משפטים ישרים לב

מונח זה הנהו תרי שינויי לומר דאע"ג דישראל קנה זה כיון שאין לו קצבה או המלך שהעמיד מוכס זה עמד מאליו בלסטיות בעלמא אעפ"י כן שרי להבריח ממנו. ואנה"נ דיכול לתרץ דמוכס זה הוא לוקח לזכות המלך אלא שהמקשה מקשה מכח דס"ל דסתם מוכס הוא ישראל שלוקח מן המלך שכן הדרך ורב אשי לפי גירסת הרא"ש והרשב"א ז"ל דלא חשש לזה תי' ג"כ כן דהיינו במוכס נכרי והוא עצמו תי' מהרש"ך או קרוב לו דהיינו שאין כאן גזל ישראל אלא דמסתמא לעולם אין המלך גובה לזכותו אלא שמכר הכל בסתמא. ובשיטה מקובצת כתב בלשון הזה והך מתניתא דכלאים דאותיבנן עלה מד"ד קס"ד דאפי' בישראל שקנה המכס מן המלך קאמר שמותר להבריח ואמאי הרי גזילת ישראל ושני מאי דשני ורב אשי וכו' במוכס גוי ומותר להבריח עכ"ל. ומעתה סרה תמיהת מהרש"ך ז"ל על הר"ן ז"ל וגם הרב משנה למלך השיגו בתשובתו זאת בפנים אחרים שאינם נראים לקוצ"ד דמשמע מדברי הפוסקים דכל האוקמתות איתנהו והוא ז"ל כתב דרב אשי פליג ולא היא דכולם מודים זה לזה דגם להנך שינויי הפקעת הלואתו שרי אלא שנדחקו בכך מטעם שכתבנו להניח הקס"ד וכמ"ש. אכן צריכין אנו לידע להלכה דמאן דהנה מדברי הטור והרמב"ם ז"ל נראה דס"ל דמבריח מן המכס שנגבה לזכות המלך לא דמי להפקעת הלואתו שלא כדברי הר"ן ז"ל ובאמת כי מאד מאד קשה לתת חילוק ביניהם דנהי שאמר שמואל דינא דמ"ד היינו לישוויי הממון שגובה המלך היתר ואינו גזל ודי לנו אם יהיה כממונו שעל זה איטפל שמואל להודיענו לא זולת זה. ונראין דברי הר"ן ז"ל ברורים כשמש בחצי השמים ומהרש"ך ז"ל כתב לחלק וז"ל דלא התירו לגזול ולהפקיע אלא בדבר שזוכה בו הכותי מצד שהוא אדם דעלמא אבל בדבר שזוכה בו מצד המלכות אין לבטל חוק מחוקי המלכות דדינא דמ"ד והיינו דוקא היכא שמבריח המכס מן המלך או מן הממונה שלו שאז נמשך הפסד למלך וכו' אמנם אם קנה כותי המוכס וכו' שההפסד על הגוי אין לחוש וסיים וזה הדבר יראה לע"ד שהוא אמיתי ונכון כל כך ומסתבר טעמייהו דהרמב"ם וטור וכו' עד שיש להפליא הפלא ופלא על הר"ן ז"ל שדימה הברחה מן המלך להפקעת הלואתו עכ"ל. ולקוצ"ד קלוס ושבח חזינא ושום ריח חילוק לא חזינא וכ"ש עד שיתמה הפלא ופלא על הר"ן ז"ל כאלו הדבר גלוי ומה בכך אם יפסיד המלך ואם חוששין להפסדו גם בהפקעת הלואתו נחוש והוא ז"ל עצמו כתב דבהלואה אין חילוק בין מלך לכותי ועוד היכן זה כתוב והיכן נרמז בדברי שמואל וג' תיבות אמר שמואל דינא דמ"ד והיינו לומר שהוא היתר וכממונו ותורה זו שנחוש להפסד המלך היכן היה והרב הכ"מ ז"ל גם הוא ז"ל נתעורר בזה וכתב וז"ל וכיון דהברחה מן המכס הוי כהפקעת הלואה אמאי אסור די"ל אפשר שיהיה סכנת נפשות וכו' עכ"ל. וכמדומה שהשיאו הרב לדברי אחר שאין זה במשמע דברי רבינו כלל שזה איסור אחר חיצוני ואינו נוגע לגזל וכבר השיגו הרב משנה למלך והוא ז"ל חלק. וז"ל דהמבריח מכס המלך כותי וכו' אין כאן עסק להפקעת הלואת הגוי כיון דד"ד והרי גזר שלא יבריחו מן המכס כו' עכ"ל. ואיני מבין ואיני יודע מה כונתו ז"ל בזה ומ"מ אמת שכולם מוכרחים במעשיהם בחילוקים אלו לישב דעת רבינו ז"ל וגם אני לא אחשוך פי מלתרץ לדעת רבינו ז"ל אף בדוחק לפי מה שהקשו בגמ' כשאמרו דהפקעת הלואתו שרי אמאי וחשב עם קונהו ותי' זאת אומרת ע"ע גופו קנוי וה"נ י"ל לדעת הרמב"ם ז"ל והטור ז"ל דכיון דדינא דמ"ד וכל הדרים תחת מלכותו הם וממונם כקנויים לו והמבריח ממנו כגוזלו מה שתחת ידו אך האמת יורה דרכו שלא נזכר זה בגמ' ואין מי שיכריחנו לאומרו ופשט הדברים כדברי הר"ן ז"ל ונראה שכן דעת רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל. ונראה שכן יש לפסוק הלכה למעשה וכבר הביא זה מור"ם סי' ס"ו ומ"מ יש תימא במ"ש אע"ג דאסור להבריח מן המכס וכו' ואיני יודע היכן מצא זה בדברי הר"ן ז"ל ומה איסור יש אחר דהר"ן מדמי לה להפקעת הלואתו פשיטא דמותר להבריח וכן הבינו מדברי הר"ן כל האחרונים ז"ל מהרש"ך באותה תשובה והמשנה למלך והם דברים פשוטים דלדברי הר"ן אין שום איסור להבריח ומור"ם ז"ל נראה שרצה בזה לחבר הנפרדים כדי שלא יהיו דברי הר"ן פליגי אדהרמב"ם והטור וזה א"א בעולם ופוק חזי מאי עמא דבר והמנהג פשוט בכל העולה להבריח מן המכס בכל מה שיכולין ודי להם לישראל בחומרות חז"ל הלואי יקיימו אותם לא שנוסיף עליהם חומרות שאינם מעיקר הדין כלל. אך בזה אני מסופק לדעת הר"ן ז"ל אם מותר להבריח מן המכס סחורה כגון שגזר המלך שכל שיביא סחורה מערי אדום וכיוצא יתן כו"כ למאה שבזה נראה שיש לצדד לאיסור כיון שזה שנוטל המלך אינו מהאדם המביא כי הרי כשמביאה מוכרה ביוקר לפי מה שנותן למלך וה"ז כגוזל ממון המלך ממש או המשל להוליך ממלכות למלכות שאבא וכיוצא למוכרה ביוקר והדבר ידוע שהיוקר שבה הוא מחמת האלגאכילא של המלך וה"ז כגוזל האלגאכילא ממש ולא דמי זה להפקעת הלואתו והברחה מן המכס שאמרו בגמ' הוא המוטל על האדם שאין זה ממון המלך והדבר צריך אצלי תלמוד ומדברי הר"ש שבמשנה דכלאים ומדברי הרא"ש יש לפשוט זה שכתב לגנוב בו את המכס שאין נותנין המכס מבגדים שלו נראה מדבריו דהך הברחה הוא שרוצה להוציא בגדים להסתחר בהם ולובשם ושלא כמו שנראה קצת מדברי רש"י שמתגנב ונר' שאינו יהודי וכבר דחה פירוש זה הרא"ש ז"ל וכתב כפי' הר"ש ומעתה איפשיטא בעיין דלדעת הר"ן גם זה מותר שאחר שהושם החוק על הבגדים והם אצל ישראל הו"ל בהפקעת הלואתו דהלואתו לאו דוקא ה"ה פקדונו והבגדים האלו כאלו הם מופקדים ומחציתם למלך ושרי ליטלם וכן פשט המנהג: קיד יבמה שנפלה לפני אחין והגדול שעליו המצוה רוצה ליבם וקדם הקטן ויבם יש להסתפק אם יזכה בנכסי המת או לא. וקרוב אצלי שזכה דסתם משנה היא הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו ותנן מצוה בגדול ליבם ואם קדם הקטן זכה וזכה משמע אף בנכסים ופשוט. וקרוב לזה כתב הרב בית יעקב: קטו שאלה מתנת שכ"מ שכתב בה שאני נותן קרקע פ' לפ' מעכשיו אם מת הנותן אם היא מתנת בריא או מתנת שכ"מ ואם צריכה קנין או לא ויש מי שרצה לומר דתי' מעכשיו היא ט"ס יורני מ"ץ: תשובה לעד"נ דאין בל' הצואה שום ט"ס בתי' מעכשיו ואין זה ענין לפלוגתא דמרן ומור"ם ז"ל בתשובה דההיא בשלא פי' בהדיא ואינו מתנה שלא יזכה אלא לאחר מיתה אלא שהענין מוכיח שהיא מש"מ שבזה מרן ז"ל סובר דתלינן בט"ס ומור"ם סובר דלא וכוותיה דמור"ם ז"ל נקיטינן כי אתו הרבים. עי' סמ"ע סי' ר"ן ס"ק כ"ז אבל נ"ד שאמר מעכשיו והתנה אם מתי וכו' אין זה אלא מתנת בריא על תנאי שנותן מעכשיו אם ימות ולכשימות נקנית המתנה למפרע משעת נתינה והוי לשון זה ככל לשונות הבאים בגיטין מעכשיו אם מתי וכו' דהוי גט וה"נ שתי הלשונות קיימים מעכשיו ואם ימות ואין בהם שום סתירה דנאמר תפוס לשון אחרון וכיוצא. אך מה שצריך לחקור אם מתנה זו