משפטים ישרים מא

תשובה צריך לבאר אם נתנם לו במתנה אם עשו בזה תקנת השוק או לא ודבר זה למדנו מדברי הסמ"ע סי' צ"ז ס"ק נ"ט דאף דאשה שם לוקח עליה ועשו בה תקנת השוק בזמנינו תקנו לגבות מזה משום הרמאים עכ"ל. ונראה דה"ה בניו ואף שיש לדחות קצת דלהם לבני אשכנז תקנו ולא לנו אנו דגרירי בתר פסק הש"ע לא משמע כן מסתמיות דבריו אלא משמע דהוראה פשוטה היא ועוד הרי כמה אחרונים שסוברים דבנתינת לאשתו ולבניו לא עשו ת"ה כלל הביא זה הרב בכנה"ג סי' ס' הגב"י אות י"ו י"ח. ונראה לתת טוב טעם דכל עיקר טעמא דאמרינן דמתנה עשו בה ת"ה משום דאי לאו דאית ליה הנאה מניה לא יהיב ליה והו"ל כמכר כמ"ש הרב"י בבדק הבית בויכוחו עם הרב המבי"ט זלה"ה וזה שייך בנותן לאדם דעלמא אבל בנותן לבניו ובנותיו בלא הנאה שמקבל מהם הוא נותן להם. אמת שכתבתי במ"א דבמנדן לבתו עשו בה תקנת השוק משום דהתם הויא ליה מכר ממש דאי לאו דנתן לה נדונייא לא קפצי עלה ולא היה מוציא הבעל כמה הוצאות והו"ל מכר ממש זה בנדונייא אבל בנד"ז שנותן להם בלא סבה לא עשו בה ת"ה אי מדברי הסמ"ע אי מדברי הכנה"ג ובר מן דן ובר מן דן י"ל דבנד"ז לא עשו בה ת"ה כלל כיון שלא נתן כי אם אחר שהוצרך לסדר נכסיו להבריח מבעל חובו (נ"ב מדברי מור"ם ז"ל ס"ס צ"ט נראה דאם נתכוין למתנה גמורה קנה אעפ"י שהיתה כוונתו להבריח ויש לדחות. ועוד במקום אחר כתב הרב זלה"ה דאפי' התרה בע"ח במוכר ונותן קנה הלוקח או המקבל מתנה משום ת"ה דלא פלוג רבנן והביא ראיה מסי' קי"ז ס"ג וצ"ע ודחה דברי מהרי"ט מהלכה שמרן ז"ל לא ס"ל הכי. מבי"ן) ודעדיפא מזה כתב הכנה"ג משם רבו מהרי"ט ז"ל אות ו' דהיכא דנעשה החוב הב' אחר שנתגלה שברונו של חייב לית ביה ת"ה ועם שהוא כתב זה לסברתו כאביו ז"ל דבב' מלוים ג"כ עשו תק"ה ואנן לא קי"ל הכי מ"מ יש ללמוד מדבריו לדידן דהיכא דמכר ונתן אחר שנתגלה שברונו שאין במכירתו ומתנתו כלום זה במתנה אבל אי זיכה לא' ואמר שנושה בו חוב א' מכמה שנים יש לשאול אי אהנו מעשיו ונראה פשוט כיון דהוכחנו דמתנה לא מהנייא גם מכר זה אינו כלום דכיון דאין כאן עדים על החוב רק הוא מעצמו אומר שנושה בו אינו נאמן בהודאתו לחוב לאחרים דאמרינן שקורי קא משקר וכבר נתפשר עם בנו ונתן לו חלקו משלם במיתת אמו וכיוצא או לא הניחה כלום וזה פשוט בסי' מ"ז ובסי' פ"ו דלעולם אין אדם נאמן בהודאתו לחוב לאחרים ולכן דינא הוא שיגבה בע"ח את חובו מאותם הנכסים שזיכה האב לבנו ואין באותה זכייה ממש זה נראה פשוט. וז"ל הרמב"ם פ"ב מהלכות מלוה ה"ו וכן כל מי שיש עליו שטר חוב והודה לא' מעצמו בחוב אחר אם אין לו נכסים כדי שיגבה שניהם גובה בעל השטר בלבד שלא יעשו קנונייא על שטרו של זה עכ"ל (נ"ב נראה דמיירי שהודה עכשיו שכבר היה חייב לאחר קודם שקנה נכסים אלו שדינם שיחלוקו כמו לוה ולוה וקנה והוי כנדון השאלה שכתב הרב מו"א זלה"ה. מבי"ן) ומרן לא העתיק זה ונראה שסבר שהוא פשוט והוא בכלל מ"ש בסי' מ"ז וסי' פ"ו ומ"מ חידושים רבים יש בו ועיין בכ"מ ובודאי שבשגגה השמיטו ועיין בשו"ת מהריט"ץ זלה"ה סי' ט' האריך בזה והעלה מדברי הכ"מ דאם הודה מעצמו חיישינן אבל אם תבעו והביא עדי הלואה וזה הודה שלא פרע יטול חלקו ויצא לנו מזה דאם זה הבן היה תובע אביו והביא עדים עזבון אמו ואביו הודה לו שעדיין לא נפרע היה גובה חובו. הוא א'. ושוב ראיתי בש"ך סי' צ"ט חולק עם הכ"מ בזה בסברא בעלמא ולקוצד"ן דהרב הש"ך לא דק בדברי הכ"מ ז"ל דהכ"מ משינוי לשון שבא בדברי הרמב"ם ז"ל דייק לה דהתם קאמר הודה בחובות אחרים ובסמוך לו כתב הודה מעצמו בחובות וכו' זה מוכיח כדעת הכ"מ ז"ל והוא ז"ל דמכפל מפיק לה ונדחק לתרץ הכפל בנדונייא הוא ונראה שכן סתם בש"ע שהרי כתב בסי' ק"ד שפסק רב האי דמלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר כיון שעדים מעידים שקדמה ומדלא התנה שיעידו העדים עוד שהיתה לזמן משמע דאם מודה בע"ד שלא נפרע גובה (נ"ב מהריק"ש כתב שם דדוקא היכא דליכא למיחש לפרעון כגון בתוך זמן וכ"כ הלבוש. מבי"ן) כיון שבאה ע"י תביעה ולא מעצמו. אמת שדברי הראב"ד שהעתיק הטור בס"ס ק"ד בהדיא נראה משם דאפי' ע"י תביעה חיישינן לקנונייא ויש לדחות דהתם נמי שלא ע"י תביעה וס"ס אחר שמדברי הרמב"ם אין נראה כן כדברי הרמב"ם נקטינן ומה גם שלקוצ"ד טענה זו דקנונייא היא טענה קלישתא שהלוה צווח ככרוכייא ובע"ד מודה לו ועכ"ז חיישינן לקנונייא דלזה לדיוק שמדייקין מהרמב"ם שומעין שאמר כהלכה זה נראה לי לדון דין אמת לאמיתו וצ"ע כי"ר: קמח שאלה הנתפס על חבירו אם יכול להודיע חבירו ויפטר או לא: תשובה לכאורה נראה שיכול לגלותו אמנם היינו אם היה חבירו חייב בדין וראיה מהא דאם היה חבירו רוצה לברוח ובא זה וגלה לא הוי מסור סי' שפ"ח סי"ב בהגה ואע"ג שסיים כי ברע עשה דהוי כמשיב וכו' הכא אין כאן רעה דהא הגוי רוצה ליפרע ממנו. ונראה דגם הכא אם גרם לו היזק יותר חייב לשלם כי התם יעו"ש ועיין תשובת מהרש"ל סי' י"ט קצת סתירה לזה ולכי דייקת אין סתירה: קמט שאלה ראובן היה לו משכונה על בית א' והשכירה לזולת בסך שני אוקיות בכ"ח ובתוך זמן השכירות נדחק למעות ומסר המשכו' לזולת ונתחייב הוא לזולת ההוא בשכירותה ארבעה אוקיות בכ"ח והיה גובה בע"ה הראשון מאת הדר בה שני אוקיות ופורע מכיסו למי שנמסרה לו המשכו' סך ד' וישאל השואל אם יש כאן רבית או אבק רבית. עוד שאל השואל בזמן הזה דשמיטת כספים מדרבנן אם אמר המלוה פרוזבול היה לי והלוה טוען שיחרימו על המלוה שאינו טוען שקר אם יש ממש בדבריו או לא: תשובה כתב הרדב"ז בתשובה סי' צ"ד דלא מחרימינן אך אם בעל דבר מעצמו החרים חל החרם ע"ש [על השאלה הא' לא השיב הרב זלה"ה ונראה פשוט כיון שהשכירה לזולת בסך שני אוקיות נמצא שאין לו בה הנאה כ"א שני אוקיות וכיון שמסרה לזולת ונתחייב לפרוע לו סך ד' נמצא שמוסיף שני אוקיות מכיסו והו"ל רבית קצוצה והו"ל כמי שממשכן קרקע ששוה בשכירות חמשה אוקיות בכ"ח ומתחייב לו בסך עשרה אוקיות והוי ר"ק וכן פסק הרב מו"א זלה"ה במ"א. ומהר"י אלמאל נר"ו פסק דאין זה אלא אבק רבית. אך נראה דבנד"ז שמסר המשכיר לאחד ונסתלק ממנה לגמרי הו"ל כמשכיר קרקע שאינו שלו ואינו חייב לו כלום כל זמן השכירות. מבי"ן]: קן שאלה הקהל היו נושים בשטר לאדם א' סך גדול וכשנדחקו הקהל למעות נכנסו לביתו ונטלו הנמצא ומכרו ללוקחים ע"י סרסור ועתה בא בעל החפצים ההם ורוצה לפדותם מיד הלוקחים אם יכולת בידו ע"ז א"ל: