משפטים ישרים ריט

יש מחלוקת שבאה"ט כתב דא"צ לשלם אלא דמי אתרוג שיוצא בו ובשו"ת ח"ץ סי' ק"כ האריך דחייב בדמיה מושלם כפי מה ששוה בשוק וא"צ הויא הדבר בספק והמע"ה: רס שאלה עמדו לפנינו קצת מיחידי ק"ק לעראייס וטענו שהם בעיר הנז' מתי מספר ונער יכתבם התושבים שבעיר הנז' ונלוו עליהם ממדינות אחרות אנשים הרבה רווקים עוסקים במו"מ מהם קוריטוריז בחצירות התגרים מהם יושבים בחנויות לישא וליתן ויש אשר עמדו אצלם שנה ושנתים ימים ויותר והמה בעומדם לפני המלך יר"ה עם שאר הקהלות שאלם המלך יר"ה כמה מהדרים בעירם והשיב אחד מהם למלך לאמר כי הם אנשי מספר כי הם י"ב בעלי בתים כמו שהמציאו עדים ע"ז. באופן כי למיעוטם לא הטיל עליהם המלך שום מס קבוע אלא שעכ"פ אינם נמלטים מכמה מיני מסים דשכיחי שאינם קבועים ודורונות למלך יר"ה ומשרתיו העוברים עליהם לפרקים וטוענים לאמר שהדרים אצלם ויושבים בחנויות לישא וליתן הם עושים להם השבעת עין יותר ויותר מאנשי העיר ולכן תובעים להם שיפרעו עמהם בכל מיני הטלות כיון שעוסקים אצלם במשא ובמתן וקבועים עמהם אע"פ שאין דירתם עמהם כי אדרבא הם הגורמים לפני העיר ליתן ונדרשנו מאתם להעלות ע"ס חוקה משפטם ודינם: תשובה ראינו טענתם טענה נכונה דכיון שעשו עמהם קבע לישא וליתן מחויבים ליתן בכל מיני הטלות או שלא יתעסקו עמהם בעירם וכמ"ש מרן סי' קנ"ו ס"א אבל גר שבא ממדינה אחרת לעשות חנות בצד חנותו של זה יש להם למונעו ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינם יכולים למונעו עכ"ל. ואפילו ברוכלים המחזרים בעירות מתקנת עזרה כתב מר"ן בס"ו וז"ל אבל אם אינם קבועים במקום ויושבים בו אלא מדעת בני העיר. וכתב מור"ם שם וז"ל בני העיר שעוסקים בסחורה בעיר אחרת אינם ברשותם וכו' אלא אומרים לה תנו כך וכך או מוחין בידם מלעשות בעירם עכ"ל: הנה דברי הפוסקים פה א' שאין רשאי לשום גר הבא ממדינה אחרת לעסוק בעיר אם לא מדעת בני העיר ועם שרואין אנו שפשט המנהג בכל תפוצות ישראל שלא להקפיד בכך וכמ"ש מהריט"ץ ז"ל סי' קע"ו וכו' וז"ל אע"ג וכו' דמן הדין היה דכיון שנושא ונותן בממונו שם חייב אעפ"י שאינו דר שם. כמ"ש מהר"ן איסראל"ן ז"ל מ"מ השתא דכל מקומות ישראל אינם נוהגים כן ואין פורע מס מי שאינו דר במדינה אפי' יהיה נושא ונותן כל השנה במדינה ואינו פורע מס אלא דבר מועט עכ"ל מ"מ לא פשט המנהג כן שלא להקפיד אלא בערים הגדולות שהגרים ממקומות אחרים הם מיעוטא דמיעוטא לגבי בני העיר ואין נעשין כ"כ השבעת עין לבני העיר אך בנד"ז שהגרים מרובין ובני העיר מועטין לגבי דידן כל אפייא שוין שחייבין ליתן ואדרבה דאין כל ההטלות לעיר ואין בדין שהם יאכלו טוב הארץ להסתחר ולישא וליתן כרצונם והם יפרעו בעדם לכן דינא הוא שיפרעו עמהם כל מיני הטלות הבאות לעיר או יפנו מאצלם בין היושבים בחצרות התגרים בין היושבים בחנויות כולם יפרעו עמהם כפי אשר יעריכו אותם זהו הנ"ל בדין זה ומתשו' מהר"ם אלשיך נר' דכל שנותן מס למלך המלכות ההוא אין להם לעכב עליו. וענין כזה בדרכי נועם האריך בו ומסיק קצת כפסק שכתבנו ולראיה, ח"פ והשו"ב וקיים. וחתו' הרבנים המובהקים כמוהה"ר הרב המחבר זלה"ה. וכמוהה"ר ברוך טולידאנו ז"ל וכמוהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו ז"ל: רסא מעשה שהיה בע"פ שנת אמת מארץ תצמ"ח לפר"ק פה תיטוואן שהיה רגל של חמור סרוך לשומן בלי שום פילוש כלל וחתכתי הסי' לראות אם יש בה בועה תחת הסי' ומצאתי א' למעלה ובדקתי לכל הסי' במים ומצאתי שלא בצבצה הריאה אח"כ באתי להעלות בשר על הבועה כדי לבודקה ועלו סביבותיה והאמצעי לא עלה. ומחמת המיעוך והמשמוש נתמלאה הבועה רוח בענין שאם נבוא לעשות דינה דהיינו לבדוק קרקעיתה ה"ה טריפה מפני שנתמלאה רוח מחמת שנקב הקרקע או שהיה נקוב מתחלה: ולכן לענ"ד נר' לחדש בה דבר ולבודקה באופן אחר דהיינו לקרוע הבועה מאחוריה דהיינו מגב הרגל ולהוציא כל הליחה ולנקותה היטיב בענין שלא תשאר בתוכה שום דבר ולסתום הנקב שקרעתי עד שתתמלא כל הבועה רוח ולבודקה מצד הסירכא אם לא יבצבץ כשירה. וכן עשיתי בפני מוהר"ר אפרים מונסונייגו: וראיה לדבר ממה שכתוב במנהגים בדין הבועה וסי' שצריך להעלות בשר על הבועה. ואם נסתפק לנו אם עלה בשר או לא קורעין הקרום לבד בענין שלא יגע בליחה אם בצבצה כשרה שהרי מוכחא מילתא שנכנס הרוח בין הליחה ובין הקירום שעליה ואם איתא שהיתה הבועה נקובה למה לא בצבצה בבדיקה א' אלא ודאי שהיתה שלימה: ומטעם זה אנו מכשירין וז"ל המנהגים ואם נסתפק לנו אם בשר חופה לריעותא אם לא אנו מנקין לסירכא מהריעותא ונפחינן לה אם עלתה בנפיחה אין להכשירה עד שנקרע בסכין חד קרום שעל הבועה באופן שלא תצא שום ליחה מהריעותא ונפחינן לה ב' אם בצבצה דרך הקרע שעל הריעותא ולא יצא עם הבצבוץ ליחה כידוע שבשר הריאה חופה לריעותא וכשירה כי כבר עלתה בנפיחה קמא קודם שקרענוה ואם לא בצבצה דרך הקרע אז מוציאין הליחה ומנקין מקום הליחה שבריעותא ואם לא בצבצה בידוע שהבועה בין ב' הקרומות היא וכשירה ואם בצבצה טריפה גמורה היא ואם יצא שום ליחה כשבא לקרוע קרום שעליה ובצבצה טריפה אף ע"פ שקודם לכן עלתה בנפיחה נקובה היא ועוד הריעותא היא שנתקשה וסתם הנקב עכ"ל המנהגים א"כ שמעינן מינה שעיקר הבדיקה הוא שצריך שיהיה קרום הבועה שלם בלי נקב אפי' יהיה קרקעות הבועה נקוב או שיהיה קרקעות שלם אפילו יהיה קרום העליון נקוב א"כ בנד"ד אפי' שהיה קרקעית הבועה נקוב מ"מ קרום העליון נמצא קיים כן נראה לי וקיים הצעיר חיים ביבאס ס"ט: יפה דן ואסברה בדדמי דחד טעמא הוא ויהי ידיו אמונה כיד המרבה לבדוק שלא לאבד ממונן של ישראל וכל מן דין סמוכו לנא וכח דהיתרא עדיף ומאן יהיב לן ואכלינן משופרי שופרי כפי שיטת רבותינו בעלי המנהגים חלקם בחיים ולראיה ח"פ תיטוואן יע"א והשו"ב וקיים אפרים מונסונייגו ס"ט. יהודה אבודרהם ס"ט. יהודה קורייאט ס"ט: טעות גדולה טעה הבודק זה ובחורפה של תוהו ובוהו האכיל טריפה לישראל רח"ל כי הוא חשב שמה שכתוב במנהגים להעלות בשר על הבועה הוא מחשש שמא עור הבועה נקוב אלא הליחה שבתוך הבועה היא שסתמה הנקב וממילא משמע ליה שאם עור הבועה שלם כשירה והוא שבוש גדול א"כ לפי שבושו זה היה לנו להכשיר כשתהיה הבועה מליאה רוח או מים זכים שהרי הרוח ומים זכים סתמו הנקב והיה לנו להכשיר