משפטים ישרים לד

אלא לכשתקיים המחילה אז הגט גט למפרע וא"צ גט אחר יעו"ש בדבריו שהאריך והעלה החכם בפי' שגם בנד"ז יהיה כן בדקדוק ואחר המחילה רבא לא דמי כי אוכלא לדנא ואת"ל דרמז עלה גופה יש להשיב תשובה נצחת את כל ונוכחת. א' יש לומר דלא דמי דהתם שאני שהגט הוא לנזק הבעל שלא רצה לגרש עד שתמחול לו שפיר יש לומר דאנן סהדי שלא נתן אלא ע"י מחילתה הא לאו הכי לא היה מגרשה והיתה נשארת עגונה וזה יקרה כמה פעמים שאין הבעל מתפייס לגרש עד שתמחול לו בכתובתה משא"כ בנד"ז דלא מסתבר כלל וכלל לומר שהאשה ההיא לא קדשה עצמה כ"א ע"מ שיפרע לה כתובתה במושלם ואם לא יפרע לה מה הנאה יש לה במה שלא תהיה מקודשת ותהיה נבעלת בזנות ימים ושנים ולבסוף תצא בידים ריקניות לכן הדבר ברור שאין חיוב זה אלא ככל החיובים שמתחייב הבעל לאשתו שאין הקידושין כלל תלוים בהם וזה פשוט ומבואר לחלק ביניהם ועוד אם כתבו כן רבני פאס זללה"ה להחמיר לא נלמוד אנחנו מדבריהם להקל ואפי' את"ל דדמיין אהדדי מ"מ כבר מצאנו ראינו שהפסק של הא' ג"כ רבים וגדולים חולקים עליו וממילא תשובה מוצאת לכל דברי החכמים שדברו בנד"ז ודמו זה למקדש על תנאי זה בונה וזה סותר שהנה ידועה היא ומפורסמת המחלוקת הגדולה עד לשמים הגיעה בגט ש"מ המובא בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב על דבר איש אחד שהיה ש"מ והיתה אשתו זקוקה לחליצה באם ימות ובאו ודברו אליו שיגרש אשתו בגט שלא תזקק לחליצה ולא יזיק לו זה שאם יקום מחליו הנה היא מוכנת להנשא אליו והוא לא רצה להפרד מאשת נעוריו מחשש שמא אחר שיגרשנה אף שיקום מחליו לא תחזור אליו ואמר להם שיעשו קישור גמור ובטחון מוחלט באם שיקום שתחזור אליו עכ"פ בלי שום חזרה אלא שהגט ניתן בלא שום תנאי ואחר שגירשה קם מחליו ורצה להחזיר את אשתו והיא לא רצתה והרב מהר"מ צווח ככרוכיא בכמה ראיות שהגט אינו גט יען שלא נתרצה לגרש כ"א ע"ד חזרה ושני גדולים שבדור חלקו עליו ופסקו דהגט גט כיון שלא ביאר בפי' שע"מ כן היה הגט גם מהרש"א ז"ל שם בתשובתו נראה שחלק עליו. והנה אף שלכאורה בשו"ת מהר"ם יראה שהסכימו עמו כמה גדולים והא' בהם הוא מהר"ם יפה ז"ל בעל הלבושים האריך מאד להסכים עמו ויש לנו משא ומתן גדול בדבריהם ז"ל אין כאן מקומו מ"מ הנה העיד הרב בעל בית שמואל באהע"ז ס"ס קמ"ה בלשון הזה ועיין דין זה בתשובת מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב וכל חכמי הדור חולקים עליו וגם בב"ח העיד כן בסי' קמ"ח וז"ל והנה זה לערך כ"ה שנה נעשה מעשה בק"ק ווילנא שגדול אחד היה מסדר גט לש"מ והיה מגרש בסתם וקבלו עליהם בחרם ובנתינת משכונות שיחזרו וישאו זא"ז ואח"כ חזרה בה האשה וקם גדול א' והאריך בפסק שלו שהקשורים בחרם ומשכונות חשוב הוא כאלו התנה אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט וחלקו עליו כל הגדולים שבדור ומלבד שכל דבריו נשברים ונסתרים והם היפך האמת כמבואר באורך בתשובה שחברתי ע"ז עוד הוכחתיו ע"פ והוא עצמו בע"כ צריך להורות לפי מנהגינו שלפי מנהגינו היא מגורשת כו' עכ"ד. ועל מבוכה זו כתב מהרש"א ז"ל בסוף גיטין וז"ל למען ידעו הדורות להבין ולהורות בגט ש"מ שנוהגים בדורות הללו בלי שום תנאי וכו' הנה אחרי שזכיתי ללמוד מסכת גיטין אמרתי כי יסודו הוא בעצמו מה שפי' ר"ת בתוספות פרק מי שאחזו וכו' וסיים וז"ל נ"ל ברור הגם כי כבר כתבתי בתשובה כי הדברים כמשמען וכפשטן כתקנת ר"י מפרי"ש דהוי גט גמור כמ"ש כבר בראיות והוכחות עכ"ל: וזה כתבו הרב סתירה לדברי מהר"מ מלובלין ונגלה לנו הדבר שהתשובה למהר"ר שמואל סג"ל המובא בשו"ת מהר"מ ז"ל היא למהרש"א ז"ל וכיון שנתבאר בדברי הרבנים זלה"ה הב"ח ומהרש"א היפך דברי מהר"ם ז"ל וגם הב"ש והב"ח העידו שכל הגדולים שבדור חלקו עליו והב"ח העיד שנתווכח עם מהר"ם ז"ל פנים בפנים ולא מצא מה להשיב ממילא ג"כ כאן קם דינא כשיטת החולקים עליו: ומעתה תשובת רבני פא"ס הא' ז"ל יראה ברור שהוא לשיטת מהר"מ ז"ל וכבר אידחייא לה מכל הגדולים להקל ומכ"ש בנד"ד שהוא להחמיר שודאי הדבר ברור לפסוק כדעת החולקים על מהר"ם ז"ל אם יש מקום לדמות הקידושין לגיטין וכבר כתבנו דלא דמי ואפי' מהר"מ ז"ל וסיעתו יודו בנדון הקידושין מהטעם שכתבנו למעלה א"צ לכפול: מעתה אחרי שנתבאר שהקידושין הם קידושין גמורים נד"ז לא דמי אלא למ"ש מר"ן ח"מ סי' רמ"ב ס"י והוא מגמ' דב"ב מעשה באחד שרצה לישא אשה כו' ומאותו מעשה בעצמו יש ללמוד קצת לענין הקידושין דלא תליין כלל במה שפסק לאשתו דאם איתא לא הוה משתמט שום פוסק מלכתוב אההוא מעשה שהקידושין אינם קידושין ומה לנו עוד אחרי שמצינו שנד"ז בעצמו כתבו מר"ן ז"ל מה לנו להוליד חילוקים חדשים שלא נזכרו בשום פוסק ואין לנו בנד"ז אלא כפסק מרן בדקדוק שהמודעא קיימת ומבטלה דמתנה ואין לה אלא כתובתה כפי מנהג עירה וכפי כתובת בנות גילה ודמיא ההיא למ"ש מור"ם באהע"ז בעיר שכבשה כרכים ונאבדו כתובות נשיהם ואין ידוע סך הכתובות אם יש מקצתם אזלינן בתרייהו וכמ"ש מרן באהע"ז בסי' ס"ו שהאשה שאבדה כתובתה ידקדקו בכתובות קרובותיה ובסעי' י"א כתב הנושא אשה סתם כותב לפי המנהג וכשבאה לגבות כתובתה מגבין לה לפי מנהג המדינה וזה תטלנו עודף על הסך שנתחייב לה בשעת המיאון זה מה שחייב הבעל ותו לא ואין עליו לא יסורי הגוף ולא יסורי ממון כי מה נשתנה זה מכל העושה ג"ד כאשר ירבו עליהם רעים ואם יצריה אנסיה והוצרך העלוב להפיק רצונה והיא בגאותה דמית עצמה לדינה בת יעקב ובעלה דמה בעיניה לשכם בן חמור עד שלא נתרצית כ"א בסך הגדול ההוא כאלו היא בת כ"ג וכדי בזיון וקצף כן יצא הדבר על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהם. תמן תנינן ב"ד של כהנים היו גובין לבתולה ת' זוז כו' הנה עם שמעלה גדולה למשרתי ה' לא נתנו לבנותיהם הסך הגדול ותלול כזה קיח תשובה אמת נכון הדבר שאין ראיה והוכחה מוחלטת מהשטר שעשה הר"ש עם בנו ישעיה וכמ"ש החכמים הפוסקים שיש לדחות אכן גם ב"ד בית דיננו הצדק לא קטלי קני באגמא נינהו. אך קצרו במקום שהי"ל להאריך ולפרש שלא ליתן מקום לטעות בדבריהם. ואני אפרש והוא דצריכין אנו להקדים דהנה שזה שכתבו החכמים מוקמינן ארעא בחזקת מרא קמייתא בנו בנין על יסוד נופל מחסרון ידיעה בענין זה דהנה חפשנו לידע אם איזה זמן שהחזיק הר"ש טובי בגוף החלק הי"ב ולא נמצא אך בעת עומדם לדין היה כהה"ר שלמה טאפיירו הוא האוכל חלק מי"ב גוף וחזקה ובאו לערער עליו מכח שטר מכר הנעשה בעש"ג שנכתב ע"ש הר"ש טובי והנה קודם שנשען על שום הוכחה מהשטר