משפטים ישרים מז

שלא יעלה לקחת וכו' כדכתב ר"ת ז"ל דהא גבי מימרא דשמואל וכו' ואפילו הכי נקרא רשע עכ"ל. ודבריו ז"ל תמוהים כאלו האי דנקרא רשע במימרא דשמואל גמרא ערוכה ואינה אלא מדברי המפ' כמו שכתב הוא ז"ל עצמו בשם הר"ן והרי הר"ן ז"ל סיים דלר"ת לפי' רשב"ם לא מיקרי רשע במימרא דשמואל ע"ע ונראה שדבריו ז"ל יש בהם חסרון וט"ס וצ"ע באופן שהעולה מכלל תשובת הרב ז"ל דהמוסיף בחוקי המלך אינו אלא נקרא רשע ומ"מ זוכה הוא מדינא וכן נראה מכל תשובת הרב ז"ל גם ממה שהצריכו לעשות הסכמה במצרים ולתקן שלא יוסיף א' על חבירו ועם היות שהיתה בה אימת המלכות כמ"ש הרב שם שעל זה לא הכריזוה מפני אימת המלכות יעו"ש: וכדברים האלה כתב מהרי"ט ז"ל בשניות סי' צ"ט וכתב שיש מקומות שנהגו היתר בזה מטעם דינא דמ"ד ובדיניהם כל הבא להוסיף יבוא ויוסיף שיד הקדש על העליונה וכן יד המלך לצורך העמדת המלכות הוא נקרא בית אלמא"ל א"ל מסלמי"ן שהרי נכסי צבור הרי הם כהקדש ועם כל זה לא נתחוורו דבריהם שאיסור שנקרא עליו רשע מי התירו ועוד כו' ועל זה הסכימו הק"ק בכח חומרא שלא להוציא מידם מה שהחזיקו בו אחרים כו' עכ"ל. הרי מבואר שלא לבד שאין חיוב ממון על המוסיף אלא שאדרבה שיש שנהגו היתר להוסיף ולא נתחוורו דבריהם בעיניו ז"ל אלא שעל כל פנים המוסיף נקרא רשע והיינו מדין עני המהפך וכו' דכל אפייה שוין דאין שום חיוב ממון על הנוטלה זולתי שום ביש דאסקו עליה שנקרא רשע: והנה בתשובת מהרש"ל ז"ל סי' ת"ל אחר דשקיל וטרי טובא וחלק ענין זה לד' ראשים שם הא' טירחא והוא דין עני המנקף בראש הזית שמא שתחתיו גזל מפני ד"ש ואינו רוצה בדיינים רע"ג י"ז. ב' אומנותו והוא הנז' בסי' קנ"ו ס"ה דגר שבא וכו', ואף בזה אם כבר עשה אין מוציאין מידו כמ"ש הרשב"א הביאה הב"י סי' הנז' מס' ס"א בחייט שהיה רגיל אצלו עירוני וכתב וז"ל אין מוציאין מידו אבל גוערין בו דדמי קצת למצודת דגים וזה פשוט. ג' מציאה והפקר דשרי לכתחלה כדעת ר"ת וכמו שהסכימו רוב הפוסקים ואע"ג דבש"ע הביא באחרונה ס' האומרים דלא כבר הכריע בהגה כס' ר"ת וכן דעת רוב האחרונים ז"ל. הד' דין המהפך בחררה והוא הוא נ"ד עצמו כמ"ש למעלה: והנה הרב ז"ל בסוף דבריו צידד צדדים לראות אם יש דבר על מה יחול הקנין של חוקי המלך דלפירות דקל לא דמי כ"כ ואחרונה קיים קנין זה אף שהוא על דבר שלא בא לעולם ואין בו ממש כ"א רשות ושולטנות מכח דינא דמלכותא דינא וכיון שהמלך מוכר מכסים וחוקים דינא דמלכותא דינא ודמהו לסיטומתא כו' יעו"ש שהאריך: ולכאורה יראה שהוא ז"ל פליג אהנך רבוותא שזכרנו מהרי"ט והרדב"ז זלה"ה שכתבו שאינו אלא נקרא רשע ואין בו שום חיוב להוציאו בדיינים אכן כד דייקינן שפיר אין ביניהם שום מחלוקת ולא פליגי כלל אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה כי נודע ומפורסם הוא מנהגי מלכות שבהם נתגדל מהרש"ל ז"ל המה מלכי אדום כי אין ממנהגיהם לחזור כלל במכירת שום רשות וחוקים שמוכרים ולזמן שקובעים ללוקח כדת מדי ופרס די לא תעדי אפילו יוסיפו מוסיפין אין מקבלין אותם כלל ומנהגי מלכיות שבהם נתגדלו מהרי"ט והרדב"ז זלה"ה המה מלכי ישמעאל שאנחנו מסתופפים בצלם אין להם קפידא בחזרה כלל וכל המוסיף נותנים לו ודינא דמלכותא כן הוא אצלם כמ"ש הרדב"ז זלה"ה: בתשובה שזכרנו וכבר נתן טוב טעם הרב מהרי"ט זלה"ה שאחר שאוצרות המלך הם להעמדת המלכות א"כ הו"ל כנכסי הקדש וידו על העליונה וטוב העושה למלך ממה שיעשירו אחרים כי העמדת המלך הוא יסוד הכל העמדת העשירים והעניים דבר השוה לכל נפש ולזה תמצא שהרדב"ז ומהרי"ט זלה"ה כתבו דדינא דמלכותא שכל המוסיף מוסיפין לו ומהרש"ל כותב דדינא דמלכותא הוא שאין שום חזרה במכר: מעתה אין לנו ללמוד מדברי מהרש"ל זלה"ה שדיבר לפי מדינתו ולפי מלכותו ואין לנו ללמוד אלא מדברי מהרי"ט והרדב"ז זלה"ה שהרי מנהגנו כמנהגם ומלכותנו היא מלכותם שכן מעשים בכל יום שכל המוסיף לאדונינו המלך בשום חוק שמוכר הוא מכרה לו ונמצא שכל הלוקחים אדעתא דהכי לוקחים שאין בידו החוק ההוא אלא כל עוד שלא הוסיף שום אדם ודינא דמלכותא דינא אפילו בקרקעות שלזו וכל שכן בדבר שהוא שלו והוא מלכנו ואנחנו עבדיו ועלינו לקיים גזירותיו וקרוב הדבר להיות זה קצת מותר אלא שהרבנים סגרו הפתח וקראו אותו רשע ודבריהם אמת וכל זה נראה פשוט וברור לא יסתפק בו אדם וכ"ש להוציא ממון שצריך שיהיה הדבר ברור מאד מה שיש בנד"ז היפכו שהדבר ברור שאין כאן חיוב ממון כלל והגם שהאלסאק"א ה"ה כבר הטילה המלך על האלומאנא היינו לענין שאם הפסידו לאחריותם אכן הריוח למלך כמבואר בק"ע הנז"ל שעל זה כבר עמדו הלוקחים הא' עם האלומאנא לפני ערכאותיהם ופסק להם השופט שלהם שכיון שהריוח למלך א"כ אין כאן מכירה כ"א כשלוחי המלך הם ויכולים לחזור ע"י תוספת כמנהג המלך וכדין שקבע במלכותו שכל המוסיף יתנו לו וכן הוא האמת אף בדיננו שאחר שעדיין הריוח למלך ינהוג הדין כמנהג המלך ודינא דמלכותא דינא: הואלנו לבאר שמה שהוזקקנו לומר שעדיין האלסאק"א לזכות יר"ה אחר שהריוח שלו יען כי אלו הוחלטה ביד המוכרים היה הלוקח זוכה לגמרי מצד המנהג וכמ"ש מהרש"ל ז"ל וכן המנהג פשוט בכל מכירת העז"ר של בשר ושל מים שרופים שאין בהם שום חזרה וכבר ערערו הקהל פעמים רבות על לוקחי העז"ר בהיותם רואים שיש להם ריוח מרובה ועם היות שיש מהחכמים שהיו מחזיקים קצת בידם לא עמדו על דבריהם וזכו הלוקחים בדינם ואמת שזה כמה היתה מכירת אלו הדברים כהלכה רופפות בידינו יען שהוא דבר שאין בו ממש ולא בא לעולם וחפשנו שורש הדבר מה הוא ובמה יזכו הלוקחים וכבר ראינו לזולתינו כתבו בזה משם בתי דינין שלפנינו טעמים לא רוו צמאונינו כי היו טעמים חלושים וקלושים שאין ראוי לסמוך עליהם כלל עד שמצאנו תשובה לעמוד ההוראה רבינו הרא"ש ז"ל כלל י"ג סי' כ"ה שכתב על זה העז"ר עצמו שקורא אותו כל"ע למעונ"ה וכתב ז"ל שאין בו שום חזרה אף שהוא דבר שלא בא לעולם מטעם מנהג שכן נהגו המוכרים למכור והקונה לקנות ומצינו שיש מכר מתקיים מצד המנהג כי ההיא דאמרינן האי סיטומתא קנייא סי' ר"א ס"א אלו דבריו ז"ל ועליהם אנו סומכים ועושים מעשה שאין במכירת האלסיג"א שום חזרה כלל אחר שתהיה על פי בית דין וטובי העיר אמנם בחוקי המלך אחר שמנהג המלך לחזור לתועלת אוצר המלך דינא דמלכותא דינא כי אחר שאין קיום מכירת דברים אלו אלא מחמת מנהג המנהג עצמו חלק רשות לעצמו להיות נדון בתורה והדין דין אמת כמ"ש למעלה וכן הסכימו רבת מהמעיינים מורי הוראה וצי"מ: קע שאלה לפי מנהגינו שאין שוחטין מר"ח אב כ"א לצורך חולה וכיוצא וביום ר"ח שוחטין