משפטים ישרים רכח

להרב א"א זלה"ה והתיר והעלה על ספר וחתם. גם שמעתי שהרב מהר"ר יעקב טולידאנו זלה"ה התיר בזה כ"ז נ"ל ברור ופשוט: רעג שאלה ראובן ושמעון נשבעו בס"ת בנק"ח שכל א' יברר כל מה שיש לו תכפ"ה ויחלקו הכל חכ"ח המעט הוא אם רב ועכשיו פנקסו כל אשר להם וראובן טוען שישבעו עוד שנית שזהו מה שיש להם ולא הכחידו כלום ושמעון טוען כבר נשבענו שכל אחד יברר מה שיש לו ואותה שבועה תועיל: תשובה לכאורה נראה שהדין עם שמעון ודמיא למ"ש מרן סי' צ"ט כשמשביעין אותה בשורת הדין משביעין אותה להבא שכל מה שיבא לידו יתנהו לבעל המעות וכתב מור"ם לא נשבע להבא משביעו כל ג' חדשים מ"ש דשבועה להבא תיהני במקום שעבר ולא אמרינן דשבועה דשעבר חמורה שמוציא דבר שקר מפיו וכה"ג כתב מרן בהלכות עדות סי' ל"ה ס"ה ובסי' צ"ב בדיני חשוד שסברא א' כתב דאפי' חשוד על השבועה שקר שעבר על שבועתו חשוד אשבועת ביטוי ואף שכתב שיש חולקין כלל הוא בידינו בדברי מרן שסברא קמא שמביאה סתם היא עיקר לדעתו וכ"ש שכבר סתם בדיני גביית מלוה כאותה סברא שאין חילוק בין מוציא דבר שקר מפיו וכו' זה היה נראה לכאורה: אמנם כד דייקינן שפיר ליתא שהרי כתב מרן סי' פ"ז ס"ט שנים שנתעצמו בדין ונשבעו שלא יטענו אלא האמת וכו' לא יועיל להם וצריכים לישבע עוד מ"ט דיש חלוק ע"כ. וא"כ זהו ממש נד"ד וא"כ צריכים ליישב הנהו דינים שנראה מהם היפך זה: ונר' ליישב דההיא דשורת הדין כיון שתקנת גאונים היא הם תקנו שתועיל שבועה להבא ופשוט והדין האחר נראה דדעת מרן היא דודאי היכא דמחויב שבועה לא נפטר מכח אותה שבועה דיש חלוק אכן לענין להשביע מי שאינו חשוד על הביטוי וחשוד על שבועת שקר בזה כתב מרן דיש לחוש לסברא ההיא ואין להשביעו דשמא החשוד לזה חשוד לזה ומשום חומר שבועה כתב מרן כן ולגבי עדות ג"כ איכא למימר דסובר מרן דגם החשוד לשבועה דלהבא יעיד שקר ואין להאמינו ואף שיש ביניהם חלוק וכתב דעת החולקים לו דאם תפס לא מפקינן מיניה זה נראה לתרץ הדינים. אמנם מה שנר' דעמא דבר שאין נקרא חשוד ופסול לשבועה ולעדות אלא בשבועת ביטוי ומעולם לא ראינו ולא שמענו מי שיקרא חשוד בשבועת שקר ולזה נראה דסוברים שאף שכתב מרן חילוק סברות בזה בדיני חשוד ובדיני עדות כבר סתם בסי' פ"ז ההיא דשנים שנתעצמו דמינה מוכח שדעתו ז"ל דיש חלוק וכן עמא דבר ומ"מ נראה בנד"ז פטור דאין כאן תביעת ממון אלא שבועה ומזכירין אותו שבועתו ותו לא כמ"ש סי' פ"ז ע"ש ופשוט וכן נראה מתשו' הרדב"ז סי' תקפ"ה חילוק א' והכי נקיטינן: רעד שאלה מעשה שהיה שראובן היה לו שט"ח על שמעון ונתן הרשאה ללוי לגבותו במדינה אחרת וחזר לוי והביא הרשאה והשט"ח ואמר שלא רצה ליתן לו שמעון וכיוצא איזה מהתנצלות ושוב בא שמעון לעיר התובע ורוצה לגבות ראובן בשטרו איזה משועבדים אם יכול או לא: תשובה נלע"ד דלא מהני לגבות בשט"ז ממשועבדים כיון דקי"ל דצריך לישבע על שטרו שלא נפרע ובנ"ד נהי דעל עצמו יכול לישבע על המורשה מי יכול להשבע דאף שמודה הלוה שלא פרע כי היכי דלא מהני גבי דידיה וצריך לישבע שלא נפרע ה"נ לגבי המורשה דמי יימר שפרעו עצמו והאמין בו והניח השטר וההרשאה בידו כי היכי דאמרינן לגבי דידיה עם היות שהשטר בידו אנו חוששין לפרעון והאמינו. וקרוב לזה כתב מרן בסי' ס"ו לגבי שטר הנמסר ע"ש: ול"מ אם טוען הלוה שכבר פרע למורשה והאמינו דלית דין ולית דיין דא"א לגבות בשט"ז מהמשועבדים שהרי הלוה אין לו עליו על המורשה אלא שבו' היסת כדאיתא סי' קכ"א ס"ח. והגם שסיים שם שגם הלוה נשבע היסת ונפטר היינו במלוה על פה והבא לגבות מהמשועבדים צריך לישבע בנק"ח וכן אם לא היה כאן בעיר או שמת הלוה אלא אם הלוה כאן ומודה שלא פרע אנו חוששים שמא עשו קנוניא עם המורשה ומודה שלא נפרע כדי שיחזיר על המשועבדים ראובן בשטרו ויגבה מהם ויחלקו המעות הוא והמורשה וכיוצא בזה כמו שאנו חוששין במלוה עצמו: ואחר העיון נראה שעכ"פ מחויב המורשה לישבע כדי לגבות המרשה שטרו' דוגמא לזה כתבו הסמ"ע והש"ך סי' ס"ו וסי' קכ"ח במוסר שטר ומת ע"ש. אלא דפליגי הסמ"ע והש"ך אם לא ירצה לישבע אם ישלם או לא דהסמ"ע סובר דפטור והש"ך סובר דחייב ומסתברא כהסמ"ע ואין מקום להאריך: רעה שאלה ראובן תפס חפצים משמעון שלא בעדים וטען כדי דמיהם שדינו לישבע ויטול במגו דלא היו וכו' וגבר שמעון על ראובן ונכנס לביתו בפני עדים והוציא חפציו ונטלם והלך לו ונסתפקו בזה קצת אם עדיין מגו דידיה לא איתרע וישבע ויטול ראובן או נימא דאיתרע כיון שנתגלו החפצים ולא יוכל השתא בעת עמדם לדין לטעון עליהם להד"מ: תשובה נראה פשוט דאיתרע מגו דידיה כמ"ש מרן בסי' ע"ב סי"ח ויש עדים שראוהו עתה בידו משמע עם היות שמעיקרא לא ראו העדים וכמו שסיים מור"ם שם דהכל הולך אחר טענה בב"ד שאם ראוהו אחר שנפלו טענות ומחלוקת ביניהם בב"ד לא אבד המגו שלו ואם קודם שירדו לדין ראוי העדים החפצים אבד מגו דידיה וזה פשוט אלא שראיתי רבים וגדולים שגו בזה: רעו שאלה אם מעות מיקרו מטל' או לא ונ"מ לאומר מטל' שלי לפלוני: תשובה נראה דלא מיקרו מטל' שהרי בכמה מקומות כותב מרן מעות ומטל' מעות או מטל' ואם איתא היל"ל מעות או חפצים ועיין בסי' ק"א ס"א וס"ג ובטי"ד ועוד בח"מ בהגה סי' ר"ג ס"ח ובא"ה סי' פ"ה סי"ב ע"ש וסי' ס"ו ס"א. ואין לגמגם ולו' שאין מביאין ראיה מלשון חכמים ללשון ב"א דכעין ראיה זו ממש הביאו בגמ' גטין ריש פרק המגרש ע"ע גבי אלא אם חוץ הוא או ע"מ וכן ראיתי פסק כתוב וחתו' ב' מחכמי פאס וכן הסכים על ידי הרב מהר"ר יעקב טולידאנו זלה"ה והביא ראיה מל' הגה בסי' ר"ג הנז' ס"ח ע"ש וברור הוא. וכן נראה מתשו' הרשב"א סי' תתפ"ה ששאלוהו אם שטרות מיקרו מטלטלים והשיב דלא וראיה דשטרות לא קרו אינשי מטלטלי והוא הדין והוא הטעם כאן דמילתא דפשיטא דמעות לא קרו אינשי מטלטלי וזה פשוט: רעז שאלה מעשה שהיה כך היה. ראובן שלח לשמעון להלוות מעות מגוי ברבית בשבילו וכן עשה וכלל הגוי על שמעון קרן ורבית. המשל מאתים במאתים ועשרים ובא שמעון וכתב על ראובן שטר במאתים ועשרים והתנה שבהגיע הזמן שעשה עם הגוי מחויב הוא לפדותו ולפרוע לגוי מעותיו ר"כ ויש להסתפק אם יש איסור בזה או לא: תשובה הנה הדבר פשוט ואינו צריך לפנים שזה איסור גמור וכבר כתוב ע"ס חוקה בדברי