משפטים ישרים ריד

בעדם יש מקום ספק די"ל כיון שנפטרו הם עצמם גם אותם שנתחייבו בעדם פטורים כדין ערב שאם יש פטור ללוה נפטר הערב כנז' בסי' קכ"ט ס"ח בהג"ה ע"ש ויכול לטעון הערב אני לא נתחייבתי אלא אם יהיה חייב בדין הלוה ועכשיו שהוא פטור גם אני אין עלי חיוב: ועי"ל דהכא דעיקר הפיטור משום האונס תינח אם נתחייב הנאנס אבל זה שנתחייב בעדו בלא שום אונס חיובו חיוב שהרי מדעתו נכנס בזה החיוב ויש להתישב בזה ונ"ל שצריך לפשר בזה. ואגב ראיתי להעיר אוזן בשטר החיוב שביד שם טוב שנתחייבו לו ב' אנשים בעד הנחשדים בכל מה שיחסר מגניבתו וא' מהנחשדים הביא יותר מהמחצית האסר ונפטר בזה ונשאר קצת חפצים לפי דבריו שחייב להביאם הנחשד השני אלא שטוענים המתחייבים מי יאמר שחסר מגניבתך מה שאתה אומר ומי האמינך בזה אני אומר שלא חסר לך כ"א זה שנמצא דוקא ואתה אין אתה יכול לישבע על זה כי לא מרשותך נגנבו גם בלא"ה אין אדם נשבע ונוטל והיאך ע"י שבועתך תטול. ונלע"ד שהדין עם המתחייבים בזה ומורי הוראה יגלו דעתם וציי"מ ולאפס הפנאי איני יכול להאריך: רמו שאלה מעשה ראובן נשא אשה ודרך ומנהג לעטר בית החתן בסדינין ובמראות נאות ועל הרוב שואלים מאחרים אנשי חסד לעשות נחת רוח לחתן וכלתו ואמו של החתן שאלה משכנתה ומגרת ביתה וממיודעיה חפצים ותכשיטין לעטר הבית כמנהג ויקר מקרה רע שנשללה העיר ומכללם בית החתן ועמדו כל מי שהשאיל חפץ לבית החתן ותבעום לפרוע ואין בידם מאומה ולזה תבעה אמו של החתן להחתן לפרוע החפצים כי אמו שאלה בשביל חתונתו ועליו לשלם בשביל אמו: תשובה ראיתי כתוב משם הרב א"ז שהחתן חייב כיון שאמו עשתה לתועלתו במה שהוא מנהג העולם ושמעתי דאייתי ראיה מסי' שמ"ט ס"ב ונ"ל דאין משם ראיה ונר' שזה מחלוקת בס"ס צ"ו בהג"ה ואם לה לשלם יכתבו עליה פסק שתשלם ודלא כי"ח וע"ש בש"ך ס"ק ט' הביא המחלוקת ע"ש באורך: ומתוך דבריו נראה דלס' מור"ם דאף באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ולותה פטור הבעל וכ"ז באשה ק"ו באדם אחר שהלוה או שאל לצורך חבירו פטור חבירו מלשלם. ונר' דה"ה בנד"ז דפטור החתן דלא נשתעבד כלל החתן ונר' דגם הש"ך שהכריע דלא כמהריק"ו יודה בזה. ונ"ל דיש ראיה מטא"ה סי' ע' ס"ח הלך בעלה ולותה ואכלה חייב לשלם המלוה תובע לאשה והיא תובעת לבעל ופשוט הוא דלא חייב הבעל אלא מחמת שהוא חייב במזונות אשתו ולזה חייב לשלם מה שלותה דקי"ל מוציאין מזה ונותנין לזה מדר"ן הא לא"ה פטור ואם לותה להאכיל בניה שאין אביהם חייב במזונותיהם אף שידענו בודאי דהוא ניחא ליה בהלואה זו אפ"ה פטור מלשלם דלאו בניחותא תליא מילתא. וא"כ גם בנד"ז אף שידענו דהחתן דניחא ליה ס"ס כיון דלא שאל הוא לא נתחייב בתשלומין: רמז שאלה ראובן משכן בית לחבירו בתו' ד"י בכ"ח בסך תק"ם ונתקלקלה הבית שאינה ראויה לדירה תשובה נר' דבעל המש' יפסיד ביתו ואינו מחויב להוסיף לו הד' אוקיות כ"ז שאינה ראויה לדירה דהתוס' הוא בשביל הדירה והו"ל כאלו השכיר לו הבית בארבעה אוקיות וילוה לו סך תק"ם דודאי אם אינה ראויה לדירה נהי דהפסיד הסך תק"ם מ"מ גם המשכיר אין לו ליטול כלום דהתוס' הוא עיקר השכי' וכיון שאינה ראויה לדירה אין לו בתוס' כלום (ומ"מ אם היא ראויה לדירה רק שהוזלה ואינה שוה כלל צריך להוסיף לו הסך ד"י ופשוט. מבי"ן): רמח שאלה מעיר לקצר. יחידים מקהל לקצר בראותם כי כל העם מקצה חפצים במי שישאל מן המלך יר"ה להשיב אותם למתא לקצר עם אבותיהם יתנו סך עצום עמדו היחידים ההם לפני בן המלך יר"ה ונדרו לו סך חמש מאות מתקאלים אם ידבר אל אביו ויחזיר אותם למקומם באופן שכאשר יחזיר אותם למקומם יתנו הסך ההוא. ואחר שנפטרו מלפני בן המלך קרה מקרה שבהיות יר"ה עובר לדרכו פגעו בו אנשים מקהל לקצר והתחננו לפניו שיחזיר אותם למקומם וה' יתעלה נתנם לרחמים לפני המלך יר"ה והחזיר אותם למקומם ולא הוצרכו לבקשת בן המלך יר"ה ועכשיו חוששים שמא בן המלך ירצה לקחת מהם הסך שנדרו לו. ועל זה שואלים אם יטילו זה הסך על בני העיר אם גובין לפי הקרקע או לפי הממון או לפי נפשות. ויש מהם טוענים שלא יתנו כלום כי מן השמים רחמו עליהם ובן המלך לא הוצרך לדבר אל אביו: תשובה נראה ודאי כי בן המלך יר"ה לא ישאל מהם זה כי הוא מלך אמת הוא וברא כרעא דאבוה. והדין פשוט הוא כמשפטי השכל כמשפטי הדת וידוע הוא שאחר שלא הוצרך לדבר אל המלך אין לו לתבוע מהם. ואם באנו לחקור בדיני תורתנו אין לו לתבוע מהם כלום. והלכה רווחת בסי' של"ד כעין זה שכרו להשקות שדהו ובא מטר בלילה אינו נותן לו כלום עכ"ל. וזה עצמו לא היה צריך לכותבו אלא מפני שגרם להם היזק שבטלם ממלאכתם שלא נשכרו אצל אחר אתמול בערב. וה"נ בנד"ז שאין לבן המלך ריח נזק באופן שהדבר פשוט שאין לבן המלך יר"ה לתבוע מהם כלום ואם המצא ימצא שיתבע מהם אינה אלא עלילה על היחידים שדברו לו זה ונדרו לו הסך ההוא ואין חייבים כלל ליתן שום דבר שאפילו תפסם בשביל כללות הקהל הלכה רווחת שהנתפס על חבירו חבירו פטור. בסי' קכ"ח. ואפי' אם יטענו אחרים שהם גרמו להם אעפי"כ הו"ל גרמא בניזקין בעלמא ואינם חייבין בזה אלא א"כ קבלו קנין ושלחו אותם בשליחות ואז כיון שהיו אומרים ומשיחים לפני קהל ועדה שמי שיחזירנו למקומנו יתנו לו הסך ההוא אפי"ה אין לסמוך על שיחה קלה ועל צד המרבה הו"ל גרמא דגרמא בניזקין: ועוד דהא עדיפא מההוא דשכרו להשקו' שדהו וכו' דהתם שכרו ביחוד להשקות שדהו ועכ"ז פטור וכ"ש כאן שלא שכרו הקהל שום אדם לדבר אל המלך רק שהיו מדברים ביניהם דיבור בעלמא והלכו היחידים ועשו עפ"י דבריהם. ובשלמא אם שלחו אותם בשליחות והלכו לבן המלך ודברו ודאי שכל הקהל חייבים אפי' לא הוצרכו לכך שהרי שלחו אותם וכל נזק שיצא מהשליחות על כולם ליהדר אבל עכשיו שהיו מדברים דברים בעלמא ולא שלחו אותם ביחוד אין להם עליהם כלום: רמט שאלה עיר שנחרבה זה כמו עשר שנים ואח"כ חזרו אם נשארה שום חזקה לבעלים הא' או לא: תשובה דבר פשוט הוא שכיון שנחרבה העיר זמן רב עד עשר שנים ונתייאשו הבעלים לא נשארה שום חזקה לשום בעלים והרי המקום הפקר וכל מי שקדם בזמן זה זכה ואין לבעלים הא' כלום כי פנים חדשות באו לכאן והם דברי הג"ה דס"ס קנ"ו