משפטים ישרים רכ

אף שלא עלה עליה בשר ואפשר שמהיום הזה והלאה שהופיע רוח חדשה בב"מ של זה הבודק יכשיר בזה רח"ל. גם הרבה פעמים ניכר לעין שעור הבועה הוא קשה כעור העבדנין שאין בו חשש נקב כלל והיה לו להכשיר אף שלא עלה עליה בשר: גם תימא גדול עליו איך כל חכמי הדורות הא' רבותינו בעלי המנהגים והאחרונים המשמשים בשחיטות ובבדיקות דור אחר דור רבנים וגדולים אשר קטן שבהם קטנו עב ממתנו ואף מכל גופו איך לא השכילו לדעת חורפא של הבל דהיינו לנקות הבועה באיזה צד ולנופחה ולבודקה אם באמת תהני בדיקה זו ואיך נסתמו עיניהם ולבם חלילה לדעת חכמה קלה מסובין כזו ועיקר הדין כך הוא שכשתהיה בועה וסי' צריך שמלבד קרום הבועה יהיה בשר או אף קרום הריאה למעלה על הבועה אבל אם לא יהיה אלא קרום הבועה לבד אף שיהיה קרום חזק כפול ומכופל ועב עד שיהיה בו ממש כחשך מצרים דכתיב ביה וימש חשך לא יועיל ולא יציל דכיון דאיכא תרי ריעותות בועה וסי' אמרי' ודאי ניקבה הריאה והנקב העלה בועה זו וקרום הבועה הוא שעלה מחמת מכה דלא מהני מידי וטרי' וכמ"ש במנהגים שיעור הבועה הוא שנתקשה לכך משתדלין להעלות בשר על הבועה שאז לא נשארה אלא סירכא גרידתא ובבדיקה סגי לה כדין כל סירכא ולזה כתוב במנהגים דאם נסתפק לנו אם בשר חופה הריעותא וכו' לוקחין סכין וקורעין הקרום שעל הבועה אם בצבץ כשירה: אל כמו שנשתבש הבודק הזה וכתב דמוכחא מילתא שנכנס הרוח בין הליחה ובין הקרום דמשמע ליה שקורעין קרום הבועה בעצמו לגמרי ולשון המנהגים הוא צווח קורעין קרום שעל הבועה משמע לא הבועה בעצמה גם במנהגים מזהיר בצו לצו שלא תצא שום ליחה מהבועה ולפי דבריו לא היה צריך לכל זה ומה בכך אם יצא שום ליחה וס"ס כשבצבץ הרי הוכחה כשנכנס הרוח בליחה זו ואיגלאי מילתא למפרע שלא יהיה עוד הבועה נקוב אבל באמת הבודק ההוא לא קרא ואם קרא לא שנה ואי וכו' לא פרשו יפה דכוונת המנהגים באמת הוא שקורעין הקרום שעל הבועה דוקא ולא תגע יד בקרום הבועה באופן שיזהר שתשאר הבועה שלימה: והכוונה דהשתא איכא הוכחה אם בצבץ הרי עלה בשר על הבועה פי' חוץ מקרום הבועה וכבר בדקנוה מעיקרא במים ולא בצבץ וכשירה: וכזה אנו מורים ובאים מעשים בכ"י כפי מה שקבלנו מאבותינו ורבותינו בכתב ובעל פה והם דברים פשוטים גלוים לכל פותח ספר המנהגים: כללא דמילתא שבהמה זו טריפה גמורה היא גם הבודק ראוי לסלקו מאומנותו עד שילמד ויחכם והמסתעף מזה לכלים שבשלו בהם בשר טריפה זו גלוי הוא עם שיש לצדד בו מ"מ הדבר תלוי במאריה דאתרא ואנן מבחוץ והם מבפנים ותול"מ: וכ"ז אחר המחי' מהחכמים השלמים הדיינים המצויינים ומארי דאתרא שהמה הסכימו לדברי הבודק הזה ולחורפתו אף שאין להרהר אחר דבריהם אבל כבר מילתייהו אמורה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב ואין חילול ה' רח"ל גדול מזה שמלבד שהכשיר הבודק הזה בהמה זו עוד מסתמא סירכיה נקיט ואתי לקבוע בכיה לדורות שמא מילתא דשכיחא ומסתמא כפי שיטתו זו לא תטרף שום בהמה ע"י בועה וסירכא ואני ערב בדבר כי לעולם לא ימצא שום נקב בעור הבועה על כן לא יפה שתיקה בדבר זה למען ישוב הבודק מהוראה זו ולא ישוב עוד לכסלה ועל רבנן מארי דאתרא או' אני מ"ש בגמרא על חזקיה כשלמד אין ריאה לעוף אמרו עליו מדבריו של ברבי ניכר שאינו בקי בתרנגולים פי' רש"י אינו רגיל לאכול תרנגולים. הנה חזקיה דרב גובריה עד להפליא שגג ולא ידע שיש ריאה לעוף מחסרון רגילות וכן יקרה לכל חכם לב אם לא שמש בשחיטות ובדיקות הריאה מעשים בכ"י אף שהוא אביר שבאבירים אין עליו אשמה בשום שגגה בהני מילי ומובטח אני כשיראו רבני העיר מ"ש פשיטא שהם יבחנו האמת במה שהוא אמת ויחזירו המורה אשר הורה לדרך הישרה ולא ליעדיף להו כחה דהיתרא כי הוא שלא כדין ושלא כשורה ובהמה זו בחזקת איסור עומדת ולא לימטינהו אפי' שיבא מכשורא נאם החו"פ בס' וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו בש' מזקנים אתבונ"ן כ"י פקודיך לפרט המאה הששית מהאלף הששי והשו"ב וקיים. רפאל בירדוגו ס"ט: עוד יש ב' תמיהות על הבודק הזה נשמטו מתחת הקולמוס והם דלפי דברי הבודק דבנסתפק לנו קורעין הבועה לגמרי ואם בצבץ הרי הוכחה שנכנס הרוח בין הליחה ובין הקרום א"כ למה לא תקנו רבנן תקנה זו כ"א בנסתפק והיה לנו לעשות תקנה אף שברור לנו שלא יש שום בשר. ותו מ"ש במנהגים ואם בצבץ הרי יש הוכחה שיש בשר מהיכן שפטו זה ודילמא הבצבוץ מלמטה. וכ"ז מלבד שדבריו מנגדים ממ"ש למנהגים שהוא כתב הרי הוכחה שנכנס הרוח בין הליחה ובין הקרום ובמנהגים כתוב הרי הוכחה שיש בשר ודי בזה להוציא מלב הבודק מ"ש ולהודות על האמת. ולראיה ח"פ שנית והשו"ב וקיים ע"ה רפאל ס"ט: יפה הורה החכם השלם הפוסק נר"ו שבהמה זו טריפה מכל ה"מ שפירי שכתב. וכן הוא הבנת דברי רבותינו בעלי המנהגים כמ"ש והבודק הזה ראוי לסלקו מאומנותו עד שיחכם ולראיה ח"פ והשו"ב וקיים. שלמה טולידאנו ס"ט. אברהם מאימראן ס"ט: וס"ל נמ"כ אמת מארץ תצמח שהבהמה הנבדקת בדבר כזו טריפה גמורה היא אליבא דכ"ע ולראיה ח"פ בזמן הנ"ל והשו"ב וקיים. ע"ה מתתיה סירירו ס"ט. ע"ה אברהם מאנסאנו ס"ט. ע"ה מרדכי ן' עטר ס"ט. ע"ה חיים מאנסאנו ס"ט. ע"ה מנחם סירירו ס"ט: רסב שאלה קי"ל שהבן אצל אמו עד שש שנים כמ"ש מר"ן בסי' פ"ב אם האם חולנית ואינה יכולה ליטפל בו אם יטלנו אביו: תשובה הגם הלום שהלכה רווחת שהבן אצל אמו עד שש שנים כנז' בסי' פ"ב נראה בנד"ז שבא לפנינו שהאם חולנית מאד ואינה יכולה להטפל בו והוא רגיל אצל אביו מפתו יאכל ובחיקו ישכב תדיר נר' שיכול ליטול בנו אצלו אחר שגדל ומכיר אביו ורגיל אצלו ויש ללמוד זה ממ"ש בהג"ה סי' הנז' ס"ו דהבת אצל אמו לעולם אבל אם נראה לב"ד שטוב לה לישב עם בית אביה אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה ובודאי בנד"ז נראה פשוט שטוב לבן להיות אצל אביו וכ"ש בהיות לאב אם שהיא זקינתו של הבן שתגדלהו ותנהיגהו יותר ויותר מאמו שהיא חולנית תדיר בחולי גדול שאין בה כח ליטפל בבנה כמו אביו ודאי שאצל אביו טוב לו מאד וכ"ש כשנצרף לזה היותו רוצה ללכת לעיר אחרת לארץ רחוקה וישאר בנו נודד ללחם איה כי לעכב בידו שלא ללכת בשביל בנו אינו בדין שאפי' אם היו עליו חובות גמורים ואין לו במה לשלם אין לעכב עליו לילך למקום אשר ימצא וכיון שיכול לילך אם אנו אומרים שהבן ישאר אצל אמו נמצא באים לעשות לו קצת נ"ר משום צוותא דאימיה ומפסידים אותו הפסד רב שישאר נודד ללחם איה ואין כסות בקרה ועל כן נראה דבכג"ז לא תקנו