משפטים ישרים ריז

יוכל שמואל לעכב עליו כי אין לשמואל מעבר כלל באותו מקום והמעבר הפשוט לביתו הוא מצד ביתו ואם יבא מצד בית ר"מ הוא דרך עקלתון ודרך כסילות וכאותה שאמרו משל הדיוט פאיין הייא אודני"ך והראה בימינו אוזן שמאלו והרואה הבית ישחק לו על המניח צד ביתו והולך לצד האחר קנצי למלין שיכול רמא"ל לאסור עליו דריסת הרגל שלא יבוא לגבולו וכ"ז פשוט וברור ולראיה ח"פ וקיים: רנו שאלה אם התובע מבקש מהנתבע ליתן לו טופס מהשטרות שבידו אם חייב ליתן לו טופס או לא: תשובה אחר שראינו כי גבר הסכסוך בין האחים ר' חביב טו' ור' דניאל אחיו עם בני דודם החכם כההרבט"ו וכל א' כותב פסקים לעצמו זה שלא בפני זה ועיקר הדבר תלוי בשטרות שבהם נתלים והם תחת יד בניו של ר' ברוך נר"ו ולא רצו לגלות השטרות והד"א שצריכים בני החכם כהרבט"ו ליתן להם התפסה מן השטרות והם השטר שעל ג' הבתים כדי שיתבוננו הדיינים בהם היטב ויצא משפט לאמתו. ואף שיש מחלוקת בזו אם הנתבע מבקש להתפסת שט"ח שדעת מר"ן הב"י שא"צ ליתן התפסה כ"א בטוען שיש זיוף והסמ"ע מסיק שאם בקש הנתבע התפסה צריכים ליתן לו אפי' בלא טענת זיוף כמבואר כ"ז בסי' ט"ז ובסמ"ע ס"ק ט"ז ע"ש מחלוקת הרא"ש והרשב"א וכזה היו פוסקים תמיד ב"ד שלפנינו כס' הסמ"ע דעל ידי התפסה יצא הדין לאמתו מ"מ בשטרי מקח וממכר כ"ע יודו דמחויב ליתן לו התפסה שכמה דברים תלוים בל' השטר כמו נד"ז שכל המשו' תלוי בלשון השטר ולכן בנד"ז עכ"פ צריכים ליתן טופס מהג' שטרות של הג' בתים באין אומר ואין דברים ובזה יצא הדין לאמתו ולא יתענה עוד. זהו הנלע"ד בזה וציי"מ וימ"ן וקיים וחתו' הרב המחבר זלה"ה והרב כמוהרפת' בי"ר זלה"ה: וס"ל נמ"כ הד"א כמ"ש הרבנים הפוסקים למעלה ראש שחייבים בני כהרבט"ו לתת לתובעים טופס מהשטרות כדי שבזה יתברר האמת ויצא הדין לאמתו. ולראיה ביד ר' חביב ואחיו ח"פ פאס וקיים וחתו' הרבנים כמוההר"י ן' עטר זלה"ה וכמוהר"ר שמואל ן' זמרא ז"ל וכמוה"ר מאיר צבע ז"ל: רנז שאלה במעשה שהיה בהרשאה שבאה ממקום רחוק לגבות שט"ח וכתוב בו הנפק ואין בכאן מי שיקיים העדים החתו' על ההנפק אם יוכל לגבות השט"ח על ידי קיום הא' או לא: תשובה כה"ר נחמיה הכהן סיפר צערו שמראותו צערו ודוחקו של זה אברהם ן' סמו"ל שהוא עני מרוד וגולה ומטלטל גמל חסד עמו והלוה לו סך קק"ם נ"י בתורת גמילות חסד וכשא"ל לפ' נתן לו הרשאה זו למכור קרקעו שיש לו בעיר פאס וליפרע מהם ואמר שכבר שלח ע"י הזולת אגרות לקרוביו ע"ע זה שבפאס והודיעם כי זה רנ"ך נושה בו הסך הנז' וצוה אותם לפורעו מנכסיו אלא שהוסיף לתת לו הרשאה זו להוסיף זירוז לקרוביו לעמוד עמו לפורעו והנה בהביאו ההרשאה עם היותה מקוימת בהנפק אין מי שיכיר חתימת עדי הקיום זולת חתימת כהה"ר ציון שנמצא לה קיום ונשאר תלוי ועומד ואורחיה רחיקא לא ימצא כלל מי שיודע חתימת הא' מדיני הקיום והוא סופד על יגיעו לריק ועל הפסד ממונו שכמעט ירדה הלואתו לטמיון ולזה מבקש ממורי הוראה אולי יש תקוה וזכות ליפרע מיהת בחובו ונראה דכי האי גוונא יש לסמוך על סברא הובאה בב"י סי' קמ"ה ובהג"ה ס"ס קמ"ב י"א דאם הביא השליח הגט מקוים בחותמיו במקום דוחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו וכתב הרב ב"ש וכן הוא בב"י דסמכינן על הפוס' דס"ל דקיום ב"ד א"צ קיום והרחיב הדברים בנו של הרשב"ץ והביאו בב"י סי' קמ"א ע"ש וז"ל דעתם שאין הקיום מעכב בשט' משום דקיום שטרות דרבנן ומחלוקת א' היא אם קיום ב"ד צריך קיום וכיון שמחלוקת תלויה והירוש' אומר דמעשה ב"ד א"צ קיום אעפ"י שקצתם דחו ירושלמי זה מפני גמרתנו מ"מ כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל עפ"י דרכי למדנו שמעשה ב"ד א"צ קיום ואעפ"י שיש גדולי הא' סוברים דמעשה ב"ד צריך קיום כדאי הם הרי"ף והרמב"ם כיון שהיא מחלוקת קי"ל דבכל ענין אמרי' מעשה ב"ד אין צריך קיום ואעפ"י שח"מ כתב שקיום ב"ד צריך קיום ההוא לענין ממונא איתמר דה"ל קולא לנתבע עכ"ל הצ"ל. ככה נוכל לומר בנד"ז שאחר שההרשאה מקוימת בב"ד אין קיום ב"ד צריך קיום ויוכל לסמוך עליו וק"ו בנד"ז שאחד מהדיינים שהוא כהה"ר ציון מקויים שיש לסמוך על סברא זו במקום דוחק והפסד גדול למביא ההרשאה כאמור ואעפ"י שכתב הרב דבח"מ פסקינן דקיום ב"ד צריך קיום זהו משום שהוא קולא לנתבע זהו בשט"ח שהבע"ד צווח שהוא מזויף ואפי' אינו צוח מ"מ אחר שהיא פלוגתא דרבנן דיינינן בו כדין ספק וקולא לנתבע שאין לחוב לו בדבר שהוא ספק אבל בהרשאתו ששולחה בעלה לעשות לו דבר ופשוט הדבר שהיא טובה לו והוא מקוה להחיות נפשו במכירת קרקעו והוא אינו יכול לבוא לעירו ממים הזדונים שעברו עליו פשיטא דסמכינן על סברת רבוותא דס"ל דמעשה ב"ד א"צ קיום. ולכי דייקת הוא מנהג פשוט שכל עם ישראל בבוא אליהם אגרת שליחות ביד שלוחם וחתומים בה רבני א"י מעולם עוף לא צווח להצריך קיום לחתימות ונותנים על ידה הון עתק וצדקה רבה ובודאי שאין הטעם אלא שסומכים על סברא זו שמעשה ב"ד א"צ קיום וכיון שחתומים בה ג' או ארבעה ויותר ה"ל מעשה ב"ד וא"צ קיום: וגם בדידן הוה עובדא בבוא שליח מטבריא החכם ר' יהודה לגבות נכסי החכם ר' יהושפט בן דודי ז"ל היה גובה והולך ומוכר בנכסי החכם כהרי"ב הנז' ע"י הרשאה מקוימת בשלשה חכמים מטבריא שאין מקוימים אצלנו וסמכנו על זה שאין מעשה ב"ד צריך קיום. מכל זה אנו אומרים בהרשאה זו שהיא מקוימת אף שלא נתקיימו כל דייני הקיום נוכל למכור על ידה נכסי ן' ברירו ונותנים לשליח זה ואפי' מי שירצה לחוש ולהיות חוכך בדין זה מ"מ אין להפסיד כלל לזה השליח ומוכרים או ממשכנים מכדי נכסי ן' ברירו הנז' שיעור חובו ויתנו לו ולהניח דעת הלוקח או הממשכן ב"ד מאריה דאתרא יכתבו ויחתמו שברשותם ובהסכמתם נמכר ולא ישאר לשום אדם להרהר. ואם יסכימו ב"ד למכור הכל וליתן למורשה גם אנחנו מסכימים עמהם להחיות נפש המוכר שהוא גולה ונדח בארץ לא לו ובזה משכחת לה יקיימו נפש א' מישראל: רנח שאלה במעשה שהיה שהנתבע היה בעיר אחת והעדים בעיר אחרת אם מקבלין עדות שלא בפניו או לא: תשובה נראה דבנד"ז א"צ לקבל עדות כלל בפני האשה כיון שהיתה בעיר אחרת ממ"ש מר"ן סי' כ"ז סי"ו היה הנתבע חולה או שאינו מצוי וכו' ונראה דה"ה אם העדים במקום אחר והנתבע בעירו מקבלין שלא בפניו וכ"כ בב"י וז"ל וכ"כ הריב"ש אין מקבלין עדים נראה דכשהעדים הולכים למ"ה א"ץ וכ"ש אם הם בעיר אחרת וכ"כ בא"ז ז"ל. והיכא שמצא עדיו בעיר אחרת ואין בעל דינו שם ה"ז מביא עדים בפני חכמי העיר ומקבלין וכותבין שכך העידו פ' ופ' ושפיר