משפטים ישרים רל

המשכון מדין ערב ולפי"ז צריך שיאמר לו איני משתעבד לך כלל ולא יהיה אחריותך אלא על המש' הזה עכ"ל הב"י ז"ל: הנה ז"ל שנה ושילש שלא יהיה שום אחריות על השליח כ"א על המשכון מה שאין שייך זה בנד"ד כלל אם מצד איסור אם מצד שלא היה זה כלל. אם מצד איסור דעיקר ההיתר הוא שיהיה הדבר על דרך משכונה וממילא המשכו' של השליח נכנסה בשעבוד וגם השליח עצמו משועבד הוא דהגע עצמך אם נאנסו המש' מיד היתו' ונפלה המש' או עלה עליה שכי' יותר פשיטא שמשועבד השליח לפרוע וגם אם יצטרכו היתו' יוכלו לדחוק השליח שיפרע מכ"ז פשוט שאיסור גמור הוא: אלא שיש לדעת אם זה הוי ר"ק או א"ר או אין בו אפי' אבק. הנה לשנאמר שאין בו אבק כלל א"א דעדיפא מזה כתב מור"ם בסי' ק"ע ס"א דאפי' בערב אם פרע הרבית אין צריך הלוה ליתן הרבית דאין אומרים ליתן רבית נר' דנד"ד הוי ר"ק דכיון דכתב הב"י דהמש' הם ערב והשליח הוא הלוה ע"כ לא קא' מור"ם דהוי א"ר אלא בהיפך שהערב אינו לוה משא"כ בנד"ד. ואיך שיהיה בנד"ז אף אם נאמר שהוא א"ר כיון שבע"כ מוכרח ליתן מכח המשכונות אם יגלה דעתו קודם הפרעון ודאי מוציאין מידו כמ"ש מר"ן סי' קס"א ס"ד: גם לכאורה היה נר' דיכול לטעון הרא' שיעקב הנז' לוה מה שלוה לצורך הגוי והביא משכונות של גוי וא"כ אפי' נניח דין היתו' יפטר וגוי זה אינו כלום מטעם האמור כיון שהרא' יש לו אחריות על המשלח גם צריך שיהיו התנאים הנז' בס' י"ג וכמ"ש הטור וז"ל ישראל הבא לחבירו ואמר לו הלוני מעות על משכונות שלו שהם של גוי הוי ר"ק עכ"ל. וביאר הפ"י וז"ל כיון שהוא מקבל עליו לפרוע הרבית הן יפרענו הגוי או לא והוי רבית ואסור אפי' נתן הגוי הרבית עכ"ל. מכל זה ברור שהוא איסור ואבק רבית דקרוב לודאי שהוא ר"ק ותול"מ: רעט שאלה מעשה שהיה כך היה ראובן החזיק בחצר א' שני חזקה ולא ערער אדם מעולם ושוב עמד ומכר החלק ההוא לזולת וגם הזולת אכל פירותיו זמן מה ויהי היום עמדו יורשי שמעון והמציאו שטר כתוב וחתום כראוי שמצא להם ביד הזולת וכתוב בו איך מכר ראובן הנז' לשמעון אביהם החצר הנז' מכי' גמורה וטוענין לו' לנו החצר הנז' והמוכר הנז' טוען שכבר המציאו השטר ההוא אביהם לפני ב"ד ונתבטל המקח ונשאר השטר ביד ב"ד. ושוב עמדו יורשיו על הקונה ונתפשר עמהם ויורשי הנפקד פשעו במה שהחזירו השטר להם וכבר החזיק בחצר הנז' ב' חזקה כראוי ולא ערער אדם מעולם ויורשי שמעון טוענים שזה השטר לא היה בידם ולא היתה להם ידיעה ממנו עד היום הזה שנתנו להם יורשי הנפקד הנז' יורנו מו"ץ איזה דרך ישכון אור ושכמ"ה: תשובה לכאורה נר' לבטל שט"ז שהוציאו יורשי שמעון מחמת שהשטר לא נמצא אצלם וידועים דברי מר"ן בסי' ס"ה המוצא שטר וכו' וכ' הש"ך בין שטר הלואה בין שטר מכר ולא חילק כמו שחילק מר"ן לקמן ע"ש וסיים מר"ן ז"ל ואם הוא מודה שנתנו לו וכו'. והגם דלקמן בסי' ט"ז כתבה במחלוקת כבר פי' הסמ"ע ז"ל דהיינו בדנפל אבל נמצא אליבא דכ"ע אין גובין ואף לדעת הש"ך דס"ל אין חילוק כללא רבה כיילי לן הפוס' האחרונים ז"ל דהלכה כיש אומרים בתרא. ונ"ד מודים הם שנתנו להם היורש וא"כ צריכים להחזירו כמו שסתם מר"ן ז"ל הכא ואם הוא מודה והגם שכתב לקמן בסי"ד שאם הוא שטר הקנאה וכו' שפי' יחזיר למקבל היינו דוקא בדנפל זה היה נר' לכאורה: אבל כד דייקי' שפיר נר' ודאי דל"ש שהרי כ' מור"ם לקמן בס"ס ר"ן והביאו הסמ"ע בסי' הנז' ס"ק ו' שכשהוא בקנין מחזירין למקבל וכן כתב כנה"ג בהגהות ב"י ס"ק ח' ע"ש: האמנם נר' שביטול שטר זה הוא מכח החזקה שהחזיק ראובן כראוי והטענה וחזקה מהניא אף לגבי שטר כמו שנר' מדברי מר"ן סי' ק"מ ס"ו ע"ש: ומה שטענו יורשי שמעון שהחזקה אינה חזקה שלא היתה להם ידיעה מהשטר דבריהם מהבל ימעטו כי מי מאמין להם לדבר זה שלא היתה להם ידיעה בשטר זה ובכמה מקומות אמרי' שטר אית ליה קלא ולא יהיה אלא ספק וק"ל המוציא מע"ה. וא"כ ה"נ כיון שיש לו חזקת ג"ש הגם שלדברי המערער אין החזקה חזקה שלא היתה להם ידיעה ולא היה להם למחות וגם מסייעו קצת שכשנתפשרו עם המוכר הונח השטר ביד שליש אין לסתור החזקה אלא בראיה ברורה וה"ז דומה למ"ש מר"ן בסי' קמ"ג ס"ב אין כל אלו וכו' אבל אם אינו ידוע אין שומעין לו במה שאמר שלא היה כאן עד שיברר בעדים ע"כ. הרי מבואר שאף שלדברי המערער אין כאן חזקה מ"מ כיון שאין לו עדים החזקה היא העיקר וא"כ ה"ה והוא הטעם כאן כיון שראובן החזיק כראוי אין החזקה נופלת בדבריו של המערער עד שיביא עדים על דבריו שמעולם לא ראה ולא ידע מה שא"א להביא ראיה ע"ז. וכן הוא להדיא בדברי מר"ן בסי' קמ"ט סי"ט שאם החזיק ג"ש אחר שהגדיל חזקה אלימתא היא ע"ש. הרי שם שיכול הוא זה לטעון שמעולם לא ידע עד היום שקם לערער ושמא גם הוא טוען שמצא שטר מופקד אצל אדם א' אפ"ה אמרי' דהחזקה חזקה ואין כל זה סותרת דסתמא דמלתא כאשר יגדל הוא מפקח בעניני אביו ובני אדם יגידו לו כ"ש וק"ו הכא שיש שם שטר ואית ליה קלא והוא יודיעם שגדלו מי מאמין להם כנגד החזקה והגם שמור"ם ז"ל חלק וכתב שכן נר' לו עיקר אין אנו צריכים להכריע כמאן הלכתא ואנו אין לנו אלא דברי ב"י ז"ל ועיין בכה"ג בסי' זה ס"ק ן' חזקה במסמרים בל תמוט וא"כ קם דינא שהחזקה חזקה גמורה וחזקה שיש עמה טענה ואף שטענתו סתומה שאמר שנתבטל המקח ולא אמר בפי' שחזר וקנה וכמ"ש מור"ם בס"ס קמ"ז מ"מ ודאי הכא סתמו כפי' דעל הרוב פשרה בענינים אלו לא הויא אלא בפני ב"ד ומסתמא לא חיישי' לב"ד טועים וכ"ע ידעי שצריכין לקנות ממנו בקנין וכיון שטען שהיתה הפשרה בב"ד ודאי לא היתה אלא כהוגן: ובר מן דין כיון שהחצר הנז' היתה ברשות הלוקח הא קי"ל טענינן ללוקח ואפי' כשבעל דבר מודה דאינו נאמן לחוב לאחרים וכמ"ש מר"ן ומור"ם בסי' קמ"ו יע"ש. כל שכן הכא שדברי בעל דבר הם סתומים ויש לפרשם וא"כ ה"נ אנן טענינן ללוקח ששטר היה לו להמחזיק ואבד וכיון שהחזיק בעל דבר חזקה גמורה כמו שביארנו דטענינן ללוקח הרי חזקה וטענה עמה כראוי והגם שלדברי המערער אין החזקה חזקה שלא היה יכול למחות ולא נשארה אלא טענה לחודה וטענה בלא חזקה לא מהניא וכמ"ש בכנה"ג בהגה"ט בסי' קמ"ו סל"א ע"ש. הכא כבר חזקנו החזקה בל תמוט ולא כתב הרב שם אלא היכא שלא היה במדינה וכיוצא והכא החזקה חזקה גמורה וא"כ קם דינא שהדין עם ראובן וציי"מ כי דעת ממני פליאה: רפ שאלה נדרשתי לחו"ד בפס"ד הנ"ב וראיתי אחרי רואי מה שסתר דברי בפנים מהא דטענינן ללוקח מכח שטען בפניו המוכר להד"מ וא"כ