משפטים ישרים ריג

תשובת הרב המחבר זלה"ה. ז"ל תשובת הרב מהר"ר יעב"ץ זלה"ה הדבר פשוט וברור הוא וא"צ לפנים שיד היתומים נטוי' על ראובן לשלם להם שכירותם מושלם מכיסו וממונו ולא מצי מידחי להו אצל השוכר מחמת החוב שנושה בו. גם מה שטען בתחלת דברי פיהו הוא סכלות גמורה שעינינו הרואות שהשוכר אינו מתחייב לפרוע כ"א על דעת שיפרע הלוה למלוה השכי' ואחר שכן אין היתו' על השוכר כלום וכי מה פשעו מה חטאתו כי ידלקו אחריו הייטב בעיני ה' זה נהנה וזה חסר ובעינינו ראינו ובאזנינו שמענו שעל הרוב אין השוכר פורע השכי' למלוה כ"א הלוה למלוה. ואעיקרא דדינא קאמינא דהעמדת השוכר אינה כ"א לשריותא דאבק רבית דבהפסקת אחר שרי לא לענין להתחייב לשלם מכיסו אלא כי היכי דלא ליספי להו איסורא דאם נאמר שהשוכר משלם מכיסו א"כ לא שבקת חיי לכל בריה דג"ח לא תמצא בארץ החיים ובכן קם דינא שמחויב הלוה לפרוע השכי' למלוה בלי שום דחיה כלל וחתום הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ועמו הרב מוהר"ר שמואל אלבאז זלה"ה כמו שראינו כ"ז כו"ח ומקוים כראוי: וכדברי הרב ז"ל אנו דנין והולכים מעשים בכ"י שדבריו ז"ל טעמם ונימוקם עמם ופשוט הדבר מאד בעיני הרב זלה"ה עד שחשב לסכלות גמורה הטוען כן לתבוע השוכר ומי יבא אחרי המלך אשר כבר עשהו הוא והרב דעמיה ז"ל כי אין בדורנו מי שיוכל לחלוק על הרב ז"ל ולהרהר אחר דבריו אף בדבר שהוא מסופק כ"ש בדבר פשוט מאד. והגם שראיתי מקשים על דברי הרב ואומרים שאם אין על השוכר חיוב א"כ הו"ל אבק רבית וכאלו אין כאן שוכר ואינה קושיא כלל והגע עצמך אם יתחייב השוכר ויאמר בפי' איני מתחייב לפרוע לך כ"א מה שנגבה מהלוה ואם לא אגבה אתה מוחל לי פשיטא דאין כאן חשש דס"ס פקע איסור רבית דרבנן דהרי אפסקה אחר דהשוכר יש לו כח להוציאו ללוה מן הבית וכיון דיש לו כח להוציאו הו"ל כאלו ממנו הוא משכיר ומ"מ אף שלא הוציאו מכחו הוא בא ושרי ולזה אין המלוה יוכל להוציאו כל זמן שהשוכר מניחו דהבית ברשות השוכר הוא אך חיובו הוא על תנאי שיגבה מהלוה הדר ואדרבה התיקון הטוב שכתבו חכמי התקנה הוא שהמלוה בע"ה יחזור וישכירנה לאדם דעלמא והלוה יתחייב דהיינו שיקח קנין המלוה וישכירנה לאדם דעלמא והוא לא יתחייב כלל אלא שפשט המנהג לחייב השוכר במקום שיקח קנין המשכיר. ומ"מ מדבריהם מוכח להדיא דאין כאן חשש אם לא יהיה חיוב על השוכר רק מה שיגבה מהלוה וכבר אצלנו תקנה מזה כמה שנים שאם לא נמצא למקום שוכרים ולא היה דר בו הלוה או ששכרו בפחות מהקצבה שעשה עם השוכר שלא יגבה המלוה כ"א מה שיבא לכלל גבייה מהדרים במקום דוקא וכ"ז עשינו להרחיק איסור רבית החמור שאם יתחייב השוכר במוחלט נמצא שהוא כמעט ר"ק שהרי אינו נותן המעות אלא ע"י חיוב השוכר וזוהי ההערמה שכתבו חכמי התקנה שתחילה קוצבים למישקל ומה יועיל משכונה ושוכר כאלו מכסים השמש בכברה אך אם לא יגבה המלוה כ"א מה שיוליד הבית הוי היתר גמור שהרי פירות הבית הוא גובה ולא פירות המעות. באופן שהדבר ברור כדברי הרב ז"ל שאין חיוב על השוכר כלל רק אם יהיה דר בבית או אם יפרש בפירוש שאינו לשריותא וכן רגילים הסופרים שאם השוכר יש לו נגיעה והנאה בדבר כותבין שנתחייב חיוב גמור ולא לשריותא ואף בזה אינו גובה אלא שווי המדור וכמ"ש ולראיה ח"פ מכנאסא יע"א והשו"ב וקיים רמד שאלה ראובן מכר בית לשמעון מדתו חמש אמות אורך וזכה במקחו אח"כ באו מגידים לשמעון כי הבית ההוא כאשר היתה ברשות ראובן היה מדתה עשר אמות ולוי הסמוך לבית נטלה ולוי מת ושמעון תובע מיורשי לוי להשיב את הגזילה: תשובה טענת שמעון אינה טענה כי אחר ששמעון לא קנה אלא בית של חמש אמות אף אם כשהיתה ביד ראובן היתה מדתה עשר אמות מה יש לו לדבר בזה בפשיטות יאמרו לו יורשי לוי לאו בעל דברים דידן את את"ל מורישנו גזל לראובן גזל ומאי איכפת לך מה שקנית הרי הוא בידך. וה"נ בנד"ז שהחכם הר"ש נמסר לו השטר משכונה אחר שהיתה הבית קצרה וכבר נטל ממנה מה שנטל אין לו פה לדבר עם מי שנחשדו שהם נטלו שהיא מסעודא אשת ן' נחמני תאמר לו לאו בע"ד דידן את וחמיך כשנמסר לך השטר כבר ראה שנטל מעליה מה שנטל ושתק ודאי מחל ובטיל שעבוד השטר לגבי התוספת וס"ס אתה מה שראית הוא שנמסר לך. באופן שאין לשמעון שום דו"ד על הנוטלים מהעלייה קודם שנטל ממנה מה שנטל ולדעתי שא"צ שום ראיה לזה וזכורני מעשה כיוצא בזה בגוי א' שהביא משא של סרדי"ן לשוק וחריפי בני עמינו גנבו מהמשא מה שגנבו כמו ד' ליטרין והגוי לא ידע וקרא לסרסור וסרסר אותו וקנהו אדם א' ונטל הסרדין לחנות ואח"כ באו אליו מגידים לאמר כי פ' גנב מהמשא כמה ליטרות של סרדין וצווח ככרוכייא על הגנבים שיחזירו לו מה שגנבו כי כיון שקנה הוא המשא נמצא שלו גנבו כי אלו נשאר המשא כמות שהביאו הגוי היה מרויח הרבה וכל העומדים שחקו על דבריו כי מה שגנב קודם קנותך משל גוי גנב ומה לך לצווח מה שקנית הרי הוא בידך ורואה אני שנד"ז כן הוא: גם אלו היה במציאות שיבואו בעלי הגוף שמשכנו לריב"ש וגם יבוא ריב"ש אין להם זכות הן מצד החזקה שהחזיק בפניו והוא רואה והן מצד חזקת ג"ש ולא נאריך עתה בטענה שאין בעליה כאן ולא תהיה בעולם כי אין לנו פנאי לזה: רמה שאלה עוד על ענין הנ"ל: חזר וטען מרדוך כי החיוב שנתחייבו לו בסך א' תק"ם הוא בעד שקיבל על עצמו לעשות חברייא לגוים הגנבים ולזה הו"ל כעין חיוב הערב וטוען שאלמלא כן לא היה מנקה הגוים והיה נפרע בגניבתו ואחר שעל כן נתחייבו לו חייבין מדין גרמא בניזקין אחר שעל פי דבריהם פטר הגוים. והנה מלבד שזה עצמו באונס גמור היה מפי דברי השר שלא יצאו ממאסר הנחשדים עד ינקו הנגנבים לגוים מה בידם לעשות ועוד בלאו הכי הגנבים עניים מרודים ואפילו בלא נקיונם לא הוו מסקי מינייהו הגנבים כמה דמסיק תעלא מבי כרבא ועוד שהכחישו ואמרו מעולם לא גנבו מאומה ואיך נאמר שהזיקו אותם במ"א שנקו הגנבים. ולא עוד שטענה זו מוכחשת היא שהגוי הגנב היה עדיין תפוס ביד השר ולא הועילה לו כלום הנקיון שנקוהו. ומלבד כ"ז המציא א' מהמתחייבים עדות ב' עדים שלא היתה הפשרה והחיוב בשביל שינקו הגוים רק שיחה בעלמא היו משיחים עם בווידיר הנז' וכן בירר בעדותו העד שביד מרדכי עצמו כמשו"ח ביד המתחייבים וכ"ז אנו צריכים לו לא' מן המתחייבים הוא מכלוף ן' שלוש אבל לסובראדו א"צ לכ"ז שלא היה ולא נמצא בעת הפיוס כלל ולא נזכר כלל בעת הפיוס. ומ"מ הדין ד"א ששניהם פטורים מהחיוב ההוא: איברא שבסך תק"ם שנתחייבו למרדוך בווידר אחר שלא נתחייבו הם עצמם רק אחרים נתחייב