משפטים ישרים לז

קכח שאלה ראובן מכר ביתו לגוים ונשארה לו חזקה ועמד שמעון וקנאה מהגוים ולא סלקו בעליה כשגובין השכירות איך יהיה משפט חלוקתם: תשובה בקצת תקנות כתוב שיפרע לו כפי מה שהיה נותן בעל הבית לגוי וברור הוא שלא פשוט המנהג כן אלא משכירין אותו ונוטל בעל החזקה רביע והקונה ג' חלקיה וכן נראה עיקר דהא כשהיתה ביד הגוי מן הדין היה לעשות כן אלא שמטעין הגוי ואומרים לו שאינו שוה כל כך אבל כשקנאה ישראל חזר הדין לג"ח ורביע דאל"ה נתת דבריך לשיעורין ומי יודע בכמה הגוי מתרצה ברב או במעט ומי יוכל לשער דעת הגוי כמה היה נוטל לדורות עולם ועוד א"כ אם ירצה הישראל הקונה לעשותה אוצר נימא דלקח כח הגוי וכמו הגוי אם עשאה אוצר אבד בעל החזקה חזקתו ה"נ בישראל הא ודאי ליתא ועוד משפט זה דקצת תקנות היכא תקנוה דהשתא הוי כאלו כולה של ישראל בעל החזקה אלא ודאי דאין מתנהגין אלא בג"ח ורביע וכן פסק א"ז זלה"ה בתיקונים הצריכים שיפרע בעל החזקה הרביע ואף כשהיתה ביד הגוי היה הגוי מוציא כל הוצאות זה אינו אלא הטעאה שמטעין לגוים ולעולם יש' והגוי כשותפין ג"ח ורביע ונותן בעל החזקה חלקו בהוצאות וכן פסקו חכמי סאלי ותיטוואן ומראקים ועוד דקדקתי בתקנה וראיתי כתוב בה שלא ישכירנה אחר מיד ישראל הקונה זולת בעל החזקה כמו שהיתה ביד הגוי ונראה להסכימה עם המנהג דהיינו כשבעל הגוף רוצה להשכירו לזולת כן יתן בעל החזקה משום אל תמנע טוב מבעליו אבל לא שיפחות דמיה כמו שהיתה ביד הגוי וגם התקנה ההיא לא נחתמה אלא שחדשוה בשנת אל אחוזתו ואפשר שלא חדשו אלא עיקר התקנה של החזקה ולא לכל פרטיה וגם המחדשים הם אחרונים מהר"ר מנחם סרירו ומהר"ר וידאל הצרפתי זלה"ה ולא פשטו תקנותיהם כאשר פשטו תקנות הקדמונים ואפשר לעירם תקנו ואיך שיהיה כל דבר שאינו מפורש בתקנה העמידהו על דין תורה וכדין סקריקון גופיה בחו"מ רסי' רל"ו שעליה נתיסדה התקנה אין מזה דבר דלעולם הוו כשותפין זה ג"ח וזה רביע במכר או בשכירות. גם מצאתי תקנה אחרת ממהר"ר מנחם הנז' זלה"ה ובית דינו משנת ומטה ידו וכ' חלוקות אחרים ואותה תקנה לא פשטה כלל ולא שמענו מי שדן בה אפי' באתרייהו דמהר"ר מנחם הנז' ובית דינו זלה"ה ולכן העיקר הוא מה שכתבנו ותול"מ כי זהו הטוב והישר בעיני אלהים ואדם משפטים ישרים ותורת אמת כי לעולם אין דינם אלא כשותפין גמורים ומ"כ משם מהר"ר יעב"ץ דאין יכולין בעלי הגוף לתבוע דינא דגא"א ע"כ והוא ז"ל לשטתיה אזיל שפסק גם בהוצאות שלא יתן כלום בעל החזקה. וכבר חלקו עליו רבים ועצומים ופשט המנהג כדבריהם וא"כ גם בדינא דגא"א אית להו וכן פסקו חכמי סאלי לענין גא"א וקיים: קכט שאלה ראובן היה לו ערעור על חצר שמעון וכשמוע שמעון קם גם הוא לערער על חצר ראובן מצד מה ובאותה שעה לא מצא ראובן מה להשיב ונכנסו מפשרים ביניהם כשנטל ראובן קצת מתביעתו וביטל כל אחד טענתו בשבועה חמורה בשי"ת שלא יטעון ראובן אותה טענה כלל וגם שמעון נשבע גם הוא שלא יטעון וקבל הפשרה ואחר עבור ימים ושנים גלו אזן ראובן ששמעון מסר מודעא על כל הפשרה אך הוא עדיין שותק ואז קם ראובן וחזר על טענתו הא' ומצא ראיה לבטל טענת שמעון יורה המורה אם יש לחוש ראובן על שבועת האלהים שנשבע שלא יטעון אותה טענה לצאת ידי שמים או לא: תשובה מצד שני דברים ראובן פטור ומותר משבועתו ומזכייתו חדא מצד שזה שכנגדו מסר מודעא על הפשרה הו"ל שבועת ראובן שבועת טעות דכיון שאחד מן השותפין ג"ד שאינו חפץ בפשרה ולא מלבו א"כ כל מה שעשה ראובן בטעות נעשה והא דמייא למ"ש מרן ביו"ד סי' רל"ב ס"י נשבע שלא יעשה כך מפני שהיה סבור שהוא איסור גדול ואח"כ נודע לו שאין בו איסור כל כך לא חלה השבועה כלל כי היתה בטעות עכ"ל וכ"ש וק"ו כאן שלא נשבע אלא מפני שהיה סבור שגם חבירו בתומו הולך ואלו ידע שחבירו עשה עליו מודעא פשיטה שלא היה מתחייב ולא היה נשבע כלל כי איך אפשר שחבירו ישאר כמות שהוא בלא קשר לעשות מה שלבו חפץ והוא יאסור עצמו בזיקים זו אינה סברא כלל ודומה לזה כתב ג"כ בש"ע יו"ד סי' רל"ו ס"ו שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על שבועתו השני פטור ואינו צריך התרה וכו' עכ"ל הנה כי כן בנ"ד כיון ששניהם נשבעו זה לזה ועשה א' מודעא על מעשיו באופן שמעשיו בטלים מצד המודעא גם השני שבועתו בטילה: ועוד מצד אחר פטור ראובן משבועה מחמת שמעיקרא היה סבור שאין לו ראיה ומצא ראיה וה"ז דומה לראיה שכתבנו. ועוד יש בדברי מרן דומה ממש לזה והוא בח"מ סי' כ"ה ס"ה דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה זה פשרה עם בעל דינו כו' אעפ"י שקנו מידו על הפשרה אינה כלום עכ"ל ומבואר בכנה"ג שאפי' היה הדבר בשבועה הו"ל שבועה בטעות וחוזר יעו"ש משם כמה פוסקים אחרונים ובכנה"ג סי' כ"ה מי שעשה פשרה בשביל שאלת חכם א' מן החכמים שאין הדין עמו הוי פשרה בטעות. ומשם יש ללמוד לנד"ז כיון שמעיקרא הטעו אותו קצת מן החכמים ועכשיו מצא ראיה שמכחה חזרו בהם החכמים עצמם הוי שבועה ופשרה בטעות וחוזר כנלע"ד וציי"מ. (נ"ב ומ"מ נ"ל שאם יבטל המודעא באופן המועיל לא יוכל חבירו לחזור שהרי המוסר מודעא אפשר שמוסרה לרווחה אם יעלה בדעתו להוציאה או אם ירצה לא יוציאה וא"כ אם אינו רוצה להוציאה ומבטל אותה הדין עמו מבי"ן): קל שאלה ראובן הוציא שטר נגד שמעון מסך עשרה מתקאלים ושמעון הוציא כת"י ראובן שנפרע ממנו סך שלשה מתקאלים ונמ"ך על גבי השטר פרעון שלשה מתקאלים. שמעון טוען שהסך הכתוב פרעון על השטר הוא מלבד סך הכת"י של ראובן וראובן טוען לא כי אלא הסך בעצמו שנתן לו כת"י בו חזר וכתבו פרעון על גבי השטר ושמעון טוען כן בספק וראובן טוען ברי: תשובה נראה פשוט דיד בעל השטר על התחתונה כדאיתא בחו"מ בסי' מ"ג סכ"ז וכו' וכו' יעו"ש דמשמע דכל ספק שיפול בשובר יד בעל השטר על התחתונה. וכ"כ הש"ך בשם הריב"ש שאם לא נודע אם השובר קודם או אם השטר קודם יד בעל השטר על התחתונה אך מ"מ נראה דזה אינו אלא מספק וכיון שהמלוה טוען ברי והלוה אומר איני יודע הו"ל כאומר איני יודע אם פרעתיך וחייב כנ"ל פשוט: קלא שאלה ראובן יש לו מלוה ע"פ על שמעון ושמעון הפקיר נכסיו וזכו בהם אחרים אם ראובן טורף מהם א"ל: תשובה נראה דאם היו מטלטלין זכו בהם האחרים כיון שלא נשתעבדו למלוה ע"פ ואם היתה