משפטים ישרים רטו

תשובת מהרי"ץ בני העיר וכו' אם נתייאשו פעם א' וכו' אין לאחרים עליהם כלום ומה שנסתפק השואל דילמא חזקת ישוב הוא דאין להם דבר פשוט הוא שלא נשאר להם לא זה ולא זה ולא נשאר להם שום זכות והרי העיר כמדבר וכל הקודם בה זכה ולראיה ח"פ ושו"ב וקיים: רנ בעקרי הדינים הנה כמ"ש הסמ"ע סי' ק"ח ס"ק מ"ג בשבועה דשלא פקדנו הנה בזה הדבר ברור דנקטינן כדברי הש"ך אב"א קרא אב"א סברא וכו' אב"א סברא שדברי הסמ"ע במקום זה לא זכינו להבינם דמה שבו' זו ומה טעם יש בה ואחר שאביהם מוחזק בה עד יום מותו ואוכל פירותיה ה"ז כמו שצוה ששטר זה אינו פרוע ומשנה ערוכה אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שט"ז אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה עכ"ל. מסכת שבועות פ"ז. ופסקו הרמב"ם והטור בסי' ק"ח וקצת תימה על מר"ן בש"ע שלא העתיקו ואפשר דהוא מילתא דפשיטא שהרי עיקר השבועה שלא פקדנו אבא והרי העדים שאביהם צוה ההיפך ומ"מ כיון דהמשנה הוצרכה לכותבו וגם הרמב"ם והטור כתבו לא היה משמיטו וכ"ש שת"ק חולק: אב"א קרא לשון הטור וש"ע גם יורשים גובים ולא הצריך שום שבו' גם הגמ' שהביא הש"ך מוכחא כן ולא זכינו לידע מהיכן הוציא רבינו הסמ"ע שבועה זו שלא הביא ז"ל ראיה ומקור לשבו' זו ובדבר כזה פשיטא שכדברי הש"ך ז"ל נקטינן וקרוב לו' שגם בדברי הסמ"ע הוא ט"ס ולא אמרה מעולם. וצדקו בזה דברי חכמי פאס דכוותיה דרש"ך נקטינן: אמנם בענין הנאמנות הכתובה במש' בב"ד הוא מלתא חדתא מעולם לא שמענו מש' בב"ד בנאמנות כי מה כח ב"ד יפה להאמין המלוה בלא שיקבל עליו הלוה ואפי' אם נכתבה הוא בטילה ומבוטלת וכמאן דליתא דמיא וברור הוא שלא נכתבה אלא ממרוצת קולמוס הסופר שראה כן בשטרות ולא חתמו ב"ד ע"ז שאפי' המש' עצמה קראו עליה ערער הא' אלא שמפני תיקון העולם נהגו בה. ואף גם זאת אין המש' קיימת אלא כשאין בעל הקרקע מצוי ומזומן כגון הבונה חורבה שלא נודעו לה בעלים. אבל לעשות מש' ב"ד במקום שהבעלים מצויים ומזומנים אינה כלום אם לא שהלוה לא ציית לדינא או שהם רבים או שהוא שותף: ובענין הוראת הרב מהרמ"ס ז"ל אמת כי היא הלכה פשוטה בינינו וכן נהגו ב"ד שלפנינו ואנחנו אחריהם שודאי לא עדיפא אשה מבע"ח. וכמ"ש בסי' קי"ח ס"ז כל דין שיש לה בגביית כתו' יש לה בחצי הנכסים שנוטלת מכח התקנה עכ"ל. ומינה לנד"ז שאלו היתה כתו' כפי ד"ת היו הבע"ח הקודמים לה ורוצים לטרוף מידה צריכים לישבע אף אם נאמנות בשטרם א"כ לפהת"ק שנוטלת המחצית צריכים לישבע: אמנם נר' פשוט דדוקא כשהחוב גדול ומוכרח ליגע בחלק האל'. המשל החוב מאה והעזבון כולו מאה. אבל אם העזבון מאה והחוב חמשים הב"ח אומרים שאנו אין רצוננו ליפרע כ"א מחלק היורשים שהם בכלל ב"ך לא מהאל' שהיא בע"ח אלא שאחר שיפרעו הבע"ח מחלק היתו' צריכה האל' לחלוק כל הנשאר מהעזבון עמהם שכן התקנה שתטול המחצית אחר פריעת כל החובות: רנא שאלה הקומסריו אם יוכל להעיד על דבר שמכר של המשלח: תשובה פשוט הוא שהקומסריו עדותו קיימת ואם היה א' נשבע כנגדו ואם היו ב' ישלם וכמ"ש בסי' ל"ז ס"ח פשרנים או דיינים או אפוטרופסים כשרים להעיד וכ"כ בסי' ר"ץ סי"ב והאפוט' נאמן שהרי אינו נוגע בדבר ולכן יוכל להעיד והקומסריו הוא עצמו אפוט' שהוא ממונה וכשלוחו וא"כ בנד"ז שנפלה הכחשה בין הקומסריו ובין הלוקח שהלוקח אומר שלקחתי בשמנים והקומסריו אומרים שבמאה מכרו הם נאמנים להעיד. ואף דבאמירתם כן יתוסף להם בשכרם הי' מ"מ במה נחשב הוא כלפי קק"ם. ועוד כבר סלקו עצמם ומחלו מחי"ג בסך המועט ההוא ללוקח וכל מי שיש לו נגיעה בדבר מהני ליה סילוק. כמ"ש בריש סימן ל"ז ה"נ דאם סלק עצמו ואפי' לא סלק עצמו עד למחר הערעור מהני וכ"ש בזה שאין לו כלום בגוף הסחורות דמהני סילוק מאותו שכר מועט: רנב שאלה ראובן נתן קרקע לאשתו מהיום ולאח"מ ומת ראובן וטוענים היורשים שגם הקרקע יכנס לכלל חלוקה: תשובה פשוט הוא שהמתנה שנתן הבעל לאשתו שתכנס לכלל חלוקה דלא עדיפא מנכסי מלוג ואף שכתב מחיים ולאח"מ אין בכך כלום דטופסי דשטרי כך הוא וכ"ע שלא בירר בשטר המתנה שלא תכנס לכלל חלוקה נכנסת לכלל חלוקה וזה פשוט מעשים בכל יום: גם חלק מירא קיים עדיין בחזקתה אחר שאין ברור שנסתלקה. גם חלק זהרא קיים הוא שהיא יורשת באביה עם ג' אחיה הזכרים ומ"ש בפנים אף שאין מצד התקנה בחלוקה ב' מצד עשור נכסי עכ"ל אין מובן לדבריו דהרי זהרא תחלת ירושתה באביה הוא זה שבמחצית הא' לא חלקה עמהם כ"א מירא ועכשיו היא נוטלת זהרא ברביע של אביה עם אחיה וא"כ נוטלת חלק עם אחיה ולא עשור ודבריו תמוהים שבא לתרץ הקושיא משום שיש לה עשור ואם עשור אין חלוקה: באופן שהד"א שהחלוקה הא' קיימת ומה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה במתא רבאט הוא שיעשה. גם מענין שבו' א"ל אין חשש כלל אחר שכבר חלקו ואין להאריך בדבר פשוט: רנג שאלה ראובן כשנשא אשתו לאה התנו ביניהם איזה תנאים כיצד תהיה ס' חלוקתם לאח"מ ואח"כ בטלו התנאים הנז' וחדשו תנאים אחרים וכשמת הבעל הוציאה האשה טופס כתו' וחידוש התנאים הב' ויורשי הבעל טוענים שראובן עשה מו' על ביטול התנאים הא' ושהם עיקר וחפשו חפש מחופש ומצאו שטר מודעה מהו הדין: תשובה אמת הדבר כי תחלה כשהמציאה האל' טופס הכתובה שנשאה שלא כפי תנאי המגורשים רק כפי התנאים שהתנו ביניהם. וס"ל כתוב שהיו ביניהם תנאים אחרים ובטלום וחדשו תנאים אחרים והם שאם נפטרה האשה ולא הניחה זש"ק שיטלו יורשיה עשרים אוקיות ואם נפטר הבעל בין הניח זש"ק בין לא הניח תחלוק עם היורשים והיו יורשי הבעל מצטמקים ורע להם ואמרו שהבעל מסר מודעה על חדוש שנוי התנאים והיא גנבתה וחפשו ומצאו בחנות המו' וטופס מהתנאים הא' והם שכתב הסופר וז"ל שאם נלב"ע הבעל בלי זש"ק ממנה שתטול מנכסיו סך ש"י דוקא והשאר ליורשיו מהאשה הא'. אז אמרתי לה שהתנאים הא' הם הקיימים כיון שמסר מודעה והלכו הסופרים ושמו לה סך ש"י אח"כ אמרו לי שהבעל הניח זרע ומת בתוך ימי אבלו של אביו. לכאורה אמרתי שלפ"ז צ"ע אם תחלוק שהמדקדק בלשון התנאי שכתב שאם נלב"ע הבעל בלי זש"ק שתטול סך ש"י ולא כתב הצד האחר שאם היה זש"ק מה יהיה.