משפטים ישרים רלא

בעל דבר המוכר עצמו ל"מ למיטען שוב חזרתי ולקחתי ולא טענינן ליה אלא מאי דהוה. ע"ע. וראיתי מה שדימה נד"ד לההיא דסי' קמ"ו סכ"ד וכפי האמת לא דמי אפי' כי אוכלא לדנא דשאני התם דהמוכר רצה לתקן דבריו הא' ולפרש שמ"ש של אבותי רצונו לומר כאלו היה של אבותי שלקחתיה ממנו כבר וכיון שיצא מב"ד חזר ותיקן דבריו ודאי למדוהו לטעון שקר ואין שומעין אלא לפי פשוטן של דברים שמשמעותן סותרין של אבותי ולא של אבותיך והרי הודה שלא לקחה ממנו ובמה שאומר של אבותי הרי הוכחש בעדים ונשארה חזקה בלא טענה זהו מ"ש בס' זה אבל אנה"ן ודאי אם אחר שיצא מב"ד אכלה שני חזקה בנ"ד וכשבא לתובעו טען שאחר שיצאו מב"ד חזר ולקחה ממנו בשטר ואבד השטר והרי אכלה ב' חזקה ודאי לית דין ולית דיין דמוקמינן קרקע בחזקתיה ה"נ בנד"ד יכול משה אדהאן לטעון שאחר שיצאו מב"ד הביא לו המערער שטר או עד שהיתה של אביהם וחזר ולקחה ממנו והרי החזיק כראוי וזה אינו ענין לההיא דסכ"ד כלל הן אמת אם יש לדמות נד"ז לא דמי אלא לההיא דסי' ע"ט ס"ה דכתב מר"ן טענו מנה לי בידך והלה אומר להד"מ וחזר ואמר פרעתי אינו נאמן ופרשו הש"ך והסמ"ע באומר פרעתי אחר שיצאו מב"ד ואפ"ה הוחזק כפרן לאותו ממון ואע"ג דליכא למימר בה כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי כי אינו אומר שפרע קודם שאמר לא לויתי דאיכא למימר הרי סתר דבריו אפ"ה הוחזק כפרן וא"כ איכא למימר כיון שאמר לא היו דברים שוב אינו נאמן לומר שלקח אפי' אחר שיצאו מב"ד זה נראה לכאורה: אמנם כד דייקינן שפיר נראה דגם דימוי זה ליתא והפרש גדול יש בין זה לזה דשאני התם כיון שעיקר פיטורו הוא מכח הטענה לחודה שאומר פרעתי ודאי אמרי' הוחזק כפרן אבל הכא החזקה מאמתת הטענה תדע לך שהרי טענת לקחתי לחודה בלא חזקה אינו נאמן בה הגם שלא הוחזק כפרן ולא שויא ולא מידי ומכח החזקה אנו מאמינין אותו בטענה זו עם שהיא קלה. ה"נ הכא עם שטענת לקוחה לחודה אינה כלום מכח לא היו דברים מעולם ומחזקינן ליה שאומר שקר מ"מ החזקה מאמתת אותה ומשויא ליה טענה אמתית ולא הוציאו חז"ל אלא כשמטענתו נר' שאומר שקר ודאי כגון הא של אבותי דאחר שיצא מב"ד ודאי למדוהו או כגון ההיא דסי' קמ"ו ס"ט שאומר כיון שלא אמר לי דבר מעולם ירדתי לתוכה שפיו ענה בו כי היא גזולה בידו אבל כל היכא שאתה בא להוציאה מידו מכח שאין אתה מאמינו הרי החזקה מעידה שאומר אמת: ואם יש לדמות נד"ז באמת נדמה אותו לההיא דסי' ע"ט ס"ה שסיים מר"ן בדבריו שאם הביא עדים שפרעו הגם שהוחזק כפרן נאמן וזה הוא דומה בדומה לנד"ד שהרי גם כאן יש לו חזקה והיא במקום שטר ועדים וכן הוא בדברי רשב"ם שם בגמ' מס' בתרא דמ"א ע"א ד"ה אמרי לי אחזי שטרך שאינו בקי בדינים לידע שחזקה במקום שטר עומדת עכ"ל. והוא פשוט ומבואר וא"כ פשיטא כי היכי דאמרי' דאפי' הוחזק כפרן ומביא עדים מהני ה"נ הכא שיש לו חזקה וטענה החזקה משויא לטענה טענה גמורה וארעא בחזקת מארה קיימא וכל זה פשוט ומבואר א"צ לראיות וא"כ כיון שביארנו שהמוכר יכול לטעון טענה זו גם אנן טענינן ללוקח כל מאי דהוה מצי איהו למיטען: זה מצאתי בעלה הסמוך לפסק זה בכת"י מטושטשת וז"ן אב"א: ואדרבא משם ראיה לקיים טענה זו דהא כתב מר"ן שם בסי' הנז' ס"ז הוציא עליו כ"י שהוא חייב וכו' או עד שיביא עדים שפרע ע"כ מוכח מדברי מר"ן דאם יביא עדים שפרעו הגם שהוחזק כפרן נאמן כיון שמעידים שפרעו אח"כ לא כן אם טוען שפרעו קודם שתבעו בב"ד אף אם יביא עדים אינם נאמנים דהרי הכחישם במה שטען לא לויתי והודאת בע"ד כק' עדים דמי ומינה נמי דאם הביא עדים שפרעו אחר שטען לא לויתי קודם שהכחישוהו עדים והוא טען שאחר שאמר בב"ד לא לויתי הביא לו עדים בינו לבין עצמו והעידו בפניו שהוא חייב לו ובאותה שעה פרעו ומביא עדים ע"ז שמעידים שכן הוא ודאי נאמן דלא כתב מר"ן בס"א שאפי' הביא עדים שפרעו אינו נאמן אלא היכא שמעידים שקודם שאמר בב"ד לא לויתי פרעו אז ודאי אינו נאמן דכשאומר בב"ד לא לויתי הרי הכחיש את העדים דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי אבל היכא שמעידים שפרעו אחר שטען לא לויתי לא הוכחשו באומרו לא לויתי ונאמנים והגם שמלשון הש"ך שהבאתי נר' קצת דלא מהני עדות העדים אלא אם מעידים שפרעו אחר שיצא חייב מב"ד דהיינו אחר שהוחזק כפרן נראה פשוט דלאו דוקא דמל' אחר שהוחזק כפרן או אחר שטען לא לויתי קודם שהוחזק כפרן ודוקא היכא שהעידו העדים שפרעו הוא דלא מהימנן להו כיון שהוא הכחיש וכן מדוק' מל' הסמ"ע ס"ק י"ב שכתב וז"ל אחר הכפירה וכו' זהו הנלע"ד וציי"מ וימ"ן: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: