משפטים ישרים ריב

תשובה אע"ג דאיתא בסי' שפ"ח ס"ז בהג"ה י"א דאדם המוכה מחבירו יכול לקבול לפני כותים אע"ג דגרם למכה היזק גדול עכ"ל. התם כשהיה תמיד מוכה מחבירו כי כן לשון מוכה ולא היה יכול להציל עצמו וכן משמע מל' הש"ך סמ"ג יעו"ש דכל כוונת המוכה להציל עצמו משא"כ בנד"ז דאין כוונת המכה לנקום מהמוכה ודאי פשיטא שאין לו רשות להוליכו כלל לכותים כיון דהוא ציית דין ישראל וגם בדיני ישראל אינו חייב לו כלום דשבת ורפוי שמגבין לא שייך בנד"ז ובשאר דברים אין דנין ואין עליו אלא יסורין קצת לחובשו בבית האסורים של ישראל ויפסיד ג' או ד' מעות והוא הוליכו לכותים שדנים לפי ראות עיניהם ואיש אשר יש לו דמים הוא זכאי בעיניהם ולכן הוא חייב ככל הפסד שטען וכיון שגרם לו תפיסה ומכות חדרי בטן הוא נאמן בשבועתו והרי יש בידו עד א' שמעיד על סך לי ד"י ת' והוא פוטרו משבועה ושאר ההכאות אינם צריכים עדים כי כולי האי הכרחיים והסך שברר לפנינו הוא סך מ"י א"י ת' כולם מחויב לובאטון באין אומר ודברים מלבד שיתן קנס כפי ראות ב"ד ולראיה ח"פ וקיים: רמא שאלה ראובן מכר בית לשמעון והוא מחזיק בה יותר מג"ש ושוב הוציא לוי שטר וז"ן לראיה שראו ראינו שט"ח כו"ח ומקוים כראוי לזכות לוי נגד ראובן מסך כו"כ וע"ג שטר הורדה מב"ד שהורידוהו בחובו לבית הנז' ולכן בא לוי להוציא הבית מיד שמעון כי ראובן מכר את שאינו שלו והעדים שכתבו העדות מתו [שאלה זאת מתוך התשובה ולא היתה בעצם]: תשובה נראה פשוט דעדות כזה אין בה כח להוציא מיד המחזיק מב' פנים. א' דהוי מפי כתבם וכמ"ש בסי' קמ"ו ס"ה בהג"ה דכל שלא כתבו בלשון העדנו הוי מפי כתבם ואף שבמ"א כתבתי דהמנהג פשוט כשכותבין שטר מכי' ראובן ושמעון כותבין שראובן זכה מאת לוי כמו שראינו ודנין עליה מ"מ נראה פשוט דהיינו להחזיק האדם במה שהוא בידו אפשר סומכין על ד"ת דכל שאינו אלם לא הו"ל מפי כתבם. ועוד דאין כאן מערער לפנינו ועוד שהוא אכל שני חזקה אבל להוציא אין להוציא כלל דהו"ל מפי כתבם כס' רוב הפוסקים ומכ"ש בנד"ז שלא כתבו כלל על שטר ההורדה כמו שראינו על שט"ח דוקא אך שטר ההורדה לא כתבו עליו שראוהו שטר מקוים כ"ש דאין קיום בשנים ואפי' היו כותבים מקוים לא מהני דהלכה רווחת דלהוציא אין מקבלין עדות אלא לפני הנתבע וכאן באים להוציא מהמחזיק וכבר מתו העדים וא"א להעיד בפני המחזיק ובודאי שהעדים כל עיקר כוונתם על מכירת רא"ל ליורשי רי"ץ וסמכו על תורף השטר וההורדה אך לגבי דידן צריך להגלות ולהראות וגם מצד החזקה יש לזכות בחלק הגדולים וחלק אמם אלא שיש לפקפק וצריך מתון ומ"מ אעיקרא דדינא אין ממנה צד ראיה כלל לא לזכות רא"ל ולא ליורשי רי"ץ: רמב שאלה נכסים שהכניסה האשה לבעלה אם חל שעבוד הבע"ח של הבעל עליהם אחר מיתת האשה ואת"ל שחל שעבוד בע"ח עליהם אם יזכה בהם הבע"ח אם חולקין הבע"ח בשוה כמוקדם כמאוחר ואת"ל שחולקים אם קדם א' מהם וגבה אם יכול המוקדם להוציא ממנו: תשובה מילתא דפשיטא היא שכל חובות שעל הבעל אין חל שעבודם על נכסים שהכניסה לו בנדונייתה ואם מתה האשה וזכה בהם הבעל ויורשיה כפה"ת אז חל שעבוד הבע"ח מעת שזכה בהם ואז חל שעבוד שקנה ושיקנה דאלו בכלל שיקנה הם ולכן כל בע"ח שהיו קודם מיתת האשה אין עדיפות בהם בין המוקדם בין המאוחר שכולם לא חל שעבודם אלא לאחר מיתת האשה והו"ל לוה ולוה וקנה דיחלוקו ומי שקדם וגבה זכה. וא"כ בנד"ז מחצית הבית והשליש שנתברר שזכה בהם הבעל אחר מיתת האשה שהיתה מיתתה אחר שלוה מכולם כולם חל שעבודם דאקנה בשעת מיתת האשה ודינם שיחלוקו אך כיון שכבר זכה מי שזכה בכ"ח בד' זכה ואין לזה הבע"ח שקנה היום כלום אכן בשתות שלא נתברר אמתו קנאו לכאורה נר' שהדין בו שזכה המוקדם וכמ"ש בסי' קי"ב ס"ד לסברא בתרייתא דאם אין ידוע שקנאה מעמידין אותו ביד המוקדם ולס' זו גם אם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו. אכן בסמ"ע ס"ק י"ד כתב דאף שכתב מור"ם לעיל בב' הסעיפים והס' הא' עיקר שאני התם דמעמידין הקרקע בחזקת הלוקח או היורש שהן מוחזקין בו משא"כ כאן ע"ש. מבואר מדבריו דכל שהלוקח מוחזק אין מוציאין מידו. וא"כ בנד"ז שכבר גבו הבע"ח והם מוחזקין גם בשתות אין מוציאין מידו אע"ג דפסקינן כס' בתרייתא דסי' קי"ב ס"ד. כללא דמילתא שאין לבע"ח זה שום זכיה לטרוף מיד המוחזקים אף שהוא מוקדם לכולם: רמג שאלה ראובן נתחייב בק"ס איך קבל מנכסי יתומי לוי סך כו"כ ומשכן ביד האפוט' היתו' הנז' קרקע פ' כדין נכסי יתומים שבמלאת הזמן שגבלו ביניהם יפדה עכ"פ ואותו יום העמיד ראובן הנז' שוכר לפרוע לאפוט' הנז' לזכות היתו' הנז' סך כו"כ כאמור ולעת כזאת נפקחו עיניהם של היתו' הנז' ותבעו לראובן הנז' לפרוע להם שכירות המש' שנתחייב בעדו השוכר הנז' והשיב ראובן הנז' שאין בפיהו נכונה שכבר העמיד להם שוכר לפרוע להם שכירו' ולא מצו לאשתעי דינא בהדיה ואף את"ל שיתחייב לפרוע השכי' הרי הוא נושה בשוכר הנז' שטר ע"ס כו"כ ובכן הרי הוא בכי יותן לידם והם ילכו ליפרע מן השוכר הנז' ונדרשנו כעת להשיב עם מי הוא הדין: תשובה הדבר פשוט וברור וא"צ לפנים שראובן הנז' מחויב לתת ולפרוע ליתו' הנז' שכי' מושלם מכיסו וממונו ולא מצי למידחי להו אצל השוכר מחמת החוב שנושה בו דהשתא מיהא ישלם להם שכרם ואי אית ליה דינא בהדי שוכר ליזיל ולשתעי דינא בהדי שוכר: גם אין בפיהו נכונה באומרו שכבר העמיד להם שוכר ולאו איהו בע"ד דידהו שהרי העמדת השוכר אינה אלא לשריותא בעלמא דאבק רבית דבהפסקת אחר שרי ועינינו הרואות שהשוכר אינו מתחייב כ"א על דעת שיפ' הלוה למלוה השכי' ומעולם לא שמענו ולא ראינו שהשוכר פורע השכי' למלוה כ"א הלוה למלוה. תדע שכן הוא האמת והצדק אלו באו לידון לפנינו השוכר והלוה ותובע השוכר מהלוה לפרוע לו שכירות אחר שהוא נתחייב למלוה האם יעלה על לב לומר להם שהדין עם השוכר זה ודאי לא תיסק אדעתין לגזור להם כדברים האלה דנחזי אנן השוכר הנז' אם יש לו כח וחזקה במשכונה הנז' כדרך שוכרין בעלמא וקחזינן דמשעת חיוב השכי' לא יסף עוד השוכר לדעת מוצאי ומובאי המשכונה זה יורה וידין שחיוב השוכר אינו אלא כי היכי דליספו ליה התירא כאמור. ובכן קם דינא שמחויב הלוה לתת ולפרוע השכי' למלוה מיד ולאלתר בלי שוטו"ך ואין למלוה דין ודברים עם השוכר וכי אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה דלמה יומת מה עשה ואין להאריך כעת ואפס הפנאי ולראיה ח"פ בחדש סיון מש' ועתה א"ל תנקהו ליצירה נאם דייני העירה פאס יע"א