משפטים ישרים לג

דינה כמתנת בריא וצריכה קנין או כמתנת ש"מ ואינה צריכה קנין ונראה ברור דגם זה בכלל מתנת ש"מ שתקנו חכמים שדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי ואין צריך קנין שתקנת חכמים כוללת כל שאין לו שום זכיה והקנאה במתנה עד שימות ה"ז מתנת ש"מ ואף שאמר שיקנה מהיום מאחר שאם לא ימות לא יזכה בה הרי כמתנת ש"מ וכן נראה לדקדק מתשובת הריטב"א שהביא מור"ם סי' ר"נ סוף סי"ז יעו"ש שכתב דאם נותן מעכשיו אעפ"י שפי' שאינו נותן אלא לאח"מ דבריו קימים וא"צ יפוי כח עכ"ל. משמע דמ"מ לא בעי קנין אלא שקנין איני מגרע. וזה מדוקדק מדברי הרמב"ם ז"ל והעתיק מרן ז"ל שכתב וכן אם כתב כל נכסיו וכו' ומקנה לו מחיים שתיבות ומקנה לו מחיים הם יתירות שכבר כתב ומפרש שנותן הכל מעכשיו ולפי מה שכתב שדקדק לומר כן דבעינן שיקנה לו מחיים שתהא קנוייה לו לגמרי מעכשיו מחיים ולא ישאר לעצמו שום זכות בה אז בעי קנין אבל אם לא הקנה לו לגמרי מחיים ואינו זוכה בה אלא לאחר מיתה הויא מתנת ש"מ וא"צ קנין ושוב האיר ה' עיני בתשובת מהריב"ל ח"א סוף כלל י"א דפסק דבאומר מהיום ולאחר מיתה דהויא מתנת בריא ולא בעי קנין יעו"ש ונראה דלא דמי לנ"ד דלישנא דמהיום ולאחר מיתה הוי הגוף מיהת מהיום והפירות לאחר מיתה אבל בנ"ד אינו כן ונראה דנ"ד הוי מתנת ש"מ וכמ"ש ולא דמי להא דכתב מור"ם סי' רנ"ז ס"ז ומ"מ צריך קנין דההוא שאני שהוא ברי ולא תקנו כלל חכמים כו' להיות דבריו ככתובים וכמסורים ולא תקנו כן אלא בש"מ שלא תטרף דעתו ואנה"נ בש"מ אם אמר לשון זה מהיום אם לא אחזור כיו"ב ודאי הויא מתנת ש"מ וא"צ קנין ואפי' את"ל דלשון זה אף בש"מ בעי קנין שאני מנד"ד והתם הקנה הכל גוף ופרות מעכשיו אלא שתלה הדבר בחזרה שיוכל לחזור והוי כשאר תנאי דעלמא משא"כ בנד"ד ומיהו העיקר דבש"מ לשון זה לא בעי קנין כנלע"ד: קיו הנשבע לפרוע לזמן פ' אינו מחוייב לפרוע כ"א ע"י תביעת המלוה סמ"ע ע"ג ס"ק י"ט ואם נתחייב לפרוע לו לזמן פ' ואם לא פרעו שיתחייב לו כו"ך יותר נראה שא"צ תביעה וכן פסקו קצת חכמי דורנו: קיז שאלה מעשה שהיה אשה אחת לא רצתה להנשא לאיש עד שיתחייב לה סך עצום בכתובתה וקודם גלה דעתו שכל מה שיתחייב לה הוא מן השפה ולחוץ והיא קשרה אותו בש"ח בשי"ת בכל או"ה על כל התנאים וגם קודם כניסה לחופה הזכירה התנאים ההם ועברו ימים ונפל קטטה וגירושין ביניהם ותבעה אותו בכתובתה והוציא הג"ד. נחלקו בזה מחלוקות רבות יש אמר שהקידושין אינם קידושין וכל בעילותיו ב"ז ומכח זה רוצה להקל בגירושין שלא לעשות גט מעושה ויש חזק הקידושין אך חייבו בכל הכתובה דלא מהני לה ג"ד. ויש אמר שיבטל הג"ד עכשיו וממילא הקידושין קידושין. ונדרשתי לחוות דעי איזה יכשר וזה אשר השבתי שנת תקמ"א: תשובה כמה דיו נשתפך וכמה קולמסים נשתברו על דבר פשוט שאין השכל שופטו כלל חלילה וחס לחשוב שיש בקידושין אלו שום נדנוד ספק כי הם קידושין גמורים ככל קידושי בנות ישראל וחלילה וחס להקל בגט אשה זו שום קולא משאר גיטין ולסמוך על שהקידושין יש בהם איזה ספק כי קדושיה קידושין גמורים. גם כל בעילות של האיש הזה הם בכשרות גם בנו כשר ככל בני ישראל הכשרים ואין בו שום ריח פגם ובחנם בתרו את האיש הדריכוהו מנוחה על לא חמס כי על מעשה זה וכיוצא בו לא נאמר ראה זה חדש הוא והוא כבר היה לעולמים כי הלא מעשים בכל יום שכותבים כמה תנאים בכתובה מינים ממינים שונים והתנאים מיהת מה שרגילים תמיד הם שלא ישא אשה אחרת עליה וכו' ושלא יוציאנה וכו' ועם שיש כמה שעברו חוק הפרו ברית התנאים עכ"ז מעולם לא עלה על לב אדם לומר שהקידושין בטלים למפרע עם שהאשה ע"ד כן נתקדשה שיקיים התנאים הנהוגים וכן ודאי פשוט הוא שהקידושין נעשים בלי שום תנאי כי אם קידושין גמורים אלא שהתנאים נאחזים ונסבכים בשום דבר כי אם חיובים על הבעל לעשות כן ולשון תנאי בהם הוא לשון מושאל ככל התנאים הגמורים במשנה בנין נוקבין דיהויין וכו' ובנין דכרין וכו' את תהי יתבא וכו' וסיים התנא בכולם מפני שהם תנאי ב"ד ואינו ממש לשון תנאי על שום דבר אלא פי' שהוא חיוב ב"ד על כל הנושא אשה. וכן כל הנושא אשה ומחייב עצמו איזה חיובים היאך יתנהג עמה בירושה או בחלוקה הכל נק' תנאים על הסגנון שכתבנו ואנן סהדי וכל העולם סהדי שמעולם לא עלה על דעת האשה כשמתנה על הבעל איזה תנאים בכתובה שלומר שעל מנת כן תהיה מקודשת וא"ל לא וכו' וכי שוטה היא ומה בצע לה שאם לא יקיים התנאים ההם לעת הגירושין לאחר כמה שנים שלא יתן לה כתובה משלם לא תהיה מקודשת ותקח חרס להתגדר בו ותצא בידים ריקניות ואפי' אתנן זונה לא ינתן לה. אלא ודאי שאין התנאים הנזכרים יש להם אחוזה וקשר בקידושין אלא ככל התנאים שמתחייב הבעל לאשתו. ואף שביררו העדים בעדותם שבשעת הקידושין נזכרו התנאים זה אינו מזיק כלל שכל כוונת האשה היתה לחזק ולאשר התנאים והחיובים כנז' ולפרסמם בפומבי להיותה שרירים וקיימים ועל כן אין לזה שום ריח דמיון עם כל אותם המקומות שהביא החכם מסדר השאלה מהא דכתב מרן באהע"ז סי' ל"ח ס"א במקדש על תנאי שכבר ביררנו שאין זה כלל מיקרי מקדש על תנאי ועם שגלו אזן קצת ת"ח דהכא לא מיקרי על תנאי קראם משובשים ושדבריהם לא נתנו להאמר ונסתייע מהא דכתב מור"ם בחו"מ סי' ר"ז ס"א. ואם התנו תנאי כו' ואח"כ כתב סתם ובסי' קס"ג וכו' ואין להאריך להעתיק דבריו שכבר הם כתובים על ספר. ולפי האמת לא צדק בזה כלל שדברי הת"ח ברור מללו שאין זה מקדש על תנאי וכו' וממילא אין זה ריח ראיה מכל אותם הדינים אפי' היה מוצא אלף דינים דהנהו כולהו איירי שיש תנאי בעולם אלא שלא נזכר בפי' אמרינן מסתמא על דעת הא' שכרוהו משא"כ בנד"ז שאנו אומרים שלא היה שום תנאי כלל בעולם על הקידושין כ"א חיוב בעלמא ככל חיובים שמתחייב הבעל לאשתו בכתובה מה מקום להביא ראיה מהתם. גם הראיה חותכת שבסוף דבריו נחתכת ונשברת וכתותי מכתת שעורה דהתם בשהיה בעולם מציאות התנאי ובפי' אמר ע"מ שתשלם לי מנה משא"כ בנד"ז. גם מה שנסתיים מסי' זה אין ממנו דמדומי ראיה מהטעם שכתבנו ודי למבין. וממילא אין צריך להשיב על כל מה שהאריך הוא והחכמים הבאים אחריו בבעל וכנס וכו' דכל זה מסתעף אליו ממה שחשב זה מקדש על תנאי ובהבטל הסבה יבטל המסובב. ואחרי כותבי זה ראיתי שכבר נתעורר בקצת ממה שכתבנו החכם השלם כמוה"ר אליהו נר"ו אלא דמסיק בסוף דבריו שמצא תשו' לרבני פאס הא' זלה"ה בענין הבעל שנתפשר עם אשתו ומחלה לו בכתובתה וגירשה ושוב הוציאה האשה שטר מודעא על המחילה בהכרת אונס וטוענת מכחה לבטל המחילה אחר שקיבלה גיטה בלי שום שיור ובלי שום תנאי ופסקו הא' זלה"ה שאין הגט גט עד שתקיים המחילה