משפטים ישרים נ

תשובה מצאתי כתוב דהדין הוא שישלם לו לזמנים כמו שהתנה עמו לזמנים ג"כ אך אני מסופק באם היה תובעו כל הזמנים והיה דוחהו מיום ליום עד שעברו כל הזמנים מהו וצריך חפוש כעת ונראה לי דאפ"ה צריך לעשות לו זמנים מעת התביעה דזמנים שעברו הוי מעוות לא יוכל לתקון ומאי דהוה הוה: [א"ה עי' בתשו' הרב המחבר אמ"ז ז"ל חלק ב' סי' קצ"ו שחזר בו ופסק שאם היה תובעו תמיד לפ' ולא היה רוצה שחייב לפ' בב"א ונראה דהכי נקיטינן דאזלינן בתר בתרא. נאם הקטן יעקב ס"ט]: קעז שאלה שני שותפין בדבר אחד כגון גאבילה סיגה וכיוצא והעמידו א' לגבות להם והוא מביא המוגבה פעם לזה ופעם לזה אם יכולין להשביע זה את זה: תשובה נראה לי שאין יכולין להשביע זה את זה דלא שייך מורה היתירא שזהו טעם תקנת השבועה לשותפים דכאן אחר טורח בעדם בשכירותו ובמקום אחר הוכחתי דמשביעין זה את זה: קעח שאלה ראובן מת והניח מה שהניח והלכה אשתו ונשאת לאחר וקודם נישואיה כבר כלתה כל מה שהניח לה בעלה הוציא שמעון שטר על ראובן בעלה מה יהיה הדין: תשובה אלו מה שהניח בעלה קיים בידה אף דקי"ל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי מ"מ כתבו הפוסקים דלא עשו בו תקנת השוק וכ"כ הש"ך סי"ח ס"ק ה' בשם מהרשד"ם יעו"ש אך עכשיו שכלתה הכל באנו למחלוקת הפוסקים שכתב בש"ע סי' ק"ז ס"ד ביורש שמכר נכסי אביו יעו"ש וכתב הסמ"ע דבמכרו מטלטלין לכ"ע אין בע"ח גובה מהדמים שביד היתומים אך כד דייקינן נראה דבנ"ד לכ"ע גובה וזה מכיון דבכל השטרות כותבין טלטלי אגב מקרקעי חזרו המטלטלין כקרקע ויתחייב היורש משום מזיק ואף לדעה בתרייתא דאינו גובה היינו שלא הזיק בגוף הקרקע כלום אבל בנ"ד שלבשתם ואבדה אותם שנהנית מהם מזיק בידים היא וחייבת אך היא טענה שקצת מהחפצים מכרה אותם ונראה דהנהו דמי לקרקע ואינו גובה לסברא בתרייתא אך נראה יותר דבגדים וחפצים כיון שמכרה אותם אין לך מזיק כזה ודוקא בקרקע שהארץ לעולם עומדת ולזה נראה לחייבה בכל. אך ראיתי בכנה"ג מחלוקת בזה ובמהריק"ש כמ"ש דאם כתב מקו"מ אפי' לדעה בתרייתא גובה ולכן דינא הוא שאף שנשאת יכתבם עליה לכשתתאלמן או תתגרש: קעט שאלה ראובן מכר לשמעון פרוטות להוליכם לעיר פאס והיה אומר שבפאס שוים כו"כ ביותר ועל זה קונה אותם ואחר המכירה שולחה אליו אגרת מעיר פאס כי הוזלו מאד ורוצה להחזירם מהו: תשובה כתב הטור סי' ר"ל וכתב הר' יונה ז"ל אבל הלוקח יין מחבירו אעפ"י שאמר דעתו להוליכו למקום פ' והוזל קודם שהגיע לשם המקח קיים שהרי מקחו מקח גמור וכו' אבל ר"ח ז"ל כתב דאין חלוק בין מוכר ללוקח והרמ"ה חילק דאם התנה עמו שלא יתן המעות עד יגיעם לשם יכול לחזור ואם לאו אינו יכול לחזור יעו"ש והרב הב"י ז"ל בסי' ר"ז סתם וכתב מחו' ל"א וז"ל מוכר שום דבר וגלה דעתו שרוצה להוליכו למקום פ' ששוה יותר והוזל קודם שהוליכו יכול לחזור בו כמו מוכר נכסיו לעלות לא"י עכ"ל והרב בשו"ת שער אפרים סי' ק"מ הביא זה ודקדק ממנו דגם במטלטלין הדין כן אע"ג דבמוכר נכסיו לעלות לא"י חלקו הפוסקים דדוקא בקרקע הדין כן מ"מ בלוקח אין חלוק. ואמת שיש לדקדק על מרן ז"ל דסתים לה סתומי ולא ביאר שיש ג' מחלוקות בדבר וכבר נתעורר בזה הרב בעל שער אפרים שם יעו"ש. ולקוצ"ד נראה ליישב דכיון שראה הרב דג' מחלוקות בדבר הכריע כרבינו חננאל שכל דבריו דברי קבלה ועוד שכ"כ הרב ז"ל משם הר"א ז"ל ומשם ה"ר ן' מיגש ז"ל והוו תלת לגבי הרמ"ה ז"ל שחלק והך תלת רבוותא עם המר"ה ז"ל הוו ד' לגבי רבינו יונה ז"ל ולכך נקיטינן כדברי רבינו חננאל ז"ל ועיין בסמ"ע סי' ר"ל ס"ק ט"ו גם בס' מאמר קדישין העלה שגם הרא"ש ס"ל כן דהכי נקיטינן. ולכאורה ק"ק מאי שנא מלוקח שום דבר והוזל שאינו יכול לחזור בו ונראה דשאני התם דכיון דקנה ע"ד להוליכו למקום פאס הו"ל כאלו התנה שלא יתקיים המקח ויהיה לאחריותו גם לזולא ויוקרא עד יגיע לשם משא"כ הכא עומד באחריותו ולמזלו ותדע שכן הטעם ממה שחלק [הרמ"ה] וזה שבא לכם [אם הוא טוען] שקודם הוזלו והמקח טעות נ"ל דכ"ע מודים בו וכדאיתא בכתובות דצ"ז דבעי' דאף שנאמר דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי לא הדרי זביני היכא דהוי מקח טעות הדרי זביני כי ההיא בצורתא דהוה בנהרדעא זבנינהו כ"ע לאפדנייהו ולסוף איגלאי מילתא שהספינה שהביאה חטים היתה וכו' יעו"ש אלמא כיון שלא נתחדש דבר אחר המכירה כ"א חסרון ידיעה מיקרי מקח טעות וה"נ דכוותה ואף הרמ"ה ורבינו יונה יודו בזה כנלע"ד: קפ שאלה אחד נתן לחבירו כד למלאותו מים ובלכתו נתקל ונשבר. יעוין דינו בריש סי' ש"ד דנתקל לאו פושע הוא והרי הוא כגניבה ואבידה וש"ש חייב וש"ח פטור בשבועה: קפא שאלה ראובן שאל שמעון כלום נושים בך בני אדם והשיב פ' נושה בי כו"כ אם יכול לטעון שלא להשביע א"ל: תשובה אף שלכאורה מלשון מרן סי' פ"א סי"ו והגה סכ"א נראה דדוקא כשהודה מעצמו ולכאורה ישלול גם הודאה ע"י שאלה מ"מ סברא גדולה נראה דדוקא שלל תביעה אבל שאלה בעלמא הו"ל כהודה בעצמו ויכול לטעון שלא להשביע וקצת ראיה מהגמ' מההוא דקרו ליה קב רשו ואמר מי נושה בי כ"א פ' ואמרו שיכול לטעון שלא להשביע הרי שאף שלא הודה מעצמו ממש מיקרי מעצמו כיון שלא תבעו אדם וכן נראה לדקדק מתשובת מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קי"ח שכתב על ראובן שהיה חולה ושאלו שמעון היכן הממון של הקדש ואם יש לך ממון הקדש והשיב יש לי כו"כ והשיב הרב שאינו יכול לטעון להשביע וכתב וז"ל לא הודה אלא אחר תביעה שהיה שואל ממנו כמ"ש בק"ע דלפי הנראה הר"ש היה שותפו של הרי"ע בגביית ההקדשות עכ"ל מ"א דלפי הנראה מוכח שבא הרב לומר דטעמא דחשיב זה תביעה משום דהר"ש היה שותפו ר"ל ויש לו עסק בזה הענין של הקדש כנלע"ד: קפב שאלה מודה מקצת שמת מה דינו: תשובה לכאורה נראה דדמי לאם היה חשוד ושכנגדו נשבע ונוטל אך מדברי התוספות כתובות דף פ' ד"ה ישבע כמה הוציא וכו' נראה דמדינא דאורייתא בחשוד והוא מודה מקצת פטור לגמרי וחכמים תקנו שישבע שכנגדו ויטול יעו"ש. וא"כ נראה דהיכא דתקון תקון בחשוד אמרו ולא במת גם אין לדמותו להיכא דנתחייב שבועה ואינו רוצה לישבע די"ל דהתם קנס קנסוהו חכמים ולכן נראה דפטור לגמרי. ומ"מ עדיין יש להתיישב מ"ש מחמשין ידענא וחמשין לא ידענא