משפטים ישרים כח

לפני ב"ד וב"ד איימו וגזמו עליהם באיומים וגיזומים בנידוים וחרמות אם יש בדבריהם זה שום שקר וכזב. וקיבלו עליהם כל האלות הכתובים בס' התורה אם יש להימין או להשמאיל כי הכל אמת. ועוד נשבעו בשבועות חמורות שעדותם זו אין בה מרמה כי היו חושדים אותם לעדי שקר אחר כל זה עמדו ב"ד י"צ פעם אחרת ושלחו אחר העדים ויוליכום להחצר שבו נעשה המעשה הרע ויחקרו אותה בכמה חקירות מקצתם אמרו עליהם שלא נשאר בזכרונם ומקצתם הגידו ובתוך החקירות חקרו אותם זה שלא בפני זה באיזה מקום היו שוכבים הנטען והאשה הנז' לצפון הבית או לדרומו ומינה אם הדלתות שוכבות הימנית על השמאלית והמה פתחו עליהם הימנית מעל השמאלית או להיפך. ועל זה נשאר כל אחד מהם משתומם זמן מה שעה א' ובתשובתם באו מנגדים שא' מהם אמר לצפון ואחד אמר לדרום ומינה כ"א אזיל לשיטתיה בשכיבת הדלתות א' אמר הימנית על השמאלית וא' אמר להיפך ואחר שיצאו מלפני ב"ד הנז' חזר ברוחו א' מהם ואמר שמה שהיה מציין המקום הוא מאומד הדעת לריחוק הזמן והאמת הוא כמו שהגיד חבירו עכ"ד השאלה ונדרשתי לחוות דעתי מה משפט האשה הנז' אם תאסור עפ"י עדות זה או לא: תשובה תחלה יש לספק השאלות הנופלות בעדות זה. ומתוך ביאורם יתברר ויתלבן הדין היטיב בס"ד: הספק הא' הוא שעדים אלו לא הגידו הז' חקירות השנויים במשנה שחסרו להם ב' חקירות באיזה חדש בכמה בחדש. וכבר נודע מדברי מר"ן ז"ל בא"ה סי' י"א דבעדות אשה לאוסרה על בעלה צריך דרישה וחקירה וא"כ יש לומר שכיון שבעדים אלו לא הגידו כל החקירות שחסרו להם ב' עדותם בטילה או לא: הספק הב' מצד ההכחשה שהוכחשה כאמור בשאלה מי הוי הכחשה בחקירות או בבדיקות. ואת"ל דהויא הכחשה בבדיקות מי מדמינן לה לדיני נפשות כי היכי דדמייא להו לענין דרישה וחקירה או לא: הספק הג' מצד פיסול העדים מי מהני מלקות ותשובה זו שלקו לחזור לכשרותם או לא מהני. כיון שלא לקו אלא מצד ששמעו שרצו לפוסלם וא"כ אכתי בפיסולייהו קיימי: הספק הד' אם יש לאסור מטעם שהיו יוצאים עליה כמה רנונים אשר היא אשת זנונים ובפרט דקי"ל דאפי' ספק זונה כופין להוציא כמ"ש הב"י בטא"ה סי' ו' ע"ש ואלו הן הספקות הנופלות בעדותו זה ואבא לבררם כפי מה יורונו מן השמים: הנה לענין הספק הראשון כבר ידעת דדבר זה דלאסור אשה על בעלה צריך דו"ח במחלוקת שנוי דהנה הרואה שאם שכתב מרן בספרו הקצר דצריך דו"ח הנה בב"י טח"מ סי' ל' משמע משם דמסקנא דמלתיה דאין צריך דו"ח ונתן טעם דכיון דאפסיקה הלכתא כר"ט דלעדות נשים לא בעינן דו"ח מטעם כיון דאיכא למשקל כתובה כדיני ממונות דמיא ה"נ כיון דאיכא למיפסד כתובה כד"מ דמיא אלא שמ"מ אין לנו אלא מה שפסק בספרו הקצר שעליו סומכים כל בית ישראל. אבל מ"מ נראה דאע"ג דכתב מרן דבעי' דו"ח וכבר נתבאר בב"י תשובת הריב"ש סי' רס"ו והביאו מור"ם בהג"ה בחו"מ סי' ט"ו ס"ג דבדין מרומה דבעינן ג"כ דו"ח כתב וז"ל ומ"מ אין דינו כדיני נפשות ממש שאם חסרה א' או ב' מהחקירות שתהיה העדות בטילה אלא ר"ל שיחקור כל מה דאיפשר עכ"ל. והשתא הדברים ק"ו אם בדין מרומה שהושוו כל הפוסקים דבעי' דו"ח וגם הוא מלתא דממונא אמרינן כן כ"ש וק"ו בערוה החמורה. והרי תמצא שכתב השכה"ג בח"מ סי' ל' אות ח' דיש חולקים על דברי הריב"ש ז"ל וכתב ומ"מ בערוה החמורה ראוי לסמוך על דברי הריב"ש ז"ל ומה גם דדבר זה מצינו אותו מפורש בפוסקים להדיא כתוב בטח"מ סי' ל' אחר שהביא הב"י דברי הריב"ש ז"ל כתב וז"ל וה"ה בעדות אשה לאוסרה על בעלה צריך לפרש כך עכ"ל ודברי הב"ח הביאם ג"כ הכה"ג אות נ' ע"ש בסוף דבריו. וכן יראה מדברי הסמ"ג שכתב וז"ל בדין מרומה שמצוה לחקור ולבדוק כפי היכולת משמע מצוה בעלמא ולא עכוב וכן נראה מדברי מור"ם ז"ל אלשי"ך בתשו' סי' ק"ד שכתב וז"ל והנה מפורש שלא עשו דרישה וחקירה וכולי אך החרשתי ולא יתבטלו העדים מפני זה עכ"ל ע"ש. עוד כתב הכנה"ג בהגהות ב"י סי' הנז' אות ט' דלדעת הריב"ש בדין מרומה אם לא נעשית כלל דו"ח עדותם קיימת. וכן יראה מדברי הריב"ש בהדיא למעיין בדבריו ואיפשר לומר שלזה כיון מר"ן באות י"א שלעדות אשה ג"כ צריך דו"ח ולא כלל לומר ואם לא נעשית עדותם בטילה: ולספק הב' הנראה פשוט דהכחשה זו שהוכחשו הכחשה בבדיקות מיקרי דעדיפה מינה כתב מרן בחו"מ ס"ל ס"ב א' אומר בדיוטא העליונה היו כשהלוהו וא' אומר בדיוטא התחתונה היו עדותן קיימת והשתא הדברים ק"ו אם התם שהם ב' מקומות עדותם קיימת כ"ש הכא שהוא מקום א' דהנה הב"י הקשה אההיא דדיוטא ותי' בשם הריב"ש וז"ל דכיון דתרווייהו בדיוטא קא מסהדי בין דיוטא העליונה לתחתונה לא דכירי אינשי. ובשם הנ"י תירץ דהכא שאני שהמקומות קרובין ויכולין לראות מזה לזה ובנ"ד ב' התירוצים צדקו יחדו אם לתי' אחד דהריב"ש דבין דיוטא העליונה לתחתונה וכו' נראה כ"ש שיש לומר כן בנ"ד דהא בית א' בין צפונו לדרומו לא דכירי אינשי וכ"ש שכן ראינו אותם תוהים לזכור כי הזמן רחוק. ואם לתי' הנ"י שהמקומות קרובין אפשר לראות מזה לזה גם הכא כן הוא שהמקומות קרובין ויכולים לראות מזוית זו לזוית אחרת. ויש שאמרו דבעינן שממקום מעמד העדים יהיו נראים הב' מקומות לעדים בבת א' ותשלוט עינהם בב' המקומות בחקירה הלה הכחשה בחקירות מקרייא ובנ"ד לא תשלוט עינהם בב' המקומות בב"א כפי מה שנבאר ונסתייעו בזה מלשון הכ"מ בפ"ו מה' עדות שהקשה הקושיא בב"י ותי' וז"ל וי"ל דהב"ע שאדם יכול לראות ב' הדיוטות עכ"ל: ואני אומר שאין משם ריח ראיה. וזה לא נתבאר בשום פוסק ולעולם פיסקא דמלתא הכי הוא דכל שהמקומות קרובין שממקום מעמד העדים יש באיפשרות לראות הב' מקומות הוי הכחשה בבדיקות. וזו היא ודאי כוונת הכ"מ ז"ל שכתב שאדם יכול לראות נראה שדבריו מבוארים שהאדם העומד במקומו יש לו יכולת לראות ב' הדיוטות או בסקירה אחת או בשתי סקירות והכא גם כן הוא שהעדים במקומם יעמדו ויש באיפשרות להם לראות הב' מקומות או שיפתחו הימנית מעל השמאלית או השמאלית מעל הימנית כדברי הכ"מ ולא משכחת לה עוד שיפתחו הדלתות קצת ויהיו נראים הב' מקומות אבל שיראו אותם בסקירה אחת זה לא נתבאר בשום מקום ולא בא למעט אלא כשהמקומות רחוקים שאין יכולין לראותם לעומד במקום א' מכח הריחוק כ"א עד שילך אל אותו מקום האחר אבל המקומות שאיפשר לאדם לראותם והוא עומד ממקום א' פשיטא דלא הוי הכחשה בחקירות וזה ברור לכל יודעי דעת. ועם היות שאין צריך לזה ראיה שהמחדש דין כזה צריך להביא ראיה ואם לא יביא ראיה עכ"פ היא בספק זונה וכופין להוציא מ"מ יש ראיה דהנה בב"י אחר שהקשה אההיא