקי אמר היאודי י"ט הידוע אליו עכ"ל וכן איתא בתשובות מהר"מ אלשיך סי' ס"ג יעו"ש דמשמע מדבריהם כולם ז"ל דכשהגוי מדבר על איש ידוע לו ויודעים אנו על מי מדבר די בזה: ובר מן דן בשתי עדיות הא' של אהרן ן' לחדב ושל יחייא ן' מאיירא הזכיר שמו ושם כנויו דעדיף טפי משם אביו כמ"ש מהרשד"ם הובא בקו' עגונות סי' ש"ל דשם משפחתו עדיף טפי משם אביו דשם אביו שכיח טובא בעולם סגי או שמו ושם אביו או שמו ושם עירו כמ"ש מהריק"ו שורש קע"ו הובא בב"י סי' י"ז יעו"ש והביאו מור"ם בהגה סי"ח יעו"ש ואעפ"י שהרב ז"ל כתבה בשם יש מי שאומר כבר כתב מהרשד"ם הביאו בב"ש ס"ק ס' וז"ל להלכה סמכינן אם אמר שמו ושם אביו אעפ"י שלא הזכיר שם העיר יעו"ש. וגם מור"מ בהגה סיים ובמקום שיש אומדנות והוכחות שזה הוא יש להקל ולסמוך אמ"ד ששמו ושם אביו מהני וכו' יעו"ש והכא הוכחות טובא איכא שאמרה שהיה גונב להם ושודד אותם ובעדות אהרן הנז' אמרה הוכחות הרבה שהיה ערום שהיה מלאכתו פאוז"ה ערו"ס ולא נראה שום שאול אחר בעיר הזו מצורף עם כל הדעות ההם כ"א זה שאול ן' מיעו וכ"ש בצירוף כינויו ן' מיעו לא היה ולא נראה כ"א זה שאול בעל האשה הזו וא"א כלל לספק באחר: ועוד יש לומר דבנ"ד אפי' בשמו לחוד מהני דכיון שהיה דר בעיר הזו הוי כהזכיר שמו ושם עירו ודעדיפא מינה כתב הרב בעל חלקת מחוקק ס"ק ל"ח וז"ל וכן היכא שמוכח מדברי העד שכוונתו על זה כגון שהנאבד והעד השומע כולם מעיר א' ואומר לו דע שפ' מת אעפ"י שלא הזכיר שם אביו אם אין אחר בעירם רק זה שרינן לאשתו עכ"ל. ובנ"ד לא נעדר מכל שאול המצויים בעיר הזאת ונאבד ולא נודע כ"א זה שאול ובפרט בצירוף הדעות ההם כמ"ש וכ"ש שהזכיר שמו ושם כינויו דנראה דיש להתיר: גם אין לחוש דלמירמי אימתא קא מכוין כמו שהאריך הרב בד"ן סי' ל"ד יעו"ש שמדבריו נראה דכל שאין ניכר מדברי הגוי דלמירמי אימתא מכוין כההוא קטול אספסתא וכו' ואי לא קטילנא לך כדקטלתיה לפלניא לא תלינן דלמירמי אימתא קא מכוין. גם מצד שלא אמר שום א' מהם קברתיו אין לחוש חדא דכיון שמזכיר שם המת לא בעינן קברתיו וגם כיון שאמר דבר שמשמעותו שודאי מת אין צריך קברתיו כמ"ש כל זה מור"ם בהגה סי"ז יעו"ש והכא הרי אמר שחתכו אותו לחתיכות והשליכוהו לחפירה מלאה מים והוי דבר שמשמעותו מת בלי ספק ועוד כל האחרונים לא פסקו כהרמב"ם ז"ל ועיין בקו' עגונות. כללא דמלתא שלקוצר דעתנו אשה זו מותרת לינשא ולהיות שהנפטר אין לו זרע היא זקוקה לאחיו אך לפי שהאשה הזו היתה לה בת ומתה ונפל ספק בזמן מיתת הבת אם בחיי אביה אם לאחר מיתת אביה הויא ספק וחולצת ולא מתיבמת [ואין לפקפק שאתה מצריכה