משפטים ישרים רח

תשובה הבית הנז' היא של האשה הנז' שזכתה בה בכתובתה מאת בעלה שגרשה וא"כ אין לבע"ח המאוחרים לכתו' שום נגיעה בקרקע שזכתה בו מבעלה וכ"ש בנד"ז שקרקע זה הכניסה אותו בנדונייתה וא"כ מה שאנסה הנגיד עד שזכתה לו החצר הנז' היא מתנה בעלמא שאף שהניחו פרעון ע"ג שטרו אין עליה לפרוע חוב בעלה מקרקע שלה וידוע הוא שאונס לבד מבטל המתנה כנז' בסי' ר"ה והוא כמו שאנסוהו ליתן שאינה מתנה עכ"ל וזה פשוט וא"כ החצר הנז' ברשות האשה והדרא ארעא והדרא פירא והוא לשתעי דינא בהדי בעלה בחוב שלו: רכב שאלה ראובן מכר חצר לשמעון כמות שהיא ממושכנת ביד לוי ואח"כ פדה אותה שמעון מיד לוי ובאו ב"ח קדומים למשכונת לוי וטרפוה מיד שמעון אם יכול שמעון לחזור על לוי: תשובה ראיתי להרב מהר"ר משה ן' חמו זלה"ה אחר שהראה פנים שלא יחזור סיים שהאמת הוא שחוזר כי פדה מידם בטעות: רכג שאלה ראובן החזיק בחנות א' וחפר בה חפירה ובא גוי ונטלה במאמר יר"ה ובנאה אם יש בה חזקה למי שחפר אותה או לא: תשובה כל המחזיק בחנות כמנהג לחפור קצת חפירה ובא גוי ונטלה במאמר יר"ה אבד הא' חזקתו לגמרי ואז כל השוכר מהגוי זוכה כי החזקה הא' היא מדין המחזיק בהפקר דסגי בחפירה אבל אחר שנטלה הגוי ובנאה נעשית חנות של בעלים וחזקתה חזקה אחרת והיא שישכירנה מן הגוי אבל כל מה שיעשה שלא מדעת הגוי אינו כלום וזה פשוט בפוסקים: רכד שאלה בנים גדולים שמכרו חלקם וחלק אמם וחלק הקטנים בקרקע שירשו ממורישם והחזיק הלוקח בקרקע כמה שנים ועכשיו עמדו האשה והבנים הקטנים לערער: תשובה דברי החכם הר"י בר שמעיה אמת שאין מועלת חזקה לא בנכסי האם ולא בנכסי בניה שאחר שבפי' איתמר בשטר המכר שהגדולים הם שמכרו חלקי האשה וחלקי בניה ממילא כל מה שהחזיקו בטל הוא וקרוב לדמות זה להא דאמרינן שהמחזיק שהוציא שטר ונמצא בטל נתבטלה החזקה ולכאורה יש לחזק החזקה מהא דסי' רל"ו ס"ה לקח א' מהגוי ושהתה בידו ג"ש ואח"כ מכרה לאחר אין לבעלים על לוקח ב' כלום שטוענים לו שהא' קנאה מהם ונתן להם שליש עכ"ל: הרי שאעפ"י שהלוקח מביא שטר שקנאה מהגוי דוקא טענינן ללוקח ב' שמא לוקח א' קנה גם מהישראל אבל לא דמי כלל דהתם לא נזכר כלל שחלק הישראל נמכר שפיר טענינן אבל הכא שבפי' איתמר שמכר חלק האשה והיתומים הקטנים ודאי כל מה שמחזיק אינו בא בכח הגדול שמכרו מה שאינו שלהם ובאשר ערערו לא תועיל חזקה: וגם מטעם השותפין אין להם חזקה אמת שנמצאת סברא לחכם לפנינו הרב מהר"י עייאש ז"ל דאם דבשגם המערער מודה שהמחזיק מחזיק בכח ממי שאין לו לא אמרינן דשותפין אין להם חזקה וכבר דחינו סברא זו באמת הבנין ומצאנו חבל נביאים בדור שלפנינו בתשו' מהר"ר אד"א ומהריב"ם ז"ל וחכמי תיטוואן ומהר"ר אד"א ז"ל כתבן מדבריהם מוכח שאין להם סברא זו כלל ובמקום אחר הארכתי בזה באופן שהחזקה זו לא תועיל וזכה המערער בדינו וקיים רכה שאלה כשנהרג פ' ונתעלם מן העין ואח"כ לקץ ימים שלש באו ואמרו כי הנה איש א' במערה מושלך ארצה ולא הכירוהו וכשרצו ליכנס למערה לראותו אמר להם אחי ההרוג אם יש לו שומא במקום פ' אחי הוא ויבוקש הדבר וימצא. יורנו המורה אם אשתו מותרת ע"פ עדותם: תשובה העדות הא' שאמר להם אחיו כשרצה ליכנס למערה אידא כאנית אוסמא כחלא פראס כתפו הווא כאה ומצא כן אין היתר לאשה כמ"ש בקו' העגונות סי' ל"ב דיש להסתפק בשומא במקום פ' אי הוי סימן ובסי' ר"מ כתב שומא לא הוי סי' מובהק ואף שכתב בב"י בשם רד"ך דמקום מיוחד מאבר פ' הוי סי' אין דבריו ברורים וגם הוא לא כתב אלא דרך אפשר ומי יתיר א"א לעלמא עכ"ל: מיהו נקיטינן דהוי פלוגתא דלס' רד"ך מקום מיוחד מאבר פלוני הוי סי' מובהק ובסי' י"ז סכ"ה בהג"ה דרושם בגופו לא הוי סי' ובה"ט כתב בלבוש דרושם הוי סי' ורמ"כ כתב דרושם לא הוי סי' וכתב ט"ז רושם לא הוי סי' אבל אם מצמצם המקום הוי סי' עכ"ל נראה דהט"ז הסכים לס' רד"ך דרושם במקום פ' הוי סי'. וא"כ בנד"ז שמעידין שהיתה לו בראש כתפו והוי סי' ומ"מ כיון דיש חולקים לא נסמוך ע"ז שהרי כתב הב"ש סי' י"ז ס"ק ע"א דמהרשד"ם ומ"ב חולקים על מהרד"ך ז"ל ומ"מ יש לצרף סברתם ז"ל לעדות אחרת: אך בשני עדויות האחרונים יש להתיר בפשיטות הא' שהעידה האשה באיין קאלהא לגוי מאחה אום מסעוד די מאת והו"ל כשמו ושם אביו. אך לא אאריך בזה יען כי האשה ההיא יבמתה של אשת הנפטר והלכה רווחת שהכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה ויבמתה והעדות האחרונה עדות מספקת שא"ל האדא"ך מסעוד וולד לפחל די זאב לגנם מעא אסריף ואפי' שלא הזכיר שם אביו ושם עירו שם עירו ודאי לא צריך כמו שהאריך בב"י סי' הנז' ד"ה כתוב בתשו' מהרי"ק וכו' וכתב וז"ל ואם נפש אדם לומר הרי כתב הרמב"ם ויזכיר שמו ושם עירו ע"כ משמע שיזכיר שם עירו וה"נ כתב בתוספתא נלע"ד דהיינו דוקא שאינו מזכיר שם אביו וכו' והאריך והביאו זה בהגה סי"ח וסיים ובמקום שיש אומדנות והוכחות שמת יש להקל ולסמוך אמ"ד דלא אמר בעינן שיזכיר שם עירו ע"כ ובב"ש בתשובות מהרשד"ם סי' ל"ה להלכה סמכינן אם אמר שמו ושם אביו אפי' שלא הזכיר שם העיר עכ"ל. וכ"ש בנד"ז שאמר די זאב לגנים מעא אסריף דעדיף טפי משם עירו ועל מה שלא אמר שם אביו הרי אמר ן' לפחל והוא עדיף משל אביו וז"ל מהרשד"ם בקו' העגונות סי' ט"ל והטעם לספק הא' שלא הזכיר שם אביו מ"מ בנ"ד עדיף משהזכיר שם אביו כיון שהזכיר שם משפחתו דשמו ושם אביו שכיח טובא בעולם וכו' יעו"ש וכ"ש שם משפחתו זו דתמיה דהויא עדיף טפי וטפי משם אביו זהו הנלע"ד בדין זה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר וקיים: רכו שאלה אשה שסלק בעלה עצמו ממעשה ידיה ומלאה הבית בחפצים ובא בע"ח של בעלה ואומרת שכל החפצים שלה אם זכתה או לא: תשובה מב' טעמים נראה שאין לה זכות א' דקי"ל דחזקה דכל מה שנמצא ביד האדם שלו כמ"ש בסי' צ"ט ס"א אעפ"י שיש לו מגו שהיה יכול להחזירם לו. ב' דאעיקרא פירכא דאפי' תביא עדים ברורים שממעשה ידיה הן כיון דקי"ל שתקנו מעשה ידיה תחת מזונותיה לאו כל כמיניה לחוב לאחרים לזונה ותטול מעשה ידיה ואין זה דומה אלא למחליף נכסיו עם אחר שאינו יכול לומר לבע"ח אלו כלים שאתה רואה הם של פלוני שאומר לו תן לי מה שנתת לו בעדים וכיון שחפצים