משפטים ישרים לו

בכל ענין ולכן דינא הוא דבנ"ד כל מה שגבתה מנכסי בעלה הא' יתר על נדונייתה שחייב להחזיר ומה שכלה ואבד מנדונייתה בעודה תחת בעלה הא' אף שלא נתבאר משפטו בדברי מרן נתבאר במפרשיו ועיין בח"מ סי' קי"ז ס"ק ב' העולה מדבריו דכל היכא דהטעתו בדבר שהיתה יודעת אין עליו לשלם בילוי הבגדים דומיא דחייבי לאוין ודוקא באנוסה כגון בההיא דמוצאה דם בשעת תשמיש ונ"ד ג"כ שהיתה סגורה מלידה ומבטן והיא אטעיתיה אין לו לשלם אלא מה שנשאר מנדונייתה. כן נראה ברור ופשוט ואין צריך להודיע דדוקא אם מה שהכניסה לבעל השני הוא בעין אך כל מה שאכל השני ממה שהכניסה לו וכ"ש כל מה שכלה ואבד שאין לו לשלם כלום אך יכתבם עליה יורשי הא' לכשתתאלמן כו' ואם מה שהכניסה לו אינו בעין רק דברים אחרים דבאים מחמתו גם בזה כתב הרב בח"מ ס"ק ט' דצריך להחזיר וסיים שם שצריך להתיישב. ולהיות שהשואל לא עשה עיקר מזה די בזה הערה זהו הנ"ל בדין זה. וצור ישראל יצילנו משגיאות כי"ר ולראיה ח"פ במקנאס"א יע"א בחשון ש' שמר"ה לפ"ק. אח"כ כתבו לנו כי האשה הזו ילדה אח"כ כי נתרפאה וכתבו שאעפ"י כן המום הזה במקומו עומד ומה בכך שילדה והביאו ראיה משו"ת מהריט"ץ סי' מ' יעו"ש: קכג שאלה ראובן מנה לגוי מודעו סך מעות ושמע ששמעון הולך לשאת ולתת עם הגוי על דבר גניבה לגנוב לו וראובן נתיירא שמא כשיגנוב שמעון יחזור עליו הגוי לומר היכן המספר שאמרת והתרה בשמעון שלא יגנוב לגוי שכו"כ מעות אצל הגוי ושמעון אף אחר ההתראה הלך והוליך עמו אחרים וגנבו לגוי ואשר פחד ראובן היה לו שהגוי מנה מעותיו ונמצא חסר מהמספר שא"ל ראובן ולאמונתו בשמעון לא דבר עמו וחזר לראובן ופרע לו וטען ראובן שישלם לו שמעון מה שפרע לגוי: תשובה נראה שחייב שמעון בהפסד אף דלכאורה נראה דהוי גרמא בנזקין מ"מ נראה דזה הוי בכלל גרמי וחייב. ויש ראיה לזה מדברי הסמ"ע במעשה דכותי שעשה מקח וכו' ושלח להתרות בישראל אחר ופסק לפוטרו ויהיב טעמא כיון שלא הלך אליו ישראל השני וכו' משמע שאם נשתדל בדבר היה השני חייב כיון ששלח להתרות בו ונד"ז דכוותיה ועדיין צריך להתיישב בזה: קכד שאלה ראובן מתה אשתו והניחה זרע וחמיו תובע חתנו לחלוק נכסיו כפי התקנה ולהניח הנכסים ביד נאמן לעשות בהם סגולה כמנהג גם רוצה להשביעו שבועת אלמן מהו הדין: תשובה אין לו עליו כלום כי הוא איש נכרי ומה לו ולו ובתקנות במקום אב אין אפוטרופוס יותר ממנו ועל צד המרבה נחית האב לפנקס כל הנכסים עד יגדל הזרע ואביו אם ירצה ישביענו או יתפשר עמו ואיך שיהיה חמיו אין לו עליו כלום. כך השבנו להשואל ששאל ממנו: קכה שאלה ראובן קנה האלסאקה של טאבא מאת יהודה הקונה מהמלך והמנהג לאסוף כל טאבא לאוצר מחשש גניבה שמא ימכור שום אדם זולת הקונה ושמע ראובן שיש לשמעון טאבא מופקדת אצל לוי ושמעון אינו בעיר בא הקונה אצל הקונה מהמלך שיש לו יד ואל וא"ל הנה טאבא לשמעון מופקדת אצל לוי שמע יהודה הנז' ושלח משרתיו עם ראובן ושלח ללוי לומר שהאלטבא שיש לו יתנה ביד ראובן במשקל ולהיות שדבר יהודה בכח השררה אין אומר השב הוצרך לוי ליתן האלטאבא הנז' לראובן והנה ראובן גזל האלטאבא הנז' ואכלה ועתה שמעון תובע ליהודה באומרו כי דברו גרם לו שיטול ראובן האלטאבא וכאלו גזלה הוא דמי: תשובה כבר ראיתי מי שחייב יהודה בכל ההפסד ולי נראה שאין טענה ללוי על יהודה שאפי' גרמא בנזקין ליכא כיון שנתנה ביד בן דעת מה עשה וליזיל לוי ולישתעי דינא בהדי ראובן ודעדיפא מזה כתב מהר"מ אלשיך בתשובה סי' קל"ד באחד שעשה סחורה של חבירו שלא בידיעתו בספינה א' רעועה ונשברה הספינה ופטרו הרב שם מטעם דלא ברי הזיקא יעו"ש שלא להאריך ונד"ז גרע ולכן נראה דאין לשמעון שום חיוב על יהודה אך על ראובן ונראה דאם אין לראובן יוכל לחזור על הנפקד דשומר דהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קדם פושע הוא ואין לומר דהכא שאני שנתנה לבן דעת דהא קי"ל דשומר שמסר לשומר חייב אך יש לצדד ולפוטרו דלא אמרו דהיה לו לקדם ברועים ובמקלות אלא בטרפה זאב וכיוצא אבל זה שנטלה בן דעת שלא על מנת לגוזלה לא היה צריך לקדם ברועים ובמקלות ואין כאן פשיעה ופטור. ופרט זה צריך להתיישב בו: קכו שאלה ראובן משכן בית אחד לשמעון והלך שמעון ומכר הבית לגוים הלך לוי וקנה הבית מהגוי בערכאות וראובן טוען כי שמעון מכר מה שאינו שלו: תשובה דבר ידוע ומפורסם דהבא מכח הגוי הרי הוא כמוהו כדאיתא בחו"מ סי' מ"ה סי"ז הבא מכח הגוי הרי הוא כמוהו לגבות בשטר שעדיו מרוחקים כו' יעו"ש ובסי' ס"ו סעיף כ"ה שגוי שמכר שט"ח לישראל כדיניהם דיינינן ליה וכו' ובסי' ס"ז סי"ז הבא מכח הגוי הרי הוא כמוהו ולכן מי שקנה וכו' ואע"ג דבסי' קנ"ד סי"ח כתב דלא אשכחן הבא מכח גוי כמוהו אלא לגריעותא כבר חילק הסמ"ע ביניהם דהתם שבא להזיק בסתימת חלונותיו בידים ולא אמרינן הבא מכח הגוי כמוהו אבל בהנהו כולהו שאין שום היזק לישראל בקניית השטר מיד הגוי ודאי הבא מכח הגוי כמוהו. גם למה שחילק הט"ז בחו"מ סי' קנ"ד דשאני הנהו כולהו שישראל שעבד עצמו להגוי ודאי כל כח הגוי קנוי לישראל משא"כ בהך דסתימת חלונות שהוא לא נשתעבד כלל לגוי גם לפי חילוק זה בנ"ד שישראל מכר לגוי וקנה ממנו ישראל ודאי שיש לו כל כח הגוי ואיך שיהיה לכל מה שתחלק נד"ז דומה להנהו כולהו סי' ס"ו וס"ז ומ"ה. וכן יש להביא ראיה מסי' רל"ו ס"ח בא גוי בעקיפין על ישראל וא"צ להחזירו לו בחנם אלא שמין כמה היה רוצה ליתן לישראל עכ"ל. הרי להדיא דעכ"פ צריך ליתן כל מה שנתן לגוי אפי' בעליו מכ"ש הכא וכ"ש די"ל דדוקא בא בעקיפין אבל לא בא בעקיפין אלא מכר לו ככל שאר המוכרים מכירתו מכירה גמורה ומ"מ נראה דאם מכר מה שאינו שלו לגמרי הו"ל כבא הגוי בעקיפין שצריך ליתן מה שנתן ולא קי"ל כרש"י ז"ל שסובר דהו"ל מבריח ארי מנכסי חבירו יעו"ש אך היכא שבעלה מכרה ברצונו הטוב אף שיש מש' לראובן עליה קי"ל דישראל הבא מכח גוי הרי הוא כמוהו וכן עמא דבר דכל הקונה כח הגוי אין לבע"ח נגדו כלום וזה ברור: קכז שאלה ראובן הלוה לשמעון וכשהגיע סוף שנת השמיטה אמר מעצמו לפני עדים הנני קובע זמן ללוה שלי שלא אתבענו ע"ס חדש מי מהני או לא: תשובה נראה דלא מהני כיון דהלוה אינו מרוצה בזמן זה שקבע לו דאל"ה לא היה צריך תיקון פרוזבול כלל