משפטים ישרים רי

רלב שאלה מי שקבל עיסקא [נ"ב בכת"י הרב אביר יעקב זלה"ה היינו בסתם עיס' שאינו כתוב אלא במ"א אבל בעיסקות שלנו שכותב במ"א ובזו' או אפי' אינו כותב והרויח במלאכתו ולא בממון אחרים כבר כתבו הא' שלא תועיל שבו' בלא קמא אלא להבא עיין בסהת"ק דף מ"ד מ"ה א"נ מיירי אפי' בכותב במ"א ובזו' והיה גלוי לעין כל שכלה הקרן ולא היה לו בביתו אפי' סידור ונשבע אח"כ שמעון פ' לא הי"ל אפי' סדור וכן הוא שם בס' הנז' בדברי הרב בנו של הרה"ג זלה"ה ע"ש ותבין] והיה מתעסק והולך ולסוף טען שמיום פ' כלה ממון העסק ולא היה לו בביתו רק כדי סידור נכסי ואח"כ היה מתעסק בממון אחרים או שוכר עצמו כפועל מה דינו: תשובה נ"ל שישבע כן ויפטר וה"ז דומה לסי' קע"ז ס"ך ע"ש משמע שכבר נתן לשם ריוח אבל אם לא נתן פשיטא דנאמן וא"כ מ"ל טען שלא היה ריוח מ"ל, טען טענה שהוא פטור מן הריוח: רלג שאלה מי שרוצה לזכות בנכסי הפקר אם יועיל לו במה שחופר היסודות: תשובה מבואר בסי' קנ"ד ס"ג) פשוט הוא שהחפירה לחוד לא תועיל אלא עד שיבנה וכמו שמדוקדק מדברי מור"ם סי' ער"ה סכ"א או שחפר בקרקע יסודות לבנין ובזה קנה הקרקע בבנינו עכ"ל משמע דלא זכה עד שיבנה דהבנין הוא שמועיל והחפירה של יסודות הוא כדי שיהיה בנין המועיל דאם אין יסודות הוי בנין עראי ולא יועיל שעומד ליפול זה נראה לכאורה אבל, המעיין בב"י יראה [ח"כ וחע"ד]: רלד שאלה ראובן הלוה לגוי ברבית מעות ע"י ערב ישראל ולא די אלא ראובן כתבם שט"ח סתם על הערב והערב ג"כ ערב על הרבית והערב קבל בטחון על קרן ורבית מן הגוי: תשובה נראה דאסור דהוי ר"ק דכיון דראובן זקפם על הישראל חוב בשטר הו"ל ישראל הלוה מעותיו לגוי דקמו גביה בהלואה והוא הלוה לגוי ברבית: רלה שאלה ראובן גזל בית מיהודה והשכירו לשמעון בסך יו' בכ"ח ושמעון עשה גא"א עם שותפו בחצר ונטל שותף הבית בסך יו' ה"י ובא יהודה ונטל הבית שלו וחזר על ראובן בפירות שקיבל ורצה לחזור עוד על שמעון בריוח שנטל ושמעון משיב שומת הבית יו' והריוח אני הרוחתי מצד מחלוקת עם שותפי מהו הדין: תשובה נראה שהריוח ליהודה בע"ה דאין שמעון עושה סחורה בפרתו של חבירו וכל מה שקבל שמעון בעד שכי' הבית צריך להחזירו לנגזל דהגע עצמך אם ראובן הגזלן השכירה בפחות לשמעון כשבא הנגזל נוטל משמעון שומתה השוה לכל אדם. ומעשה אירע כיוצא בזה שראובן גנב משמעון ספר א' ומכרו ביוקר בסך יו' וכשבא שמעון תבע סך יו' שבו מכר הלך שמעון וקנה הספר מאת הלוקח בסך ה"י והשיב הגזילה בעינה. ונסתפקנו בזה כי הנגנב טען שהוא רוצה במכר הנז' ותובע מראובן הנז' יו' שלקח בעד הספר ונראה דלא אמר כלום שאחר שכבר מכר זכה לראובן דזכין לאדם שלא בפניו והבחירה ביד ראובן או יקח הספר או יקח הדמים. וידמה זה לשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה דלסברת ריה"ג תחזור פרה לבעלים סי' ש"ז ס"ה ע"ש מטעם דאין אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו דכל הנאה המגעת ממעות של בעליו יטלנו בעליו. הגם שהיתה בגרמת אחר כמעשה שהיה שראובן משכן ביתו של שמעון בקצבה בתנאי יו' פירות בחדש והשאר לבעלים ואירע הדבר שהשכירה ראובן ללוי יו' ב"י בכ"ח ע"ד ליטול הוא יו' והשאר יטלנו שמעון ושמעון לא היה בעיר בעת שהשכירה ללוי ויקר מקרה שתבע יהודה שותף שמעון בחצר ללוי דגא"א ביותר משומתה בסך יו' ה"י ונטל יהודה והיה פורע ללוי הריוח אח"כ בא שמעון וטוען שהוא יטול הריוח כי לא יטול כ"א יו' וכל הריוח לו כי לא השכיר כלום ולוי נכנס שלא ברשותו ולמה יטול הוא הריוח וממ"ש נר' דהדין עמו כי איך יעשה לוי סחורה בפרתו של חבירו אך נר' ששמעון מעת שמשכנה ביד ראובן סלק ידו ממנה ונתן הרשות ביד ראובן להשכיר לגוי שירצה ושלוחו הוא והריוח ללוי: רלו שאלה בענין הנוצרי שהשיג גבול רשב"י ונטל מחצר ר"ש הנז' ובנה אוצר סמוך לחצירו וכאשר הסיעו המלך יר"ה מן העיר הטיל המלך יר"ה החצר על בני קהלינו ביותר ויותר משוויה וכאשר נמכרה לבני קהלינו עמד רשב"י לערער על הקהל כי הוא יזכה במה שגזלו הנוצרי ותחלה יש לשאול אם מכרה הנוצרי מדעתו לישראל: תשובה הנה מקור דין זה סי' רל"ו ס"ז וס"ח כותי בעל זרוע שאנס נכסי ישראל וירד לתוך שדה מחמת שהיה לו חוב על בעל השדה וכו' ואחר שתקף לו את השדה מכרה ליש' אחר אין הבעלים יכולים להוציא מיד הלוקח ע"כ. ולכאורה נדון זה כן הוא אך סיים בד"א שהודו הבעלים שאמת טען הכותי ונד"ז אינו כן שהבעלים אומרים כי גזל להדיא אלא שלא יוכלו לדון עם שתקיף ממנו ונפל פחד בלבו ומורך לבב הי"ל. אך יש לזכות לקהל מצד אחר שסיים מר"ן וכן אם היה שם מלך וכו'. וכן בנד"ז כן הוא דפשיטא שהיו שרים ושופטים ובנקל היה יכול לתובעו לפני השר והשופט לאמר בי אדוני הנוצרי רוצה לגזול אותי ובודאי לא היה יכול לנגוע בשל זולתו ומדשתק מחל: ועוד אפי' נדמה נד"ז לס"ח בא הכותי בעקיפין שצריך להחזירו לבעליו מ"מ סיים שצריך לתת לו מה שנתן לכותי והרי הקהל נתנו לכותי יותר ויותר זה אם מכרה הנוצרי עצמו ועכשיו שנטלה המלך והטילה על ישראל נר' פשוט שאין על הקהל כלום כי הקהל מכח המלך הם באים ואפי' נאמר שבגזילה היתה ביד הנוצרי כיון שהמלך כעס על הנוצרי ונטל לו החצר ונטל גם המעט שהיה ביד הנוצרי בגזל מי יוכל להוציאה מידו. באופן אלו נשארה ביד הנוצרי לא יוכל שום אדם להוציאה מידו כ"ש שנטלה מידו המלך והטילה על הקהל מי יאמר לו מה תעשה. ולכן הדבר פשוט שצריך ליתן כל מה שנתנו ליר"ה בחלקה ההיא לערך הסך הגדול והוא הערך שנמכרה בו: אלא שאומ' שהמלך לא הטיל רק החצר שהיא של הנוצרי אבל האוצרות לא נזכרו רק בעת כתיבת האלעק"ד שאינו לסופר יר"ה שיכתוב גם האוצרות וא"כ הם הוסיפו לכתוב דבר שאינו של הנוצרי ולא של יר"ה וא"כ מה שגזלו הם יחזירו לבעליו שהרי המלך לא איכפת ליה אם היו האוצרות בכלל או לא שאפי' אם לא היתה כ"א החצר היה מטילה עליהם בסך ארבעת אלפים אלא שי"ל מטעם אחר לא זכו בעלי החורבות כל עוד שלא החזיקו בהם חזקה גמורה הנוהגת בנכסי הגר שהרי כתב מר"ן סי' קצ"ד שישראל הקונה מכותי אינו קונה אלא בשטר עם נתינת הכסף וכאן אפי' אם יוציאו שטר שכתבו הערכאות לבעלי החורבה זו שמכרו לרשב"י ואפי' נחשוב אותו קנין בשטר מ"מ אין כאן כסף ואנן קי"ל שצריך שטר עם נתינת הכסף. אלא שיש לדחות ממ"ש מר"ן בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך וכו' ע"ש. וא"כ בנד"ז הרי משפט המלך ידוע שע"י שטר של הערכאות זוכים כל הזוכים. ומ"מ שעכ"פ כל עוד שלא