משפטים ישרים ריח

דמי עכ"ל. וכ"כ למעלה מזה בשם הרשב"א וז"ל והרשב"א כתב בתשו' דכל כי הא שאין בע"ד בעיר למה נמתין ומ"ש מהיה חולה שמקבלין שלא בפניו עכ"ל. ולא כתב מר"ן שהעדים רוצים אלא היכא שהוא מעיר שהעדים שם והלך למקום אחר שעתיד לחזור למקומו ולכן אם העדים רוצים לילך מקבלים אבל אם אין העדים רוצים לילך אין מקבלים שהרי כולם במקום א' ויכולים להמתין אבל אם העדים דירתם במקום אחר והוא במקום אחר אין שייך להמתין ומקבלין דהו"ל כאלו כבר הלכו למדינת הים. ולולי דברי הסמ"ע היה נראה דאומרו או שאינו מצוי בעיר היא מלתא באנפי נפשה ואפי' אין העדים רוצים לילך כיון דאינו מצוי בעירו מקבלין והכי משמע פשט דברי הרשב"א ומ"מ אפי' לדברי הסמ"ע כל שהוא בעיר אחרת שאינה עיר העדים מקבלין וכן העלה הרב בכנה"ג בהגהות ב"י אות צ"ט וז"ל וכ"ש אם הם בעיר אחרת וכ' וכ"כ הרשב"א בתשו'. וכ"כ הר"ר יצחק והר"ר משה והר"ר שלם וידאל ז"ל וכ"כ הרה"ג מהר"י בי רב בתשו' ועשה מעשה כזה שקבל העדיות שלא בפני האשה שלא היתה בעיר וכ"כ מהרשד"ם וכ"כ מהר"א ששון ובעל משפט צדק וכן פסק רבינו המחבר ז"ל בס' בדק הבית גם הרב בעל המפ"ה כתב שכן נוהגים וכן כתב הרב בעל תומת ישרים. גם מהריב"ל ז"ל הביא תשו' הרשב"א ולא חלק עליה וכ' הרב בתשו' דרבים עומדים בסברת הרשב"א ז"ל וסיים דכיון דראינו בזה מחלוקת נקיטינן כמהר"י בי רב וסיעתו שעשו מעשה וכ"כ מהרח"ס ז"ל עכ"ל. יוצא לנו דבנד"ז הקבלה שלא בפני האשה קבלה כדעת כל הרבנים הגדולים חבל נביאים כמו י"ב רבנים ובתוכם רבינו הגדול מהר"י בי רב ז"ל שעשה מעשה כזה ממש שקבל העדות שלא בפני האשה שלא היתה בעיר ומר"ן מלכה בס' בדק הבית מלבד מה שכתב בב"י. וה"ן כיון שהאשה היתה בפאס דרה שם והעדים בכאן א"צ לקבלת העדות בפניה כלל ואף שכתב שם הכנה"ג בשם הרדב"ז וז"ל לא סגי בעדות בעיר אחרת היינו במקום רחוק אבל ממצרים לירושלים מקום קרוב הוא ושיירות מצויות עכ"ל. ופשיטא דלא שבקינן סתמי כל הנך פוסקים שהובאו בכנה"ג ובב"י משם הרשב"א והריב"ש שלא חילקו בין מקום קרוב למקום רחוק וכולם סתמו דבריהם בעיר אחרת ולשון הרב מהר"י בי רב ז"ל שקבל העדות שלא בפני האשה שלא היתה בעיר משמע שלא היתה בעיר ותו לא וכן לשון הרשב"א דכל כי הא שאין הבע"ד בעיר למה נמתין עכ"ל משמע שאין להמתין כלל: גם אפשר דממצרים לירושלים מקום קרוב היה מאד שעה אחת או שתי שעות שכן משמע קרוב ואף דבימי הא' היתה רחוקה כדמשמע מהרמב"ם שהיתה רחוקה ח' ימים א"א בהעולם שעל מהלך ח' ימים יקראנו הרב קרוב זה מה שלא יעלה על הדעת אפי' במחשבה אלא ודאי או דרך אשקלון כתב הרמב"ם ודרכים אחרים היא קרובה או אפשר לומר שדרכים אחרים נגלו: ויותר נראה שט"ס נפל בדבריו ז"ל ושום עיר אחרת היתה קרובה לירושלים או למצרים בתחומה דא"א בעולם שיקרה מצרים לירושלים מקום קרוב וז"ל מהר"ם אלשקר ז"ל בתשו' סי' קי"ח וז"ל וכ"ש במקום שהמקום רחוק ממצרים לירושלים תוב"ב כעובדא דילן ואין לך בעולם הפסד גדול מזה עכ"ל. גם אפשר שהרדב"ז ז"ל כתבה היכא דהיו העדים במקומם והבעל דין הלך לחפציו ועתיד לחזור. באופן דאפי' לס' הרדב"ז מפאס למכנאס דרך רחוקה מאד היה וכיון שהאשה דרה בפאס והעדים כאן פשיטא ופשיטא דמקבלין כס' כל הנך רבוותא: ואף שכתב ר"י והביאו מר"ן סי"ז ראובן שתובע את שמעון וכו' יאמרו לו ב"ד לשמעון אם חפץ וכו' זהו עצה טובה בעלמא אבל אנה"ן אם לא אמרו עדותן עדות וגם העצה היא אם התובע והנתבע לפנינו והתובע אומר שעדיו במ"א יאמרו לו כן ע"ד מהיות טוב כיון שהוא לפנינו אבל אם התובע כאן והנתבע בעיר אחרת והעדים לפנינו א"צ לשלוח לנתבע אם ירצה שיבא אלא מקבלין מיד וכדברי הרשב"א והריב"ש וכל הנך רבוותא: ועוד מטעם ד' נר' פשוט דבנד"ז דמקבלין שלא בפני בע"ד מהא דכתבה הגה משם הנ"י סי' ק"י ס"ט דהדבר הברור מקבלין אפי' שלא בפני הקטן וכתב הרב הכנה"ג סי' כ"ח ס' נ"ח יש מי שאומר שלא אמר הרב הנ"י דבדבר שאין בו חשש מקבלין אלא בקטן אבל בגדול שלא בפניו אפי' בדבר ברור אין מקבלין. ותימא הוא דממה שכתב הרב הנמק"י וכן כל כיוצא בזה שהוא ברור ע"פ העדים מקבלין עדים שלא בפני בע"ד מוכח דאפי' בגדול ושלא בפניו קאמר. ועוד כיון דקטן אפי' בפניו כשלא בפניו דמי מ"ש גדול שלא בפניו מקטן בפניו וכן מצאתי בתשו' לא' קדוש מדבר ולא ידענו מנו. ועוד שרבינו המחבר בסי' ק"י העדיף יתום קטן לענין שלא לקיים שטר שלא בפניו מגדול שלא בפניו עכ"ל ומדברי הרב הנ"י דכל שמעידין בדבר מעשה שהיה לפניהם מיקרי דבר ברור ונד"ז דבר ברור מיקרי ומקבלין דהו"ל כצוואה. באופן שכל הד' טעמים שזכרנו מקבלין כאן שלא בפני בע"ד וא' מהם יספיק כ"ש בהצטרף ארבעתם עוד יש טעם חמישי מהא דכתב רבינו ירוחם והביאו תשו' מהר"ם פ' סי' ע"ג וז"ל ויש מגדולי האחרונים שכתבו שאם מתו העדים דנין ע"פ עדותם שקבלו שלא בפני בע"ד שהרי אפי' לכתחי' מקבלין אם היה הוא חולה עכ"ל: עוד יש טעם ששי מהא דיליף מהר"מ פדאוואה מהא דרבינו ירוחם שאם נפסק הדין ע"פ עדות שלא בפני בע"ד אין הדין חוזר וז"ל הרב ז"ל ועוד אפי' לריב"א נוכל לומר בדיעבד כי האי שכבר נפסק הדין ע"פ עדות שלא בפני ב"ד מודה דאינו חוזר הדין והביא זה הרב כנה"ג אות ס"ד ועיין שם. ונדון זה צריך להודיע שכבר נידונו ע"ז לפני ונפסק הדין ע"פ עדות זו וזכה בדינו יצחק ויש עדים אחרים ע"ז. באופן שמכל הו' טעמים שזכרנו זכה יצחק וא' מהם יספיק וכ"ש בהצמדם יחד וצויי"מ וימ"ן אכי"ר וקיים: רנט שאלה מעשה בא' שגנב אתרוג קודם החג ומכרה בעשרים אוקיות ואחר החג פייס ללוקח ונתנה לו כי לא חזיא למידי והחזירה לבעליה אם פטור או לא: תשובה נר' דפטור כיון שהחזירה בעינה והרי זה כגוזל חמץ בפסח והחזירו לו אומר לו הרי שלך לפניך אף דאחר הפסח לא חזי למידי. ולכאורה יש לחלק דשאני התם דלא נהנה ממנו משא"כ הכא דמכרה ואכל דמיה אלא שיש לומר דאמרינן מס"ד כגוזל בהמה ורכב עליה שאומר לו הרי שלך לפניך אעפ"י שנהנה ממנה וא"כ יש לומר דה"ה באתרוג ומכרה אך נר' דאנה"נ דאם נהנה הוא ממנה כגון שנטלה למצוה אומר לו הרי שלך לפניך אבל במכרה נראה דחייב להחזיר דמים שקיבל דלא יעשה סחורה בפרתו של חבירו. ויש לדמות להא דתורף ספינתו דסיים בהגה לקמן ס"ז דאם שכרה הגזלן לאחר צריך להחזיר השכר לבעלים אלא שי"ל לפי"ז דאם האתרוג עשויה למכירה אצל בעליה שקנאה לצאת בה דפטור הגזלן דהא סיים בהגה הואיל ועומדת להשכיר משמע שאם אינה עומדת א"צ להחזיר השכר וצריך להתיישב בזה וצ"ע. ומ"מ אם התפלל בה ולא מכרה נראה פשוט דפטור כשהחזירה ואם לא החזירה פשוט דחייב וכמ"ש בס"ב לגבי חמץ ע"ש. ומ"מ באתרוג