משפטים ישרים רט

אלו לא עשתה אותם אלא שהיה נותן לה בעלה מזונות שאז מצאה מקום לעשות החפצים האלו ולא אמרו חז"ל אלא יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה אבל שתאמר אני ניזונת ואיני עושה לא ואפי' ירצה הבעל לא מהני לגבי בע"ח דהו"ל מבריח נכסים מן הראוי להם שתקנה קבועה היא ולא יחרוך רמיה צידו: איברא אם אמרה איני ניזונת ואיני עושה אז כל מה שתעשה אינו יכול בע"ח ליפרע ממנו וגם אם יהיו מעשה ידיה מרובים כל המותר על מזונותיה לא יטלנו בע"ח. המשל מעשה ידיה ק' ומזונותיה ן' לא יטול בע"ח ממעשה ידיה כ"א שיעור מזונותיה והשאר שלה: גם הסילוק הזה לא ראיתי בו שום ממש דאפי' לגבי הקדש אמרינן מעשה ידי אשתו לא הועיל כלום סי' פ"א דהו"ל דבשב"ל כמ"ש המפרשים: רכז שאלה ראובן מסר שטר משכו' לשמעון ובעד דמי המסי' נתחייב לו לפורעו לזמן ובאותו מצב מסר שמעון השטר ללוי שהוא בעל הקרקע שהוא משכנו תחי' ביד ראובן ובהגיע זמן פרעון לשמעון לראובן לא מצאה ידו במה לפרוע אם יכול ראובן לחזור על המש' שמסר לשמעון ונמסרה ללוי: תשובה אם החיוב שנתחייב שמעון לראובן היה אחר שעשה לו מסירה מן השטר מש' ואח"כ נתחייב לו בדמי הקנייה פשוט הוא דאין לו חזרה על לוי שהרי שטרו של ראובן מאוחר למכירה שמכר שמעון וה"ז כמוכר קרקע לראובן בניסן ונתחייב לשמעון באייר שלא חל שעבוד החוב על אותו קרקע אך אם קדם החוב שאחר שנתחייב שמעון לראובן אח"כ מסר לו ראובן השטר בזה יש לשאול דלכאורה יש לומר דאע"ג דקי"ל דאין בע"ח טורף ממטלטלים שמכר או נתן הלוה אפי' שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי משום ת"ה מ"מ השטרות טורף כדאיתא סי' ס' ס"א ואפי' למנהג זה אם היה ללוה שט"ח על אחר ומכרו בע"ח גובה ממנו דלא שייך בשטרות תק"ה דלא שכיח עכ"ל. וה"נ דהשטר מש' שקנה שמעון נשתעבד לראובן מכח החוב ויכול הוא ראובן לטורפו מיד לוי אך נראה דזה שייך אלא אם מכרו שמעון ללוי דרך מכי' אבל לוי שהוא בעל הקרקע פדה קרקעו מיד מי שהיה בידו ואין כאן מכי' ואין לראובן עליו שום חזקה. והגע עצמך הרי שאמרו שבע"ח טורף השטר שמכר הלוה דאין בו תק"ה והלך הלוקח ורצה הלוה עד שנתן לו פרעונו וקרע שטרו נאמר שיחזור המלוה על הלוה של הלוה פשיטא דפשיטא דלא דקי"ל המוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו מחול וכיון דפקע כח המלוה הא' לא נשאר למלוה הב' על מה לחול שעבודו זהו הנלע"ד פשוט: רכח שאלתם עוד אם מכירת ש"מ דמיא למתנתו שיש חילוק בין מתנה במקצת למתנה בכל או לא: תשובה נראה פשוט דלא דמיא כלל דלא אמרו חז"ל אלא מתנתו דלית שלא תטרף דעתו עליו אם ידע שלא תתקיים מתנתו בהבל פיו אבל מכי' שמוכר לא מאהבה אלא כדי ליקח מעות לא תטרף דעתו אם נאמר שאותה שרוצה ליקח מעות צריך אתה ליקח קנין וכיון דצריך קנין אם עמד אינו חוזר וזה פשוט ומבואר בסי' ר"ן ס"ג. ותלוי הדבר באם המעות קיימין ולא שלח בהם יד חוזר וכמ"ש הסמ"ע סקי"ב וז"ל דאנן סהדי דמ"ה החזיק דמי המכי' בידו דאם יעמוד יחזיר משמע דאם הוציא המעות בהוצאותיו אם עמד אינו חוזר כנ"ל וקיים: רכט שאלה ראובן שלחו לו סחורה מערי אדום למוכרה בהאלקומיסו"ן דבר הנמדד במדה ומכרה לשמעון וכתב לו שטר וכשמדד שמעון הסחורה נמצאת חסרה וחזר על ראובן לגבות לו מדמי ההלואה הדין עמו או לא. יורנו מור"ץ ושכמ"ה: תשובה לא נתברר בשאלה טענת המלוה והלוה ונראה אם המלוה טוען שהסחורה שנתן לו במדה במשקל והלוה רואה ואז נתחייב והלוה טוען שלא מדד לו רק סמך על אמונתו או אם המלוה סמך על פנקס אדום והוא ג"כ סמך ע"ז: ולזה התשובה היא שאם המלוה טוען שנתן לו במדה והלוה רואה אזי המלוה גובה שטרו בשבועה כדין הטוען פרעון שהרי הלוה אינו מכחיש השטר אך שבועה צריך ואם יש נאמנות בשטרו מקבל חרם כדין טענת פרעון אלא אחר שיפרענו ישבע היסת המלוה כנז' בסי' ע"א ס"ה. אך אם המלוה טוען שאני סמכתי על פנקס ערי אדום והלוה טוען ג"כ כן אלא שמצאתי חסר נראה שדינו כההיא דסי' נ"ט דאם המלוה אומר איני יודע והלוה טוען ברי אינו גובה בו וכמ"ש הסמ"ע דכיון דמלוה טוען שמא ולוה טוען ברי אוקי ממונא בחזקת מאריה והמע"ה ע"ש. וה"נ כיון שהמלוה אינו יודע בברי רק סומך על פנקס ערי אדום והלוה טוען ברי ולכן אף שהשטר בידו לא מהני: רל שאלה בת אחת המירה ואח"כ מת אביה אם יש לה מזונות או לא: תשובה אם היתה במקום שנוהגים כש"ע נמצא שאין לה כ"א מזונותיה מתנאי כתו' כנז' בסי' קי"ג ועישור נכסי ועכשיו שנשבית והמירה אין לה כלום דלא תקנו חכמים מזונות למומרת ואם כתו' למנהג המגו' שנוטלת כא' מהבנים נראה שזכתה בחלקה ואם המירה כשהיא קטנה אין לקונסה כמ"ש במ"א. אך נראה כיון דאין ירושתה מד"ת אלא מן התקנה כי הכא דאין לה מזונות ולא עשור נכסי גם ירושה אין לה וכיון שהמירה אין לה כלום: רלא שאלה אם יש רשות לפתוח חנות מחדש לר"ה תשובה מבואר בסי' קנ"ד ס"ג דיש חילוק בין ר"ה למבוי דלמבוי אינו יכול לפתוח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ולר"ה פותח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ע"ש. וממילא דפתח שלא כנגד פתח מכ"ש וק"ו דיכול לפתוח לר"ה. ולמעשה שבא לידינו בזה האיש מכלוף שרצה לפתוח חנויות לר"ה וביתו שבחצר הידועה ונק' ע"ש מרדוך לפילאלי לחזאם שרצה לעשות מביתו חנויות ויפתחם לר"ה פשוט הוא שלא יוכל שום אדם לעכב עליו שר"ה רחבה ואפי' אם היה שם שום פתח יכול לפתוח מכ"ש שאין שום פתח כנגדו דיכול בפשיטות לפתוח מה שירצה אלא שנהגו העם לעכב על הפותח עד שיתן לעניים סך מה ובזה אין עליו שום דין ודברים וכזה פסקנו פעמים רבות ונעשה מעשה ולכן אין ביד שום אדם לעכב ע"ז מכלוף כאשר יתן מנה הראויה לעניים. ואף שכ' מר"ן ואעפי"כ לא יפתח אדם חנות נגד פתח או חלון חבירו מפני שזה היזק עכ"ל. מלבד שבנד"ז אין שום פתח כנגדו שהחנות שבצד האחר הם רחוקים ממנו מאד שלא יוכל לראותם כלל מ"מ אפי' אם היו קרובים לית לן בה דלא כתב מר"ן אלא שלא יפתח אדם חנות כנגד בית שבבית רגילין לעשות דברים נסתרים מידי דמיכל והנשים יושבות בהם וצריכים צניעות אבל לחנות שהיא למשא ומתן יוכל אדם לפתוח חנות כנגד חנות שאין בחנות דבר שצריך צניעות שאין שם כ"א משו"מ וזה פשוט: