משפטים ישרים נא

דאמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ויש לחלק אך בחידושי כתבתי דבחשוד משלם ומצאתי כדברי גם הריטב"א מציעא דק"ג יעו"ש וא"כ נראה דמודה מקצת שמת חייבים היורשים: [נ"ב ומ"מ נראה דדוקא אם צוה בחוליו שלא נשבע או אם קבע לו זמן ומת בתוך הזמן. מבי"ן]: קפג שאלה אחד שבקשו ממנו הגוים לישבע אם גנב להם והוא גנב אך אם יודה ישלם שבעתים אם מותר לישבע: תשובה תנן נודרין להורגים וכו' אף בשבועה כו' וכתב מור"ם בסי' רל"ב סי"ד שני יהודים שהכו זה את זה כו' אם יענישו המכה יותר מדינו נק' אונס עכ"ל ולעיל מזה שכתב שמלך או שלטון שצוו לישבע להגיד על א' שבא על הגוי כדי להענישו מיתה מיקרי שבועת אונס ויש לבטלה בלבם עכ"ל אך צריך חכמה לידע איך יבטל בלבו דשבועת שקר להדיא אסור לעולם כמ"ש בנקודות הכסף יעו"ש ובט"ז וכגון נד"ז שם נראה שיכוין בלבו שלא גנב לו שנה שעברה וכיוצא וכן כל דבר צריך שאלת חכם יורהו איך יכוין בלבו: קפד שאלה ראובן טען על שמעון מנה והשיב ן' ידענא שלויתי וחמשים לא ידענא ובאותם הנ' דידענא שמא פרעתיך אם נקרא מודה מקצת א"ל: תשובה נראה דדמי למ"ש בסי' ע"ה ס"ה דאם נתחייב במקצת לפי שאינו נאמן בדבריו לא מיקרי מודה וכו' ויש לחלק דשאני התם דלא הודה כלל משא"כ הכא ומסתברא לי דלא מיקרי מודה מקצת כנדון הש"ע דלא מיקרייא הודאה אלא כשהיא הודאה גמורה: [א"ה עי' בש"ך סי' פ"ז ס"ק י"ג שכתב בשם הרמב"ם והר"ן פ' שבועת הדיינים דזה הוי מודה במקצת ודברי הר"ג מו"ז זצ"ל צ"ע. נאם הקטן יעקב ס"ט]: קפה שאלה ראובן הוציא על שמעון שטר שותפות ובתוכו כתוב שהטיל ראובן לבי"ה כו"כ ותובע מחבירו שסחורת דשותפות היא אצלו ויתנה לו והוא משיב שכבר נטל מה שהטיל וזה אצלו ריוח: תשובה הדין עם שמעון דאין זה שט"ח שנאמר בו שטרך בידי מאי בעי שלא נכתב אלא לראייה שהם שותפים ואין מדרך השות' לדקדק בזה כשנוטל אחד קרן שהטיל לתבוע השטר כל זמן שהם שותפים וממון השות' לפעמים אצל זה ולפעמים אצל זה ואם באו לדקדק היו צריכים בכל יום לכתוב שטרות ופרעונם וזה פשוט. וזה מ"ש מרן סי' קע"ו סכ"ט שותף התובע מחבירו כדי יין של שותפות וכו' יכול לומר אשתקד וכו' ע"כ ומשמע ודאי דאפי' נכתבו בשטר שהם של פ' אינו מעלה ואינו מוריד וכמ"ש: קפו שאלה שני שותפין שהביא אחד מהם כלי א' להשתמש בו כולם והיו משתמשין בו כולם ונגנב על מי ההפסד: תשובה ההפסד על בעל הכלי ואין להם לשלם עמו כלום דהשותפים שאולים זה לזה והו"ל שאלה בבעלים וכ"כ בסי' שמ"ו ס"ז. ולכאורה נר' לחלק דשאני נ"ד שכולם משתמשין בו הו"ל כהטילו לכיס השות' אך אין נראה כלל ועיקר שההפסד עליו לבדו אך צריכים לישבע שאינו ברשותם: קפז שאלה אחד שאל מחבירו כלי שלו והיה עמו במלאכתו דקי"ל דשאלה בבעלים פטור והיה משך זמן השאלה עד ל' יום ובתוך הל' יום הוצרך לו בעליו והשאילו אותו שהיה אצלו על דעת להחזירו לו ונאבד והוא תובעו לשלם לו כלי שישתמש בו עד ל' יום באמרו כי אתה שואל שלי ואתה חייב ואני פטור שאני שומר בבעלים ואתה בלא בעלים: תשובה אין בדבריו כלום דקי"ל כר' יוסי אין אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא יחזור הדבר לבעליו והובא בסי' ש"ז ס"ה יעו"ש ועיין מ"ש שם בס"ד: קפח שאלה ראובן נתן מעות לשמעון ולוי להסתחר בהם בדבר מה וקנו מה שקנו והרויחו ובבואם טען עליהם ראובן לישבע שבועת השות' ושמעון מעיד שלא גנב לוי ולוי מעיד שלא גנב שמעון: תשובה לכאורה נראה דנאמנים דאינם נוגעין בעדות ולא חיישינן לגומלין כדאיתא בסי' ל"ז ס"ה יעו"ש אך כד דייקינן נראה דאינו מעיד דיש לשאול בשני מתעסקים של ראובן שאכלו מה שעלה לו בריוח אם יכול לתבוע מא' מהם דכל שהם (מרויחים] ערבים זה לזה ודבר זה כתבו ה"ה והביאו מור"ם סי' ע"ז דשנים שקבלו פקדון ביחד הם ערבים זה לזה ונראה דה"ה בריוח שהוא כפקדון אצלם שהם ערבים בו: (נ"ב ולי צ"ע די"ל דאינם ערבים רק בפקדון שהוא בעין ולא בריוח שמתהוה אח"כ. מבי"ן ומעתה לא יוכלו להעיד זה על זה שהרי הם נוגעים בעדות אך פסקתי בג' בני אדם שטענו שראובן מסר אותם בפניהם וחייבתיהו על פי השנים מהם בהפסד שהפסידו כולם דדמי ממש למ"ש בסי' ל"ז ס"ה בא' שהוציא שט"ח על ג' וטענו כולם פרענו: קפט שאלה ראובן מסר שטר מש' לשמעון על ידי לוי והעלה השטר לוי בשמו ושוב עמד לוי ומסר השטר הנז' ליהודה יהודה טוען שהוא שלו שברשות שמעון מסרו לו לוי ושמעון טוען להד"מ או טוען שיהודה שלוחו והאמינו להעלות הזכייה בשמו אבל כוונתו לא היתה אלא שלא יאמר לוי שהוא שלו מי מהני הזכייה או לא: תשובה נר' דזכיית לוי ליהודה [כמאן דליתא] דמייא אחר שהשטר הוא של שמעון לפי האמת והקנאת לוי כמי שהקנה שטר שאינו שלו שאפי' היה רוצה שמעון לזכותו ללוי שהוא כתוב על שמו צריך כתיבה ומסירה כמ"ש הרשב"א בתשובה והביאה מרן ז"ל סי' ס"ו מחו' כ"ט יעו"ש שכתב וז"ל ושטרות שהיו יוצאות על שמו יש מן הגדולים שאמרו כו' ואין דעתי כן אלא בין כך ובין כך צריך כתיבה ומסירה כו' יעו"ש כמה תשובות מסכימים ע"ז הרי שאפי' רוצה להקנותו לזה ששמו עליו צריך כתיבה ומסירה מבעליו האמיתי שלא נזכר בשטר וכ"ש וק"ו שאין יכולת ביד זה שכתובים על שמו להקנותו בכתיבה ומסירה לאחר. כללא דמלתא שהשטר עדיין לזכות בעליו האמיתי ומעשה זה שהיה על שמו כמאן דליתיה דמי ועיין בסי' ס' ס"ח וסי' ס"ו סכ"ג בהגה ואם נאמן זה שהשטר שתחת ידו לומר דבשליחות בעליו הקנהו לו זה תלוי בפלוגתא דסי' ס"ו סי"א יעו"ש שהכריע מור"ם כדעת רוב הפוסקים שאינו נאמן שהרמב"ם יחיד בדבר זה שבב"י הביא דעת הר"ה שהכריע כן וכתב וכן דעת הרמב"ן והרשב"א זלה"ה ועיקר וג"כ דעת הרא"ש ורבינו חננאל כמ"ש הטור בשמם ולזה פשיטא דקי"ל כהכרעת מור"ם ומה שהביא סברא א' בסתם הוא מפני שהוא לשון הרמב"ם העתיקו כצורתו אבל פשיטא כביעתא בכותחא דאין לפסוק אלא כי"א וכמו שהכריע מרן בב"י והרב בהג"ה שהיא סברת רוב הפוסקים הרא"ש ור"ח והרמב"ן והרשב"א וה"ה ומור"ם זלה"ה: