משפטים ישרים ריא

החזיק הר"ש בחורבה הנז' צריך להביא ראיה שזכו המוכרים לו ע"י שטר של הערכאות אבל אם נתנו להם בדיבור בעלמא אינו כלום: ועוד יש לזכות הקהל שיר"ה לא נתן רק לבני אדם המפונקסים במנינם שנכנס הפנקס לפניו ונתן להם ואח"כ היו דוחקים אחרים ונכנסים וכל מי שהיה נותן שוחד לעש"ג היו כותבין לו ויש מהם ע"י שרים ואלי הארץ היו נכנסים ונוטלים חלקם וא"כ כל עוד שלא החזיקו ובא אחר ונתאלם עליהם זכה כיון שלא זכה מהמלך שהוא בעל הקרקע: רלז שאלה ראובן רצה לעשות חנות לקצבים סמוכה לחנות לבקאלין ובעלי חנות לבקאלין מעכבין עליו מחמת נדנוד הכותל כשמכה בקופיץ של עצם הבשר כשהבשר תלוי בכותל המפסיק. ועוד מחמת הזבובים הנאספים על הבשר שיפסידו השמן והחמאה ועוד שמתהוים העכברים מחמת הבשר והדם. ועוד מחמת רוב בני אדם הבאים לקנות מחנות לבקאל ומחנות הקצב והם דוחקים זא"ז ואין להם מקום לעמוד ואפשר שיברחו ולא ירצו לקנות ממנו מפני הדוחק ונמצא מקפח פרנסתו יורנו המורה אם יכול לעכב עליו או לא: תשובה מצד נדנוד הכותל איתא בסי' קנ"ה סט"ו דבעינן שיתנדנד כסוי החבית שעל פי החבית וצריך לראות בנד"ז. גם מצד העכברים לא הוי גירי דיליה כיון שאינם באים אלא לאח"ז וכמ"ש בסי' הנז' סל"א לגבי כרישין וחרדל וכ"ש בזה שאין העכברים באים אלא לאח"ז. אך מצד הזבובים נר' דהוי גירי דיליה שהרי מיד הם באים ומפסידין הסחורה שבחנות שמן ודבש וחמאה וגם המוכר לא יוכל לסבול ודמי זה להא דסל"ד מי שעשה גורן בתוך שלו צריך להרחיק שלא יגיע העפר או האבק לחבירו וכו' ה"ז חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ושלא יזיקו ואפי' ע"י הרוח שכל אלו שהיזקו בחיציו הם עכ"ל. וה"נ הזבובים הם כמו אבק ועפר והוי כמו חיציו וגם דמי ממ"ש להא דסל"ט מי שהחזיק לעשות מלאכת וכו' ויכנסו העורבים בגלל הדם ויאכלו והרי הם מצירים את חבירו בקולם ובצפצופים או בדם שברגליהם חייב לבטל אותה מלאכה עכ"ל. וזה הוא נד"ז עצמו שע"י מלאכת הבשר נאספים הזבובים ומצירין חבירו צער גדול ולכן חייב לבטל אותה מלאכה. גם מצד רוב ב"א הנאספים על ב' המלאכות יש קפידא רבה ואחר שכבר החזיק הא' במלאכת תבקאל"ת שנאספים עליה ב"א הרבה לא יוכל לדור סמוך לו הטבח שגם הוא נאספים עליו הרבה וכ"ש שיש להם זמנים שנים שמתאספים על מלאכתם והוא בערב שבת וערב יו"ט וגם בכל השבוע לא יבצר מאסיפה אל הטבח ודאי שיזיק אל האלבקאל וזה כמו היזק הנכנסים והיוצאים שנז' בסי' קנ"ו שאין לו חזקה וכ"ש לכתחי' שיכולין למחות וב' חנויות סמוכין זל"ז ומנהגם שיהיו נאספים עליהם הרבה ודאי הוי כנכנסים ויוצאים וכל שקדם אחד לא יוכל אחר לבוא אחריו כי זה מזיק את זה ברוב עם הבאים לשניהם וגרע מנכנסים ויוצאים לחצר שנכנסים אצל א' והשני אינו נזוק מהן רק לא יוכל לסבול: רלח שאלה ראובן היה לו שטר משכונה נגד שמעון והוצרך למעות והלך ומשכן השטר ביד לוי ועמד לוי ומיחה בשמעון שלא יפרע ביד ראובן כי השטר משכונה הנה הוא משועבד בידו וכשרצה שמעון לפדות המשכונה הלך ראובן ופתה ללוי עד שנתן לו השטר שהיה משועבד בידו וכשהראה לו השטר פרעו וקרע את שטרו ולוי לא נפרע מראובן אם יכול לוי לחזור על על שמעון או לא: תשובה דבר פשוט הוא שעל שמעון אין לו דין ודברים דמאי הו"ל למיעבד דאפי' בשעבוד דר' נתן כתב בסי' פ"ו ס"ו אע"פ שראובן מיחה בלוי שלא יפרע לשמעון לא מיקרי ראובן מוחזק עד שיתברר בב"ד ששמעון חייב לו עכ"ל. וכן מדוקדק מס"ה וגם אחר שנתחייב לוי לראובן בב"ד הלך ופרע ע"ש. משמע שאם קודם שנתחייב פרע לשמעון אין עליו שום חיוב ואף שכתב הש"ך ל"ד נתחייב בדין אלא דאו' מסתמא ידע מלבד שדברי הש"ך אינם מוסכמים וכנה"ג כתב בשם מוהרשד"ם וז"ל אפי' אם התרה בו אבל אם פורעו מאחר שעמדו בדין חייב לשלם עכ"ל. משמע דוקא אחר שעמדו וחייבוהו ב"ד לפרוע לראובן מ"מ לא נ"מ מידי דאפי' לש"ך דוקא שנתברר שהוא חייב מה שלא היה בנד"ז שהמלוה לא הי"ל שום חיוב על שמעון רק אם באולי הוזלו החנויות יחזור על הבית באופן דלא שייך בשמעון שום ידיעה וכ"ש בזה שנתן לו שטרו ובא אצל שמעון ופרעו וקרע השטר לא נשאר עליו שום חיוב כיון שהביאו לו חשב שכבר נפרע וא"כ פשוט הוא שאין ללוי שום תביעה על שמעון. ומה שדימה בפנים להא דסי' ס"ו ס"ל דאם ירד למש' והחזיק אינו יכול למחול לא דמי דשאני מחילה מפרעון והרי בנדון דר' נתן כתב מר"ן בס"ה דאין המלוה יכול למחול ואם פרע קודם שנתחייב בדין אינו יכול לחזור עליו דמחי' הוי ע"י המלוה ואינו יכול למחול אבל הפרעון שהוא ע"י הלוה מה יעשה הלוה שפרע שטרו וזה פשוט מאד: ומעתה גם על הר"מ אין עליו שום חיוב כי טען שהשטר שלו היה מונח ביד פ' לבטחון ורצה מכלוף הלוה שלו לפדות מידו והלך מסעוד לר"פ וא"ל שמכלוף רוצה לפדות מידו ופייסו ונתפייס לו ונתן לו השטר והביאו למכלוף ופרעו וקרע לו שטרו ואם כבר מחל ר"פ בשעבוד זה שהיה משועבד בידו לענין שאם הוזל השכי' ישלים משכי' הבית שהיה רחוק בעיניו שיוזלו החנויות לקצבה שקצב לו וכן הוא לפי האמת אלא שאירע אונס שלא עלה על הלב כלל שסגרו פתח הישן ובזה הוזלו החנויות הסמוכים לה וכיון שנתן השטר משכונה מידו ליד מסעוד הרי מחל בשעבוד שהיה לו. ומ"ש בפנים שהשתיקה אין ממנה ראיה אין השתיקה היא הראיה אלא הנתינה שנתן השטר מידו היא הראיה ומה גם שא"ל שרצונו מכלוף לפדות מידו ולזה נתן לו השטר הרי בפי' מחל באותו שעבוד. ומ"ש בפנים שצריך קנין ובלא קנין אין הסילוק מועיל כמ"ש בריש סי' ל"ז ובסי' הנז' בפנים לא דמי כלל דהתם איירי שהשעבוד עדיין בעולם דהיינו המקום המשועבד אנו אומרים שהשעבוד כמכירה וזה שסלק עצמו הו"ל כחוזר ומוכרו לו ולזה צריך קנין. אבל בנד"ז המקום המשועבד חזר לבעליו ע"י פריעת השטר ע"ש ונמצא שאין כאן שעבוד ולא נשאר כ"א חיוב על הלוה ולזה במחילה בעלמא סגי ככל מחי' שא"צ קנין וכל מה שמצריכין קנין הוא נגד הלוקח שלקח השעבוד אבל נגד הלוה א"צ קנין כלל וזה ברור ולכן נר' שלא נשאר חיוב לא על מכלוף ולא על מסעוד ולראיה ח"פ וקיים: רלט שאלה מוכר בית ומתנה שאם יבוא המצרן אין כאן מכר אי מהני או לא: תשובה נר' דמהני ועיין ב"י סי' קע"ה ספ"ו וז"ל ואיכא למימר שיכול למוכרה לו ע"מ שלא תהיה לבר מצרא עכ"ל: רמ שאלה ראובן הכה את שמעון בפתע בלא איבה ובלא מתכוין להזיקו וניזוק בהכאתו ומסרו לשררה וע"י כן הפסיד ראובן סך מה אם חייב שמעון המוכה להחזיר ההפסד לראובן: