משפטים ישרים מו

הנז' וחייב לוי לפורעו ויאמר השבע לי והפטר זה אינו במציאות אדם שוטה כזה שיעשה דבר זה ופשיטא שטעה וכ"ש שהוא טוען שהחכם בפי' א"ל שישבע וע"כ קבל עליו את הדין אלא שהחכם מכחישו שמעולם לא א"ל כן אך א"ל השב תשובה לשכנגדך ונאלם ושתק וא"ל ישבע לי והויא קבלה וכבר נשבע וכבר כתבנו דלא מיקרי כלל זה קבלה וקבלה בטעות היא והדר דינא וזה פשוט. וכן הסכימו מר אחי זלה"ה. וחכמי פאס זלה"ה: קסח נשאלתי מאת יחידים קוני האלפאייד של שוק אזלר שבאו אחרים והשיגו גבולם וקנו השוק אחר שזכו בו ויש להם עמהם דין ודברים אכן כעת לא יש להם שעת הכושר לעמוד עמהם לדין זולתי בפרט א' דהיינו שקונים השניים זכו בשוק הנז' מיום שבעה ימים לחדש אדר א' והמה עקלו האלטאבאע של השוק הנז' מיום ששי לחדש הנז' מה שאינו מן הדין כלל והמה כוונו להנאתם למען הרבות בימים שלהם מהו הדין: תשובה לענד"נ שכל ההפסד הבא לקונים הא' ע"י עקול הקונים השניים עליהם ליהדר לשלם במיטבא כי אין בידם לעקל על הלוקחים הא' עד ישלימו זמנם עד לבסוף כמנהג כל לוקחי האלסיגות וכל חוקי המלך כי אין אדם נכנס בגבול חבירו אפי' כמלא נימא ואין מי יאמר לו מה תעשה כלל אפי' כשהוא יוצא מתחת ידו ונכנס בשנה אחרת לרשות המוכר עושה בזמנו מה שהוא חפץ ולכן דינא הוא שכל ההפסד הבא ללוקחים הא' ע"י עקול השניים ישלמו השניים במיטבא ונ"ל שזה דבר פשוט ולהפקת רצון השואל להעלות על ספר לבל תהיה האמת נעדרת ח"פ וקיים: שבתי וראיתי דלכאורה דזה דמי למכט"ל כיסו של חבירו דקי"ל דהוי גרמא בנזקין ופטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כדאיתא בסי' שפ"ו בסמ"ע ס"ק יו"ד אך נראה דנד"ז חייב דדמי להא דכתב בהגה בסי' רצ"ב אם בא בעל הפקדון ואמר תן לי פקדוני ואני ארויח בהן לעצמי והלה מעכב בידו חייב ליתן הריוח מכאן ולהבא עכ"ל. ונ"ד נראה ק"ו שהיו באים העורות ולא היו מוצאים במה לחתום וממילא היו מפסידים ונראה שגם מהרש"ל שהביא הש"ך שם שחולק יודה בזה כיון דהוי הפסד ניכר וברור. ודמי לשבת שחייבה התורה שרואים אותו כאלו הוא שומר קישואין ועיין בשאלות ותשובות מהר"מ מלובלין בדין מוהל מסכים לזה. וכן הסכימו חכמי קהל קדוש מקנאס זלה"ה וחכמי קהל קדוש פאס זלה"ה ומר אחי זלה"ה בראשם: קסט טופס קב"ע וז"נ בג' הוינא ואסהדו קדמנא היקר אלעזר ברובאל והיקר ימין ארוואץ בתורת עדות גמורא וברורה וביררו בעדותם כאיין לבארח כאנו מצויים קודאם לומאנא. וכאן תמא לקאדי בא יקרא בראת למלך יר"ה קודאמהום. וכאן יקרא פיהא באיין למלך יר"ה בא יערף באיין סך סתא ועסרין קונטאר בא יערפהא פרמת לומאנא אידא יכסהום יכלסוה מן ראסהום. ואידא שט להום סי פדל בא יעביה יר"ה. ולביע די יביעו די חב ימסו יזיד עלא נהאר יזיד. ודי חב יזיד עלא סהאר יזיד ודי חב יזיד עלא סאעא יזיד לאיין לביע מא הווא גיר עלא האד לקיבאל. וקאם לגני סידי לחאז עבד אלאה לכביר דלומאנא קאלהום רא חנא מא בא נביעו גיר עלא האד לקיבאל די ישרי יעוול אידא זא מן יזיד עליה חתא עלא סאעא יזיד. האדא מתאע אצולטאן עכס"ע. ולראיה ח"פ תמ"ת כ"ה לאדר ראשון שנת תצמי"ח לפ"ק וקיים ע"כ נמ"כ. וחתום כהה"ר ימין לכרייף ז"ל ונדרשתי לחוות דעי בענין זה מהו הדין: תשובה מן הדין הגמור אין בנו כח לחייב לכל המוסיפין בחוקי המלך על הזוכים בהם קודם להם. וכבר האריכו הגאונים בזה כאשר כתב הגאון הגדול מהרש"א ז"ל בתשובה סי' ל"ה. והרב הגדול מהרי"ט בשניות סי' צ"ט. והרדב"ז ז"ל בתשובה סי' ק' בח"א יעו"ש. שכולם הושוו להכניס זה בכלל מה שכתבו חז"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע ויש להעתיק קצת מדבריהם. הרדב"ז ז"ל כתב וזה לשונו על ההסכמה שעשו במצרים ששום אדם לא יוסיף בשום אלתזם אחר שזכה חבירו באחד משלשה דרכים או שכתבו עליו האלתז"ם וכו' או שהכריזו עליו כו' והחרימו על המוכר בחרם חמור וגמור ושמעון לא רצה לשמוע והוסיף באלתז"ם ושמעון אומר שלא עבר על החרם שההסכמה אינה כלום משום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ויש מקצת שלא קבלוה ותו שלא הכריזו כו'. והשיב הרב ז"ל וז"ל דטבא ליה עבדו ליה דאפרשוה מגמרא דקי"ל עני המהפך בחררה ובא אחר וכו' נקרא רשע. ולוי זה כיון שהפך בחררה וכ"ש שכבר לקחה שמעון נקרא רשע ומצוה על כל ישראל להפרישו והרבה נשא ונתן הרב שם באותה תשובה להוכיח דעכ"פ מידי רשע לא נפיק: איברא דיש לדקדק בדבריו ז"ל במ"ש בתוך דבריו ותו שאחיו המת כבר זכה בהאלתז"ם בכל דרכי הזכייה וכו' ולפי זה אפילו היו נותנים האלתז"ם לשמעון היה בדין להוציאו ממנו דהא קיימא לן דאם זכה בחררה ובא אחר ונטלה הימנו הוי גזל גמור שהראשון קנה קנין גמור וכל שכן שנקרא רשע עכ"ל. ודבריו ז"ל אלו מריפסי איגרו וק' דידיה אדידיה שמלתא דפשיטא היא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו זכה האחר אף שנקרא רשע כמפורש בכל הפוסקים. וכן כתב גם מהרש"ל שם וזה לשונו אבל בדין עני המהפך וכו' ליכא מאן דפליג דאין דנין עליו להוציא מידו עכ"ל והוא פשוט מאד. ולפי מה שדמה זה הרב שם בכל התשובה לעני המהפך וכו' ודאי שזכה המוסיף אף שנקרא רשע וכן כתב הרב עצמו למעלה מזה וז"ל ותו כיון דהלוי לבש לבוש מלכות זכה בהאלתז"ם וכו' ועדיף ממהפך בחררה ואע"ג דדינא דמלכותא דינא הוא שאפילו אחר שלבש האלתז"ם אם יוסיף אחר מקבלין אותו מכל מקום מידי רשע לא נפיק אף על פי שזכה מדינא עכ"ל. הרי דעת שפתיו ברור מללו דאפילו זכה בהאלתז"ם אם יוסיף אחר שזכה מדינא אלא שנקרא רשע. וכן כתב בחלק ב' סי' תש"ו וז"ל דמלתא דשכיחא היא דמוסיפין בהאלתז"ם אפילו בתוך זמן הג' וכו'. וכן מעשים בכל יום במצרים עכ"ל. וגם דבריו עצמם מגומגמים שכתב דהא קיימא לן דאם זכה בחררה הוי גזל גמור. ודבריו קשים לשמוע שאין זכיית האלתז"ם כזכיית החררה דזכיית החררה ז"ג ופשיטא שהנוטלה ממנו הוא גזל גמור ולא היה מדרך הלשון לומר דהא קיימא לן שזה מפורש בפרשה והשיב את הגזילה אשר גזל וזכיית האלתז"ם הוא דבר של אויר שאינו בעולם וכמה שכתב מהרש"ל ז"ל סי' ל"ה יעו"ש והוא פשוט: ומוכרח לומר שדברי הרדב"ז לבסוף אינם אלא דרך גוזמא בעלמא ור"ל כיון שזכה בדרכי קניית האלתז"ם היה בדין להוציאו ממנו אם לא היה מנהג המלך לחזור במקחו שאז היה מקח גמור וכמו שנעתיק לקמן מדברי מהרש"ל ז"ל. אכן כיון שמנהג המלך לחזור אין כאן זכייה וכל עיקר כוונת הרב ז"ל אינו אלא להכניסו בכלל רשע דלא דמי למציאה והפקר יעו"ש. ואמת שהרבה דברים באו בתשובתו ז"ל זאת שאינם מובנים. ושלא להאריך נאמר א' מהם א' שכתב וליכא למימר בנ"ד