משפטים ישרים מה

של שוכר והמים הנז' עדיפי מזבלים וכיון שבעל השעוה נותן שכירות הגת זכה במים שלו וזה פשוט. אך שמעתי בהיפך וטעות הוא בידם והעיקר מ"ש: קסד שאלה מעשה שהיה אשה א' נסמית משתי עיניה ורצה בעלה לישא אחרת עליה מהו הדין: תשובה נראה לנו דיכול לישא אחרת לפי מה שמבואר בתקנות דאם יהיה אונס הניכר לב"ד יוכלו להתיר לו ואין אונס גדול מזה והגם שבקצת כתובות נמצא אונס דאוסרה לתשמיש נראה לנו דלאו דוקא שהרי בתקנות סתמו דבריהם. ועוד סמכנו על תשובת מהר"מ אלשיך סי' פ"ו שהתיר בתשובתו נדון זה וכתב דהוי בכלל נדרי אונסין יעו"ש. ואדרבה מוכרח דבעלי התקנות להקל באו דאל"ה מה חדשו בזה: קסה שאלה ראובן ושמעון שותפים והלך ראובן ונשתתף עם לוי והעולה לו בריוח עם שמעון מחלקו עם לוי ושמעון הפקיד כלי אצל לוי ונאבד וטען לוי ששמעון הוא עמו במלאכתו יען שכל מה שמרויח נוטל בו החצי שנותן לו ראובן: תשובה נראה דאין לו דין שאלה בבעלים יען כי מה שמשועבד שמעון הוא לראובן ולא ללוי וראובן הוא שמשועבד ללוי וצ"ע מכאן משמע שהמתעסק שהשאיל חפץ לבע"ה ונאבד פטור. מבי"ן]: קסו שאלה ראובן משכן חפץ אצל שמעון ושמעון הניחו במקומו הראוי לו ואח"כ נכנסה בלשת לעיר ונטלו החפץ. וראובן טוען שהיה לו להחביאו כמו שראה בני אדם כולם מחביאים חפציהם והשיב שמעון כי כל המחבואות נתגלו שכן נתקיים בנו בעו"ה איך נחפשו כו' נבעו מצפוניו ולא נשאר מחבוא שלא נתגלה: תשובה לפום ריהטא נלע"ד דאם הניחו בתיבה או בארגז מקום שמירתו כשהשנים כתקנן אף שבזמן השבוש בני אדם מחביאין במחבואות מ"מ אין עליו להחביאו במחבוא לשומרו מן האנסים דאין עליו לטרוח לשמור מן האנסים: איברא דאיתא בחו"מ סי' רצ"א ס"ח דאפי' באו עליו אנסים צריך לצעוק ולבקש אנשים כו' ואם לא עשה כן חייב ע"כ. וא"כ לכאורה גם בנד"ז חייב אך נראה לחלק דהתם איירי שבודאי אם יקרא לבני אדם ודאי יהיה נצול אבל בנד"ז שגם אם יחביא אפשר שיתגלה וקרוב לודאי שיתגלה אחר שהעיר בידם לנתוש ולנתוץ ולחפש בכל מקום ונתגלו המטמוניות נראה דאין עליו להחביא דמי יאמר שאם החביא היו נצולים. זה נלע"ד אם יסכימו מורי הוראה וציי"מ: קסז שאלה תבע ישועה אדרעי ללוי ן' לחבארי איך שנושה בו סך עשרה מתקאלים ולוי השיב כי הוא תופס אותם בעד הפסד שהפסיד בגרמתו כי בהיות ישועה בביתו בחצר לוי הנז' וישועה היה עוסק במלאכתו בביתו ובאה עליו עלילה איך שהיה עוסק במלאכת הזיוף ונתפס ישועה הנז' ואגב סגרו בית לוי הנז' ומפחדו שמא יגיע לו שום הפסד גדול הלך ושחד למשרתי השררה בסך ק"ס ופתחו את ביתו ועתה רוצה לתפוס הסך ק"ס הנז' שנושה בו הדין עמו א"ל: תשובה נראה פשוט שאין בטענת לוי ממש כי הלכה רווחת אין לך נתפס על חבירו ויהיה חבירו חייב לשלם חוץ מן הנתפס מפני המס הקצוב על כל כו' והגם כי נתפס הוא על חבירו וחבירו לא נתפס שמגעת לו קצת הנאה בתפיסתו כ"ש בנד"ז שכבר היה בעל דבר תפוס בידם. ואין לומר דשאני הכא שהגיע לו נזק מחמת שהיה בחצירו והשכונה גרמה לו זה. הא ליתא דעדיפא מזה כתב מור"ם שם מלמד שהיה אצל בעל הבית והלוה לגוי עם משכונות ויצא משם ולא פשר עמו ויצא משם והניח קצת מעותיו ביד בעל הבית ורוצה לעכבם כי הוצרך להתפשר עם הגוי אין יכול לעכבם עכ"ל. הרי ממש דומה לנ"ד שהיה בעל הבית תפוס וגם המלמד גרם ההיזק לבעה"ב שהיה אצלו ומכח זה נמשך לו ההיזק אפ"ה אין יכול לעכבם דהו"ל בע"ה נתפס על חבירו וכ"ש בנ"ד שלא גרם לו שום היזק אך מזלו גרם. גם בנ"ד יש מקום לפטור ישועה הנז' אף אם היה ישועה הנז' גרם לו תפיסה זו כי הוא מיהר לפתוח פתחו ואלו המתין עד שנפטר לשלום ישועה הנז' היה הכל יוצא בשלום ופחזותו גרמה לו וזה תשובת הרשב"א בהדיא הביאה מרן בב"י סי' שפ"ח יעו"ש בא' שהלשין חבירו וגרם לו תפיסה והנתפס מיהר והוציא הוצאות לצאת מהר מן התפיסה וכתב הרב ז"ל שאינו חייב לו כלום כי אלו המתין וכו' ולא הוציא הוצאות היה פטור מכל עונש וכו' עכ"ל. מבואר מדבריו ז"ל כי אם לפי ראות עיני בשר כי אלו המתין לא היה מפסיד אין חייב המוסר כלום כ"ש בנ"ד שאין כאן מסירות ולא גרמא ולא שום דבר. שוב נתגלגלו הדברים ונשבע לוי הנז' שכו"כ הפסיד וטוען שישועה הנז' נתרצה לישבע לוי הנז' ויפטר וכבר נשבע ונפטר. וטענתו זו היא מהבל תמעט דלא שייך זה אלא אם ידע ישועה הנז' שהוא פטור מד"ת ונתרצה לקבל שבועה ולפטור שכנגדו אבל כל שלא ידע זה אלא אדרבא שמע שיש מי שרוצה לפטור משבועה ועל כרחו לקבל הדין מה יעשה ולכן דינא הוא שחייב לוי הנז' לפרוע פרעות עספ"א ושבועתו לא תועיל לו כלום ולראיה לבל תהי האמת נעדרת א"פ וקיים: ולהיות שיש מי שתקע עצמו לומר דכיון שאמר הנתבע לתובע השבע לי מיקרי קבלה והו"ל מחל בחובו הוזקקנו להביא ראיה לדבר פשוט. כתב מהריק"ו שו"כ ס"ג גם מה שטען שהש' מחל על תנאו כו' הלא גם ר' קלמן עצמו הוא טועה כאשר טען הוא עצמו וכו' וראיה מתשובת מיי' בתשובה המתחלת אלופי התורה כמו שהיה הוא טועה בדין גם כן הש' טועה בזה הדין דאטו כ"ע דינא גמירי דטרם שנאמר שזה מחל יש לנו לומר שלא ידע הדין וראיה מפ' חזקת וכו' עד והוא מחיל א"ל מחילה בטעות כו' כי היכי דאת לא ידעת איהו נמי לא הוה ידע ע"כ ורואה אני שהדברים ק"ו כו' והיינו טעמא דפשיטא דאין לומר דימחול אדם על ממונו בכדי כו' עכ"ל הרב מהריק"ו ז"ל. הנה מדבריו ז"ל לא נשאר לבע"ד לחלוק מכל טענות הרב ז"ל הנכוחים למבין וישרים למוצאי דעת דאיך ידע האדם שהוא פטור לגמרי בלא שו"ש ובלא שום דבר ויאמר לחבירו השבע וטול זה לא יעלה על הדעת כלל ואין כאן אפי' מחילה בטעות אלא שסבר שכך הוא הדין ואין כאן קבלה כלל וזה פשוט. וזה לשון מהר"מ אלשיך ז"ל בסוף תשובה י"ד על דברי מהריק"ו ז"ל אחר שהביא דברי מהריק"ו ז"ל סיים וז"ל ומהראיה שהביא מהריק"ו נראה פשוט דאפי' לא אמרו למורשה כלום בא' שהיה טוען דאסיק אדעתיה שכתובת חמותה כו' נראה דמהימן משום דהוי מלתא דעביד איניש למיטעי ואנן סהדי דמסתמא הכי אסיק אדעתיה דאלת"ה מאי איכפת ליה וכו'. ולאפסודי ממון רב דמאן מעכב בידה דלא ליגב דלאו בשופטני עסקינן אלא ודאי דאסיק אדעתיה שחמותה וכו' וראיה גמורא מההיא דפ' חזקת וכו'. כ"ש בנ"ד דודאי לא אתפשר אלא משום דטעה וכו' עכ"ל הרב ז"ל. ומשם בארה לנ"ד דכל דברי הרב שייכי בנ"ד אות באות דאנן סהדי דאינו שוטה שידע שפטור לגמרי בלא שו"ש ק"ו מתביעת לוי