משפטים ישרים לח

מלוה בשטר טורף מהם דלא שייך בזה תקנת השוק. ואם היה קרקע טורף מהם דשיעבודא דאורייתא אלא דמלוה ע"פ אינו טורף משום דלית לה קלא ולא ידעי הלקוחות ובהפקר והקדש לא שייך זה ועדיין צריך חפוש ועיין בחו"מ סי' קי"ז ס"ז וכן יש לדקדק מדברי הרשב"א שהעתיק בש"ע סי' קי"א ס"ב הקדשות הרי הם כמשועבדים ואין נפרעים מהם כל שיש לו בני חורין כו'. ולכאורה הך סיפא יתירה ובקצרה היל"ל הקדשות הרי הם כמשועבדים אלא ודאי בא לומר דדוקא לענין זה הם כמשועבדים שאם היו בני חורין אין נפרעין מהם אבל לענין שלא יטרוף מהם מלוה ע"פ לא וזה מדוקדק מדברי מרן דבכל הסימנים דמזכיר משועבדים לא מסיק לטרוף מהם במקום שיש בני חורין ולא הזכיר כאן אלא להעיר על מ"ש וצריך לי עיון ומתון בסי' רנ"ה ס"ג במקדיש כו' שנראה משם דגם בהקדש אין טורף דהו"ל כמשועבדים יעו"ש בש"ך: קלב שאלה ראובן יש לו מלוה ע"פ על שמעון ושמעון רוצה למכור קרקעו ללוי וראובן התרה בלוי אל תקנה כי יש לי חוב עליו ולא שמע אליו והלך וקנה. אם יכול ראובן לטרוף מיד לוי א"ל: תשובה לכאורה נראה דהתראתו התראה וטורף. ול"ד למאי דפסק מרן בחו"מ סי' קי"ג דאם התרה בלקוחות שלא יקנו מטלטלין וקנו אין מוציאין מהם. דשאני התם דליכא שעבוד כלל משא"כ הכא דשעבודא דאורייתא והיכא דלא שייך טעמא דיהבי רבנן משום היזק הלקוחות טורף מהם: קלג שאלה ראובן שכר פועל לעשות עמו בתבואה וכיוצא באיזה סחורה לברר או לשמור אם יכול להשביעו מספק כדין בן בית או לא תשובה לכאורה חייב לישבע מהא דחו"מ סי' צ"ג ס"ד המשלח ביד חבירו לקנות לו סחורה כו'. וכד דייקינן ליתא דדוקא התם שנכנסו מעות חבירו בידו אבל פועל בכל מידי שלא נכנס ממון חבירו בידו לקנות או למכור כ"א לעשות מלאכתו אין עליו אלא חר"ס דבן בית הוא הקונה ומוכר ולא הפועל. ומסופק אני בנותן מעות לאומן לעשות לו כלי כסף אם חייב שבועה ולכאורה נראה דגם זה פטור דאין זה בכלל בן בית אלא הנותן לו לקנות או למכור ואם אין שם מעות בעין פשיטא לי דפטור: קלד שאלה השוכר א' לעשות עמו במלאכתו כגון לתקן כלי א' ונאבד הכלי מי מיקרי פשיעה בבעלים א"ל: תשובה נראה כיון דמעיקרא לא בא אלא לעשות עמו ועל דעת שיעבדו שניהם לא מיקרי בבעלים דבעלים אדעתא דנפשיהו עושין ואינם מסייעין לאומן שהוא כשומר שכר וחייב לפרוע החצי ובעל הכלי יפסיד החצי דפי' אם בעליו עמו היינו עמו במלאכתו שהבעלים שאולים לו והכא אין הבעלים שאולים לו שעל דעת כן השכירו וזה נראה פשוט לפום ריהטא: קלה שאלה ראובן שכר שמעון לשמור ושמעון פשע והניח הדבר הנשמר וראובן טוען שנגנב לו ושמעון משיב שאינו יודע אם נגנב או לא: תשובה נראה דשמעון פטור בלא שום שבועה כמ"ש מרן בחו"מ ס"ס רצ"ח דנפקד שאומר איני יודע אם נגנב נשבע שאינו יודע ופטור. נראה שמדמי לה לאיני יודע אם הלויתני דנשבע שאינו יודע ופטור ובנד"ז ראובן מודה ששמעון אינו יודע א"כ אין כאן שבועה ובסמ"ע הקשה ע"ז מהא דאיתא לעיל סי' רצ"ו ס"ד ולענ"ד י"ל דאנה"נ דהתם לא איתשיל להכי ולא בא אלא ללמדנו דאין כאן שבועת השומרים אלא ככל התביעות ונשבע היסת ופטור. וממילא ה"ה אם אומר איני יודע דאחר דהיא ככל התביעות מ"ל משיב כברי מ"ל אומר איני יודע אחר דקיימא לן דאומר איני יודע נשבע שאינו יודע ופטור. וה"ז דומה להא דכתב לעיל סי' ע"ה ס"ז דכופר בכל נשבע היסת. ולפי דברי הסמ"ע גם שם יש להקשות הלא אפי' יאמר איני יודע פטור ומוכרח דלאו דוקא וכדמסיק אח"כ כנלע"ד פשוט. אך אי קשיא לי הא קשיא ממ"ש בריש סי' ש' בשנים שהפקידו זה ק' וזה ר' נשבע כל א' ונוטל וקשה התינח אם לא א"ל הילך דהו"ל כנ' ידענא ונ' לא ידענא ואע"ג דבנ' ידענא א"צ שבועה הכא תקנת חכמים היא כמ"ש הסמ"ע ואם א"ל הילך כמשמעות הפשט למה ישבע ויטול הלא הו"ל כנדון הרשב"א עצמו שאומר ק' יש לך וק' איני יודע וישבע שאינו יודע ופטור ואע"ג דהתם פשע כמ"ש שם גם בנדון הרשב"א ודאי פשע דאם לא פשע אמאי הוצרך לומר איני יודע אם נגנב יאמר לו אפי' נגנב פטור אלא ודאי שפשע אלא שאינו יודע אם נגנב ואפי"ה פטור ודוחק גדול הוא דלא איירי התם אלא בשלא א"ל הילך וצ"ע. ובדוחק יש ליישב דהתם כיון שמודה שקיבל ר' מא' הו"ל כמקצת הודאה תקנו חכמים שישבע כל אחד ויטול נמצא שתקנה זו לחובתו ולטובתו לחובתו היכא שא"ל הילך ולטובתו היכא שלא אמר הילך וכזה מוכרח לתרץ להא דקי"ל באומר לשנים גזלתי לא' מכם מנה ואיני יודע דנותן מנה לזה ומנה לזה: קלו שאלה ראובן קנה קרקע בדרך שלא זכה בו כגון מעשה שאירע לפנינו שכתב המוכר ללוקח שטר כתיבה ומסירה על שטר של מכירה שהיה בידו ממוכר א' והנה ראובן דר בקרקע ימים ושנים כאדם הדר בשלו ואח"כ קם המוכר השני לערער באמרו שהמכירה בטילה ויחזיר לו קרקעו ויחזיר לו הדמים וגם יחזיר לו הפירות: תשובה לענ"ד נראה דאינו יכול וזכה ראובן במקחו דהלא ידוע דקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה ובק"ס ואם הק"ס היה בטעות הנה כבר החזיק ודר בו כמחזיק בשלו ואותה חזקה מהנייא ליה ואע"ג שלא היתה כוונתו באותה חזקה לקנות אחר שהיתה כוונתו כמחזיק בשלו מהני וראיה ממה שכתב מור"ם בחו"מ ס"ס קצ"ב דאפי' במקום שנהגו לכתוב שטר קני בחזקה לחודא בלא כסף ובלא שטר וכתב בב"י דהיינו טעמא דאלים כחה דחזקה שעושה מעשה בגוף הקרקע הרי דאע"ג דבכסף אמרינן לא קנה משום שדרכן לכתוב שטר ואין דעתו לקנות אלא עד דכתב שטרא מ"מ בחזקה מהני אפי' שלא מדעת ונ"ל שכן מעשים בכל יום שהמשכיר בית לחבירו באמירה בעלמא והולך השוכר ודר בבית אע"ג שאין כונתו כלל לקנות בחזקה לא עלה על דעת אדם לומר שיכול לחזור בו ולהוציאו וכן יש להביא ראיה מחו"מ סי' ר' ס"ח דלס' קמייתא אע"ג שלא כיון לקנות במדידה קנה ואפי' לס' בתרייתא דוקא התם שלא כיון כלל לקנות אבל הכא כוונתו להחזיק כאדם המחזיק בשלו ומהני כנלע"ד: קלז שאלה ראובן נתן לשמעון פרוטות לקנות לו בהם דבר ליום פ' ושמעון הוציא הפרוטות בהוצאותיו וכשהגיע אותו יום נפסלו הפרוטות שהיו הפרוטות ארבעה פרוטות במעה וחזרו ששה במעה והביא שמעון הפרוטות לראובן וראובן אומר שהפרוטות שלי כבר הוצאתים ושמעון משיב מאי איכפת לך הלא אם נשארו היום היית מקבלם גם עכשיו קבל תמורתם פרוטות נתת ופרוטות קבל: