משפטים ישרים נב

קצ שאלה מי שנתן רשות לשלוחו להקנות שטר שלו לאחר בכתי' ומסי' אם מהני או לא: תשובה נראה פשוט דמהני דשלוחו של אדם כמותו וק"ו מגט שכותב אחר בשליחות הבעל אע"ג דכתיב וכתב לה. וכן בקרקע שנקנית בשטר אם נתן רשות לאחר מהני וג"כ כאן נתינת רשות שלו מהני והעדים כותבין קני לך והם כשלוחו ופשוט: קצא שאלה ראובן מת והניח בת בין הבנים וירשה עם אחיה כפי התקנה ושוב מת אבי אביה אם יורשת עמהם או לא: תשובה בתקנות כתוב שאינה יורשת כ"א באביה דוקא אלא שיש להסתפק שמא אבי אביה בכלל אביה וכן יש להסתפק במתה אמה ושוב נפלה ירושה לאמה בקבר מאחיה שמת אחר מיתת אחותו אם תטול בה הבת לפי התקנה או דלמא כשם שאינה יורשת בשאר ירושות כגון באחיה כן לא תירש באחי אמה וצ"ע וכל ספק שיש בתקנה העד"ת ולא תירש כנלע"ד: קצג שאלה ראובן היה מסיח עם שמעון וא"ל שהחוב שיש לי על לוי מחלתי לו מי מהניא או לא: תשובה אף שכתב בסי' פ"א ס"ח דבעינן הודאה גמורה ולא דרך שיחה נראה דדוקא במודה לחייב עצמו הוא דבעינן הודאה גמורה ולא שיחה אבל במודה לפטור חבירו אף בהודאה דרך שיחה מיפטר וכן משמע מל' הב"י סי' ל"ב שכתב בפי' הא דהעתיק לקמן בסכ"ט דבמוחל חובו או מודה שנפרע אין צ"ל אתם עדי כתב וז"ל כגון הלוה לחבירו ק"ק וא"ל יש לך ק"ק ביד פ' והשיב אין לו בידי אלא ק' או שאמר מעצמו כלום יש לי אלא מנה שביד פ' עכ"ל הרי דאפי' שיחה בעלמא מיקרייא הודאה שהרי לא נזכר בדברי הב"י ז"ל שום לשון הודאה וטעמא דמלתא דמאחר שהוא לפטור אדם מדקדק בדבריו שלא יהיה נתפס שקשה לאדם להוציא מיד חבירו ונזהר שלא יצא מפיו שום שיחה שיהיה נצרך בה חבירו ולא יפרענו ולזה אינו מסיח אפי' שיחה בעלמא לפטור חבירו אם אינה אמת משא"כ לחייב עצמו אינו חושש כנ"ל: קצד שאלה ראובן נכנס לבית חבירו שלא ברשות ונטל כמה חפצים עברו ימים ורצהו וא"ל מחלתי לך בכל אשר נטלת מנכסי מי מהני או לא: תשובה כבר כתב בסי' רמ"א דמחילה לא שייכא בדבר שהוא בעין יעו"ש אך זה שכבר נטל שלא ברשות וזה תובעו יש לצדד דמהנייא ביה מחילה וכמו שתי' הש"ך שם אההיא דתשובת הרשב"א במוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו שכתב דעל התביעה שייך שפיר ל' מחילה אלא שמדברי הסמ"ע שם נראה בהיפך גם לפ"ז התי' הב' של הש"ך אין כן ופשיטא דכסמ"ע נקיטינן אחר דלש"ך מספקא וגם זה כתב בימי חרפו כנז' שם מיהו נראה דאם קנו מידו מהני דאף בקרקע כתב הרשב"א בתשובה הביאה הב"י שם דמגופו של קרקע קנו מידו אף שאמר לשון מחילה ע"ש: קצה שאלה ראובן יש לו שטר משכונה על מחצית ביתו של שמעון מסך ק"ן ושמעון הרחיק נדוד והיה ראובן גובה כל שכירות הבית עשרה אוקיות בכ"ח ועברו עשרים חדשים באופן שנמצא כל השט"מ פרוע ואח"כ היה הולך וגובה כמנהגו ושטרו בידו מהו תשובה נראה דאע"ג דשטר משכו' בידו ולא נקרע וגובה בכחו מ"מ כיון שעברו כ' חדשים נפקע השטר וכל השכירות שיגבה מכאן ולהבא ישלם שמעון ואינו יכול לומר מעותיך הנה הם מופקדים בידי וכל מה שגביתי אתן לך מחצה דמכיון שהיה גובה ומוציא בהוצאותיו נמחל שעבוד השטר כשהשלים השטר וראיה לזה מ"ש הריב"ש בתשובה בא' שהלוה לחבירו כו"כ חטים והיה לו מאותו המין באופן שחייב והיו החטים בזול והלוה היה לו תביעה אצל המלוה ותבעו ליתנו לו והיה ביניהם הכחשה ושכשוך והלכו איש לדרכו עברו ימים והוקרו החטים למעלה תבע המלוה ללוה תן לי חטי ואותה התביעה אשר אמרת אני אקבל ויהיבנא לך כל טענתך ואתה תן לי חטי השיב הלוה מאותה שעה שתבעתי כבר נפקע חובך שהיו החטים בזול ומכרתי אותם לעצמי ואין לי לפרוע לך כלום וחכם שכנגדו דעתו כן אלא שהריב"ש ז"ל כתב דכיון דקי"ל שכל מוכר משכון צריך למוכרו בב"ד א"כ לא יוכל למכור החטים לעצמו וזה גובה חטיו וזה גובה מעותיו והאריך יעו"ש משמע דאלו היה מעות ודאי דיכול: [נ"ב א"כ מהו זה שכתב אחריו ומיהו הלוקח יכול לחזור שלא ליתן כשער היוקר שלפי"ז פי' שלא רצה ליקח כעת הפסיקה וכי הוא שוטה שהרי הוקר אח"כ יותר מעת הפסיקה וניחא ליה יותר לקבל כעת הפסיקה ממה שיטול מעות וילך לו. ולפי שלא הבנתי הדברים על בורין לכן אני מבקש מא"א להבינני בביאור רחב. מבי"ן]: קצו שאלה ראובן מכר בית שמעון לגוים במנה שמחויב מן הדין בהזיקו אלא שביני ביני נתיקרה אם משלם כשעת הגזילה או לא כיון דקרקע בחזקת בעליה עומדת: תשובה נראה דאינו משלם אלא כשעת הגזילה דמההיא שעתא כאלו הרס אותה והציף עליה מים וגם היא בכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה: קצז שאלה מעשה שהיה בקלעייא בבת א' כבת שש כבת שבע שנשבית לבין הגוים בשנות הרעב שעברו לתפ"ץ שהיו נושים הגוים הנז' באחיה ובאמה ולא מצאו מה לגבות בחובם ונטלו הבת הנז' והלכו להם ושהתה הבת הנז' אצל הגוים כמו ששה חדשים על צד הפחות אח"כ המירה דתה ועשו לה כתובת קעקע כמשפט הגוים לימים הלך כהן א' ופדאה מבין הגוים ופרע להם חוב שהיו נושים בקרוביה ולקחה לו לאשה עפ"י חכם אחד מחכמי עירו הן היום נצצה רוח טהרה באנשי עירה הנז' ורצו לעמוד על דבר זה אם נשאת הבת הנז' לכהן הנז' בהיתר או לאו לפי שיש צדדין להיתר וצדדין לאיסור יש צדדין להיתר שהרי באה אשה א' יהודית והעידה שמיום שנשבית הבת הנז' עד יום שנפדית היא היתה מצויה במקום הגוים שלקחו הבת הנז' ובאותה חצר שהיתה הבת הנז' מעולם לא היה נכנס שם גוי זכר ובלילה היתה השבויה הנז' לנה בחצר הנז' עם זקנה א' גויה דוקא אבל לא נתברר לאשה יהודית הנז' אם בלילה היה נכנס לחצר הנז' איזה גוי זכר ע"כ העידה האשה הנז' ויש צדדין לאיסור ששוב באו שע"כ והעידו שביום פדות הבת הנז' לא נמצא שום יהודי לא איש ולא אשה בחצר ההיא זולת הגוי ששבאה בשביל חובותיו לכן יורונו רבותינו איזה דרך ישכון אור ושכמ"ה עכ"ל השאלה שבאה מהעיר ההיא וזה אשר השבתי: תשובה עמדו לפנינו קצת מת"ח שבעיר דבד"ו ונפשם לשאול הגיעה על המקרה בלתי טהור שאירע במח"ק שנשאת המומרת הנז' לכהן הנז' על פי העדות הנ"ל ואחר ההתבוננות בדברי הפוסקים