משפטים ישרים מט

השליש היום ואחר שני שלישים ובסוף הזמן יהפכו השטה דאין בזה טעם וריח דלמה להם לעשות כן ודמדומי ראיה יש לזה דכתב מרן סי' קמ"ט ס"ב שדה של שני שותפין וכו' אעפ"י שאכל אחד מהם כולה כמה שנים כו' משמע דוקא כולה ואין להקשות ע"ז מהא דכתב מור"ם דאם החזיק בחצי הטוב ואמר זה הגיע לחלקי לא הוי חזקה דשאני התם מטעם שכתב הסמ"ע ס"ג דגם בזה כן דרכם לומר אכול אתה חלק הטוב כו"כ שנים ואני חלק הרע ולבסוף יהפכו השטה אבל במקום א' שוה הקצוות שחלקוהו לשני שלישים ושליש הוי חזקת האוכל שני שלישים חזקה גמורה ולא נכנס כלל זה בכלל אומרם השותפין כו' מטעם שכתבנו. ודעדיפא מזה כתב מהרי"ט הביאו באר היטב סי' הנז' ס"ק ג' דאם היו פורעין השכירות ליד שותף א' ולא לשני עלתה לו חזקה יעו"ש ולכאורה דבריו תמוהים דהא קי"ל דשותפין אין להם חזקה וצ"ל שהרב ז"ל סובר דכל היכא דלא שייך טעמא שנוכל לתלות שכך הסכימו לחלוק גם בשותפין יש להם חזקה וסובר ז"ל דאין דרך לחלוק בזמן אלא בדירה או באכילת פירות שדה בעצמם דאפי' דר אחד זמן חזקה לא מהניא חזקה אבל כשאחד גובה השכירות כולה כל זמן חזקה הוי חזקה דכיון דהיו לוקחים השכירות למה להם לחלוק בזמן היה להם לחלוק המעות בשלמא בדירה כיון דלא אפשר להו למידר בב"א כך דרך בני אדם לומר דור אתה כו"כ ואני אחריך כו"כ אבל במעות למה להם לעשות כן זהו נראה טעמו של הרב ז"ל. ודון מינה לנ"ד דכ"ש הכא שאין בו טעם וריח לומר שכך התנו מתחלה ומכ"ש בבעל הגוף עם בעל החזקה שאינם מבוררים בשכירות. אך במ"א כתבתי שדברי מהרי"ט ז"ל תמוהים וכמדומה שכל הפוסקים שלא חלקו בכך חולקין עליהם דאף בשכירות אין חזקה זה על זה שכן המנהג ליקח זה שכירות ג"ש וזה ג"ש ויותר ואדרבה כן עושין כדי שלא יהיה כקדירה דבי שותפי: נמצא שמשני צדדים עלתה לכהרשט"א חזקה א' מהטעם שכתבנו דכיון שהוא החזיק בחלק מי"ב גוף וחזקה לא שייך כלל ועיקר הטעם שזכרו הפוסקים דשותפין אין להם חזקה ובהבטל הטעם עלתה לו חזקה ועוד שכיון שאין זה דירה כ"א חלוקת שכירות מהניא חזקה כדברי הרב מהרי"ט ז"ל: ועוד יש צד אחר להרשט"א ממה שכתב מרן סי' קצ"ד ישראל שלקח שדה מהגוי וכו' וקדם ישראל אחר והחזיק בה כו' זכה וצריך ליתן דמים כו' וכיון שכהר"ש טאפיירו היה בעל החזקה חזקת הרביע וחזקת הישוב דודאי כל מי שיש לו חזקת רביע דאסמכוה אסקריקון יש לו גם חזקת ישוב וכיון שנסתלק הגוי זכה בקרקע ודמים לבד חייב ונשבע ונפטר אם היתה טענת ברי וכיון שאין אלא טענת שמא אין עליו אלא חר"ס מצורף לזה המציא עדים כהר"ש טאפיירו שהודה בפניהם הר"ש טובי שחלק מי"ב הוא של כהרשט"א מצורף לזה ההוכחות שבשטר שכתבנו אף שהם לבדם יוכל הדוחה לדחות איש את רעהו. מכל הדברים והאמת האלה בסברותנו אנו עומדים שזכאי כהר"ש טאפיירו בחלק מי"ב בבה"כ ובחצר גוף וחזקה וצי"מ: קעב שאלה ראובן מת והניח בת בין בנים רבים מה תטול בנכסי אביה: תשובה לפי מה דקי"ל דאומדין דעת האב אף להוסיף על עישור נכסי כמבואר בא"ה סי' קי"ג ס"ב בהגה וכן מסקנת הב"י ז"ל נראה דלפי התקנה שהבת יורשת עם הזכרים שוה בשוה אם אמדנו דעת האב שנותן לה מאה מתקאלים כמו שנתן לאחותה וכיוצא ולפי משפט חלוקתה עם אחיה לא יעלה לה כ"א פחות חמשים או כ' נראה לי שנותנין לה לפי האומד ותטול יותר מהזכרים דחכמי התקנה לא באו לגרוע כחה מהראוי לה מן הדין שמטעם זה פסקו החכמים שאחר התקנה דהיכא שירשה אמה ושוב מת אביה שתטול עישור נכסי כמ"ש שלא באו לגרוע כחה שמן הדין אלא ליפות כחה משום שלא כוונו כלל חכמי התקנה לעקור תקנת חכמים הא' כנלע"ד לפום ריהטא ועכשיו נראה לי דודאי כוונו לעקור תקנת חכמים בירושה עם אחיה הזכרים דכיון דאחשיבוה כאחים די לה ועל הרוב היא מרווחת ולפעמים אפשר שיהיה העישור יותר מחלקה שיהיו בנים י"ב ועכ"ז אינה נוטלת כ"א עישור ועוד בטלו חיוב מזונותיה והוא תנאי ב"ד בנין נוקבן ועל כן נראה שהרשות ביד היורשים או לחלק עמה חלק כחלק או לתת לה מה שיש לה מדין הש"ס דהיינו עישור ומזונות וזהו פסק החכמים כשלא ירצו לתת לה חלק כחלק מכח שכבר ירשה אמה: קעג שאלה ישראל שהיה בידו פקדון מגוי והפקידו אצל ישראל אחר ומת הגוי מי זוכה בו המפקיד או הנפקד: תשובה דבר זה הובא בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' א' משם הגהות מיימו' פ"ב דזכיה יעו"ש והובא בש"ע סי' ע"ב סמ"א שפסק דזכה בו הנפקד הב' שנמצא אצלו. אך נראה דמ"ש הרב שם בלשונו כיון שאמר התוגר לישראל תנהו לשמעון הוי כאלו התוגר נשא ונתן ביד וכו' יעו"ש. לדעתי לאו דוקא ואין צורך באמירת הגוי שאפי' ישראל שהפקידו מעצמו הוי של הנפקד הב' וכן מדוקדק מלשון הגהות מיימו' שהרי כתבו שהגוי א"ל תמשכן אותו לישראל אחר ולא בירר לו שום אדם וה"ז כשלא אמר לו כלל וע"ש בתשובת מהרע"א חלק בין פקדון למעות דאם היו מעות גוי בהלואה אצל ישראל בריבית ונתנם לישראל אחר שיתן הוא הריבית לגוי ומת הגוי זכה ישראל האחר ומ"מ סיים שראוי לתת לשני חלק מה לפנים משוה"ד וע"ש ועיין סי' ע"ב סמ"א ונראה שלא נסתפק אלא משום דקי"ל בע"ח קונה משכון אבל פקדון אין ספק דזכה השני: קעד שאלה מנהג העיר לכתוב כתובה לנשים מסך מה וא' מסר מודעא וג"ד שאין רצונו באותו חיוב שנוהגין מי מהני: תשובה בח"מ סי' רמ"ב כתב מעשה באחד וכו' ומשמע משם דאע"ג דהתם נשאת לו ע"ד כן הוי כמתנה וה"נ אף שלא נשאת לו כ"א ע"ד המנהג כיון שג"ד מהני דהמנהג אינו תקנה רק מנהג ומי שלא ירצה לא יעשנו וא"כ הו"ל כדין מתנה שכבר כתב הש"ך סי' ר"ה שכל חיוב שמתחייב במה שאינו חייב הוי כמתנה לכל דבר ובג"ד לחוד סגי לבטלו כנלע"ד ועדיין צריך ישוב: קעה שאלה ראובן נתן לבנו חנוך חצר ע"מ שלא יחול עליו שעבוד כתובה ובע"ח ומת הבן ואח"כ מת האב ורוצה הא"ל לחלוק במתנה ההיא מהו: תשובה אין לה כלום דבשעת מיתת בעלה לא היה לה זכות במתנה ההיא מכח התנאי שלא יחול שעבוד כתובה ואחר מיתת האב שירש הבן השיור כנז' בח"מ סי' קי"א ס"ד ובתשובת הרא"ש מ"מ כבר נסתלקה הא"ל שהא"ל אינה נוטלת כראוי כנז' בא"ה סי' ק' וסי' צ' ע"ש: קעו שאלה ראובן נתחייב לשמעון בסך כו"כ לזמנים ועברו כל אותם הזמנים ובא לתובעו לפורעו במושלם הדין עמו או לא