משפטים ישרים רג

היפך החזקה אבל מי שטוען שממון זה ניתן לו ע"מ שלא יפרע לבע"ח אם אינו ידוע שיש לו מעות אלא ע"פ נאמן במגו שהיה מחזירם לאחרים ואומר אין לי משום דטענתו אינה סותרת דחזקה דהשתא נמי אומר שהם שלו אין לומר לדבריו דהיכא דיש יפוי כח יותר שיש לו ראיה שיש בידו ממון שניתן לו ע"מ שלא יפרע לבע"ח דנהמניה בלא מגו דהא ודאי ליתא שעכ"פ עיקר הנא' הוא משום מגו דאי לאו מגו אע"פ שיש ראיה שיש בידו ממון שניתן לו ע"מ שלא יפרע לבע"ח לא מהימן דאפשר מה שניתן לו הוציאו וזה שנמצא בידו הוא ממה שהרויח שהעדים אינם מועלים אלא שלא תהיה טענתו סותרת החזקה אבל עכ"פ צריכים למגו ואם אין מגו לא מהימן וא"כ בנד"ז שיש להר"פ קרקעות ומש' גלויות דלית ליה מגו לא מהימן אפי' בשבו' ויפרע מהם בע"ח וההיא דיו"ד סי' רנ"ג מיירי בידוע וברור שהמעות הנמצאים בידו הם של קבוץ. זהו מה שנלע"ד וצויי"מ הח"פ פאס יע"א והכל שריר וברור וקיים יהודה ן' עטר ס"ט. חיים דוד סירירו ס"ט. שמואל ן' זמרא ס"ט: דבר ברור הוא שאינו נאמן לומר עסק הוא בידי עד שיביא ראיה וכמ"ש החכמים הפוסקים עליונים למעלה וחייב ר"פ הנז' לפרוע פרעות וא"נ בשבו' ולראיה ח"פ ארבאט ובשבח שהשביחו הקרקעות פשוט הוא שיטלו בע"ח זהו תוכן דבריו של החכם הנז' ולראיה ח"פ וקיים משה די אבילה ס"ט: בנד"ז נראה דאין כאן שום מחלוקת כלל דלכל הסברות שהביא הרב הש"ך סי' צ"ט הלוה חייב לפרוע לבע"ח אחר שכל נכסיו גלוים לפני השמש קרקעות וכו' ובפרט השבח שהשביח הקרקע אף אם יתבאר בראיה ברורה שהוא נקנה ממעות הקבוץ עכ"פ מן השבח שהשביח הקרקע ליכא מאן דפליג שחייב הלוה לגדל פרע ולראיה ח"פ סאלי יע"א וקיים. יוסף ביבאס ס"ט: ריד שאלה אם הפקעת בדי"ץ בדבר שהם זכאים בו בדין אם הוי הפקעה או לא וכן אם הפקיעו ב' מבדי"ץ אם הפקעתם הפקעה או בעי ג' ואת"ל שהפקעת ב' הוי הפקעה אם היו קרובים מהו: בערעור שערער דוד אשריקי על חזקת חצר הידועה למורישו שמחזיקים בה כעת כהר"ר שלמה טו' מכח אביו כבר כתבנו ביד דוד הנז' מה שהורונו מ"ה ולזכות אחיו הקטן שזכאים הם בכל חזקת החצר ובפירותיה כמשו"ח בידו באורך: והן עתה המציא לפנינו העתק מפסקים שביד כהר"ש הנז' הם האומרים כי אין זכות לר"ד הנז' וזכאי הוא כהרשט"ו הנז' בחזקת החצר הנז' מכח המכירה שמכר לו דוד הנז' בתחלת ערעורו וראיתי בהם והשקפתי עליהם אולי יש בהם דבר שיחזיר אותנו מסברתנו כי אין כונתנו אלא להעמיד האמת ומודים דרבנן שבחא היא לגבייהו ושגורה תפלתנו בפינו בכ"י לעולם יהא אדם ירא שמים וכו' ומודה על האמת ושניתי ושלשתי בדברי החכמים החולקים עלינו וראיתי שאין בהם דבר שיחזיר אותנו מסברתנו וכל מה שכתבו שוברו במה שכתבנו בא' אין צריך לכפול והמעיין באמת ורודף אחר האמת בין יבין מ"מ להפיס דעת המחזיקים בחצר נכתוב ונחזור ונכתוב בקצרה אך לא בארוכה: הנה החכם המסכים בא' כתב לקיים המכר מכח הפקעת ב"ד שביד המחזיקים הוא מודה שהמכירה מצד עצמה בטילה היא אלא מצד הפקעה וכבר כתבנו שאין זכות ביד בדי"ץ להפקיע זכות בני אדם ממה שהם זכאים בו בדין ואם למכור בנכסי יתומים קטנים יש בידם רשות כי ב"ד אביהם של יתומים וכל מה שיעשו לתועלתם עשוי אבל ליטול מזה וליתן לזה במה שהוא זכאי בדין חלילה חלילה אלף פעמים ואם עשו מעשיהם לא יועילו ולא יצילו ואף שדבר זה פשוט הוא א"צ לראיה הנה מצאנו לרבנים וגדולים שדחו הפקעת חכמים גדולים כמתא תיטוואן וכבר העתקנו דבריהם בפסק א' שכתבנו ביד המערער וחתום על ההעתק חכם דיין מצויין כמה"ר יוסף אלמאליח נר"ו: ושני ריעותות בהפקעה זאת כי הא' המפקיעים הם אנחנו שנינו מר אחי זלה"ה ואני הקטן ומלבד שאל אלדים הוא יודע כי לא מלבנו עשינו ההפקעה ההיא רק כי הסופרים מיודעיהם וקרוביהם כתבו כרצונם והביאו לנו לחתום ולהיות שראינו כי א"א להעמיד משפטי הד"ת על תלם ואם לא נחתם לא יקח המערער משו"פ כי מעולם לא הטו אזנם לד"ת שת"ת וכל הצער היה על מר אחי זלה"ה כי הוא ז"ל היה צווח ככרוכיא ואין עונה ואין קשב ואני הקטן הייתי עומד מנגד נחבא אל הכלים ואחר יעץ מר אחי ז"ל למערער לעשות מו' גדולה והחכם בנו הוא כהר"ר פתחיה הוא שכתב המודעה כי הוא היה בעזר ותמך המערער ולולי השתדלות ר"פ נר"ו לא לקח דוד מאומה והוא החכם כהר"ף הוא שאזר כגבר חלציו במ"א אביו מר אחי זלה"ה וממ"ש הערה למות נפשו להעמיד משפט זה דוד וגם עתה אף שכתב מה שכתב שלח אלי וגם לכמה ב"א לאמר כי הדין עם זה דוד אלא שלא יכול מחמת מחלוקת אלו האנשים שהם מכובדים ופיהם פתוח לחרף ולגדף למי שאומר האמת נגדם: איך שיהיה הנה הפקעתנו מן השמים יעידו כי לא מלבנו ואפי' אם היתה מלבנו לא תועיל ולא תציל הן מצד הפקר ב"ד הפקר שאמרו לא אמרו אלא בג' והיא הסתירה עצמה שכתבו מהריב"ע ז"ל והרב א"ז הרב המשביר זלה"ה והרב מהר"מ אדהאן זלה"ה על ההפקעה שעשו הרבנים מהר"ר דוד הכהן ז"ל. והרב מהר"ר חסדאי אלמושנינו ז"ל בתיטוואן שהפקיעו בע"ח שעל לוה א'. וכתבו מהריב"ע ז"ל ושני רבנים שעמו שההפקעה ההיא בטילה יען שלא היתה אלא בשנים והסכימו עמהם הרבנים הגדולים שהיו במראק"ס אותו זמן והוסיפו לו' שאפי' היו ג' כיון שאין הב"ח מבני עירם אין בידם להפקיע לבע"ח שאינה מבני עירם ומשם תלמוד ק"ו לנד"ד שלא היינו אלא ב' ועוד קרובים כבחד חשיבי ועוד שלא היו מבני עירנו ואין לנו להפקיע כלל כמ"ש הרבנים ודין ערוך הוא בסי' ב' שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול והפקרן הפקר משמע דוקא בעירן: באופן שהפקעתנו בטילה מעצמה וממה שלא היינו ג' ועוד קרובים ועוד שלא לא' מבני עירנו ועוד שלא שמענו שב"ד שבמזרח יפקיעו מה שבמערב ועולה מכל זה שאין כח ביד ב"ד כלל להפקיע ממון שלא כדין והאריכות בזה אך למותר וכל התוקע עצמו בזה הוא מאבד ממונם של ישראל שלא כדין ונפשות הוא נתבע דאיך יתכן בעולם שמי שהוא זכאי בדינו נפקיע ממונו ונאמר דטבא להו עבדי להו מה היא הטובה שנמשכת לו בזה שימכור קרקע שוה אלף מתקאלים במאה מתקאלים אין זה כ"א עושק ומהומה רח"ל: גם מ"ש החכם המסכים ב' ודמי זה למ"ש הרשב"ץ ח"ג סי' רע"ו. ז"ל הרשב"ץ ז"ל אחר שהביא כמה דעות ז"ל דהביא ב"ש ויודע בטיב מו"מ סיים וז"ל ואפי' לדעת הריא"ף לפי שהוא מוכר להעתיק דירתו מאותו מקום שהיו קרקעותיו שם וא"כ אין לחוש לזה שמפני שלא נתיישבה דעתו ימכור בזול שאינו עושה כן אלא שלא יאמרו קרקעותיו הפקר וזה מוכיח כי בישוב עושה כן ובעצת אוהביו וקרוביו עשה כן להציל נכסיו שלא יהיו הפקר וכמו שמוצא מציאה הוא ולא מכר בזול לפי מה שידעו אוהביו וקרוביו וא"כ ממכרו מכר לכ"ע עכ"ל: