משפטים ישרים רב

ובירר בעדותו שבחורף וקיץ שעבר היה ה"ר רפאל ימיני שותף עם יעקב חלואה והטיל לכי"ה סך מה והיו חולקים הריוח. ושוב נפרד מיעקב הנז' ונשתתף עם רפאל גזלן והטיל לכ"ה ימיני הנז' סך מה והיה מרויח בהם. עכס"ע מה שצריך לעניננו: שוב בג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא מוסי ן' יחייא ן' שמעון באיין רפאל ימיני הנז' כאן מסב"ב נושא ונותן וכאן יזיב אסלעא מן גבלטאר ומן רבאט וויבעהא הינא כמכנאס והוא בעצמו העד הנז' כאן יסרי מנו עכס"ע ולראיה ח"פ וקיים: זה ימים רבים בבואו אלינו ב"ר רפאל ימיני הנז' והיה נר' כי עני הוא ומקופה של צדקה היה נוטל פרס מועט מדש"ב כשאר הת"ח העניים ואמטו להכי -- רגליו מעיר לעי' וגבה מה שגבה ולפי הנשמע שהביא עמו דבר חשוב שנדבת בני עמנו ישראל קדושים הם ואז נתעורר ועמד לפנינו וספר צערו כי בצאתו מעיר והרא"ן יצא כמעט בורח מפני חובות שעליו כי רבים הם. והן היום כי הרויח לו בנדבת בני עמינו יצא הוא פן יבואו עליו בע"ח ויטלו את אשר קיבץ ואז לפום ריהטא כתבנו לו כי הלכה רווחת בש"ע יו"ד רנ"ג סי"ב שאין בע"ח גובים ממעות הקיבוץ אם לא שכתב בקיבוצו שחייב לאחרים עכ"ל. וזה כתבנו לו קודם עומדם לדין לפנינו התובע והנתבע רק כתבנו דברינו בנושא ונותן וכמבאר מקור הדין. והן עתה עמד לפנינו התובע שלו והמציא שט"ח כתובים וחתומים כראוי מסך ב' ודינא תבע ליפרע מנכסי ר"פ הנז' והמציא קב"ע הנז' כי הר"פ הנז' סוחר טוב נושא ונותן ככל הסוחרים הבקיאים. ואך מלבד דאעיקרא פירכא דכיון דקי"ל חזקה שכל מה שביד האדם הוא שלו כנז' סי' צ"ט ס"א ואם נר' לו ממון קודם שנשבע או אחר שנשבע ואמר של אחרים הוא או עסק הוא בידי אין שומעין לו עד שיביא ראיה ואע"פ שיש לו מגו אינו נאמן דכל מה שביד האדם בחזקת שהוא שלו ומינה נמי דאם אמר נדבה הם בידי אין שומעין לו ואע"פ שיש לחלק דשאני התם שאומר שאינם שלו כלל מריע החזקה משא"כ באומר שהם שלו שאין לב"ח ליטול מהם שהם נדבה שאין זה נגד החזקה מ"מ אין נר' כלל דס"ס מריע החזקה דכל מה שיש ביד האדם שהוא שלו לגמרי ואף את"ל שאין זה מריע החזקה מ"מ בנד"ז שידוע שהוא סוחר ומרויח אפשר שכל מה שיש בידו הוא ממה שהרויח בסחורה ותולה מעותיו בנדבה הוא להריע בע"ח: ואמת דבההיא דכתב מר"ן או עסק הוא בידי אין שומעין לו עד שיבא ראיה יש להסתפק אי סגי במה שיביא ראיה שיש עסק בידו שגוי נתן לו מעות או יש' נתן לו עיסקא אך אין ידוע אם החזיר לו ואלו שלו הם ויטלם בע"ח או נאמר מכיון שהביא ראיה שגוי קרוב לזמן נתן לו מעות ברבית או ישראל אם תספיק ראיה זו שיש לו עסק או בעינן שיש עדים שיש בידו עדיין עסק מפ' או לא. ויש להאריך בזה ואיך שיהיה אנו דנים קולא לנתבע דאם מביא ראיה שיש לו עסק מגוי או מישראל אנו מאמינים אותו בשבועה וכן יש לדון בנד"ז אם אנו מכירים בו שהוא עני מרוד ואין לו עסק משו"מ יש להאמינו בשבועה שמה שיש בידו הוא מהקיבוץ אכן אם הוא נושא ונותן ועוסק בפרקמטיא אינו נאמן בשבועה כ"א בראיה ברורה שיעידו שממון זה שבידו הוא ממעות הקיבוץ ולא ממה שהרויחו הנכסים חייב ליתן ממנו ועדות זו אין מי שיעיד בה: ועוד לא ידענו אם כתוב בקיבוצו שחייב לאחרים דעל הרוב ורובא דרובא כך כותבין לכל הנצרכים שיש עליהם חובות והנוגשים אצים ומאריכים בזה יותר לתת לו רחמים לפני בעלי בריתו וקרוב שגם בנד"ז שכך כ' בקיבוצו או בפיו כמו שרגילים לומר בפנינו כל הבאים בשערים האלה ולכן דינא הוא שכל נכסיו וקרקעותיו יפרע מהם חובו ולפנים משורת הדין כל נכסיו וקרקעותיו יחלוקו אותם לחצאין ויטול הוא המחצית ואף גם זאת אינה אלא חסד יתחסדו עמו בעלי חובותיו אך מן הדין הגמור כל נכסיו ושטרות שנושה וקרקעותיו הכל משועבד לבעלי חוביו ולשון הש"ך סי' צ"ט פוסק סס"ק ח' וכן אם אומר מעות אלו שבידו נתן לו ע"מ שלא יהיה לבע"ח רשות בהם רק אוציאם לצרכי ולצורך פרנסת ביתי נאמן אם לא הוחזקו המעות בבדי"צ כ"א על פיו ולא יגבו ממנו הבע"ח וכו' ע"ש משמע דאם הוחזקו המעות בבדי"צ אינו נאמן אפי' בשבועה וזה פשוט ואף שיש בידו קב"ע שכתבו לו ב"ד של מראק"ס כתב קיבוץ מ"מ לא נתברר שמה שיש בידו הוא מהקיבוץ ודילמא כתב לקבוץ ולא קבץ או קבץ דבר מועט מן המועט והשאר ממה שהרויחו אותו והריוח הוא במשאו ומתנו כי סוחר הוא וסך חשוב שהיה לו מתחלה לא היה פנאי לקבצו שהוא מ"מ ב' ותק"ם ולא עוד אלא שהקרקע שיש לו בכאן שבנה מ"מ שוה ארבע מאות מתקאלים ויותר ובודאי שכל השבח יטלנו בע"ח באופן שהדין ד"א שיד הבע"ח נטויה על כל הנכסים שיש לו טלטל ואחריו הקרקע וזה פשוט ולראיה ח"פ באייר לפ"ק וקיים: הובא לידינו הפס"ד הנ"ל ומה שנלע"ד הוא שהדין ד"א כמ"ש החכם הפוסק נר"ו שחייב כה"ר רפאל הנ"ל לפרוע לבע"ח מה שנושה בו והגם שידוע לכל שיש בידו מעות של קבוץ והצד הקרוב הוא שכל מה שבידו הוא מהקבוץ שהרי לא בא לקבלו עד שאין בידו כלום מ"מ אחר שיש בידו יותר מכדי פרנסתו חייב לשלם דהא ודאי אם רצה ליתן או לפרוע הרשות בידו דהא כתב המרדכי והביאו הרב"י ביו"ד ס"ס רנ"ג דאם רצה ליתן מדעתו אשתו ובניו מעכבין עליו דאדעתא דידהו יהבי ולזה שיש בידו להרויח ולזון אשתו ובניו ודאי שחייב ליתן לבע"ח: ומה גם שמסתמא כותבין לו בקבוצו שנושים בו בע"ח ישראל וגוים. מכל אלה חייב כה"ר רפאל לפרוע בע"ח שלו ולראיה ח"פ מראק"ס וקיים. שלמה אסבאג ס"ט. יעקב פינטו ס"ט. יוסף תרוס ס"ט. משה אסבאג ס"ט. מוסא ן' דאוודוחיון ס"ט. שלמה אזנקוט ס"ט: מדברי הש"ך בסי' צ"ט סק"ו נראה דלדעת מור"ם בד"מ מי שטוען שהממון בידו ניתן לו ע"מ שלא יפרע לבע"ח דומה למי שטוען שהממון שבידו הוא של אחרים ואינו נאמן אפי' במגו לפי שחזקה שכל מה שנמצא ביד האדם שהוא שלו וכיון שכן היה דאם ידוע שיש לו עסק מאחרים אינו נאמן אלא במגו כמ"ש מור"ם בסי' הנז' ס"א מיהו אם ידוע שיש לו עסק מאחרים נאמן לומר על מה שבידו אלו מעסק פ' הם במגו שהיה נותנם לו והכא נמי בנד"ז גם שידוע שנכנס בידו הר"פ הנז' מעות של קיבוץ שאין רשות לבע"ח לגבות מהם מ"מ אינו נאמן אלא במגו שהיה יכול להצניעם וליתנם לאחר ולומר אין לי כלום אבל אם אין לו מגו בנד"ז שיש לו משכו' וקרקעות גלוים אינו נאמן לומר משל קבוץ הם גם שידוע שנכנס בידו משל קבוץ דאפשר דהמעות שגבה בקבוץ ואלו אחרים הם ממה שהרויח שהרי יש עדים שהיה נושא ונותן בסחורה כמו בדין העיס' שאעפ"י שיש עדים שיש בידו עסק אפ"ה צריכים למגו דאי לאו מגו אמרינן אפשר שהוציא ממון הקבוץ וזה שבידו הוא שלו ואף לדעת הש"ך דס"ל דמי שטוען שהממון שבידו ניתן לו ע"מ שלא יפרע לבע"ח מהימן במגו ואינו דומה לטוען שהממון שבידו הוא של אחרים דלא מהימן במגו דהתם שאני שהוא כנגד החזקה שכל מה שנמצא ביד האדם הוא שלו והוא טוען של אחרים