משפטים ישרים רא

שנדחק למעות ונתפס ביד השררה וניקש כל אשר לו כ"ז מוכיח שהשטר הוא מצד אלמכארזא ונתבטל: ומה שהעידו העדים שהחכם העד הנז' היה שותף מימון מאז ועתה שהוא נוגע בעדות לא מיקרי נוגע כל שלא העידו שהוא שותף עמו בחוב זה וממה שהיה שותפו במו"מ ובשאר רווחים לא יתחייב עמו בחוב שהלוה לצורך עצמו כמו שטען המלוה שהשטר הזה שנתחייב לו אינו אלא הלואת חו"ח ואינו מצד השות' ודאמרינן שותפין אין מעידין זע"ז היינו שותפין בקרקע א' שאין השו' מעיד על חלק חבירו מפני שהוא נוגע ויש לו הנאה וכמ"ש בריש סי' ל"ז אבל שותפין בריוח יכול להעיד בחוב שנתחייב חבירו לצורך עצמו דכל שאין עדים שהחוב נכנס לשו' לא נתחייב עמו החכם וכו' אע"פ שהיה שותף עמו בשאר רוחים כיון שלא נתחייב עמו בחוב בשטר וכיון שמה"ד אינו חייב עמו החכם בחיוב זה אע"פ שהוא שותפו לא מיקרי נוגע ויכול להעיד ומה גם דאף למ"ש בק"ע לא פירש שם שבזמן הודאת השטר היה שותפו אלא בסתם קודם מות וכו' ואחריו זהו מה שנלע"ד וצויי"מ וימ"ן אכי"ר החו"פ בסדר וסמכת את ידך עליו מ"ש כי הוא הנת"ן ל"ך כח לפ"ק פה ארבאט יע"א וקיים יוסף אלמאליח ס"ט. משה די אבילה ס"ט. שמואל די אבילה: נדרשנו לחוות דעתנו בפס"ד הכתוב והנה זה ימים הובא לפנינו ונראה בעליל מ"ש החכם הר"ר ברוך טולידאנו נר"ו והסכימו עמו ג' חכמי פאס והיה הדבר פשוט בעיני החכם כהר"ר ברוך נר"ו כביעתא בכותחא שהשטר קיים ובעינינו לא היה פשוט ואדרבא נלע"ד שמצד הדין השטר בטל כיון שהחכם נר"ו שהוא א' מעדי השטר מעיד שנעשה ונתהוה מפאת אלמכארז"א ובהבטל הסבה יבטל המסובב ולא הו"ל חוזר ומגיד כיון שאינו עוקר השטר שהרי אם תתקיים האלמכארז"א השטר קיים ואפי' אם כת"י יוצא ממקום אחר נאמן וכמ"ש מרן סי' פ"ב ומה שקשה מסי' מ"ו עי' בסמ"ע ובדברי האחרונים ונד"ז עדיף מתנאי ואתי במכ"ש שהרי גבי תנאי דהיינו שהתנו ביניהם בשעת הקנין אם יהיה וכו' יתחייב ואם לא יהיה לא יתחייב ומן הראוי הי"ל לכתוב התנאי בשטר אפ"ה אם כתבו השטר בסתם ואח"כ העידו שהיה שם תנאי בשעת הקנין אמרינן דאמלתא אחריתי קא מסהדי ולא מיקרי חוזרים ומגידים כיון שאינם עוקרים השטר והשטר קיים ועדותם קיימת. וכ"ש בנד"ז שאין שם תנאי עליו אלא שהחכם הנז' מפרש דבריו מהיכן נעשה ונתהוה החוב בעלמא והשטר קיים ונעשה כהונן ומה שהי"ל לסופר לכתוב כתב ועדות החכם קיימת שפי' מהיכן נתהוה החוב אלא דאנן סהדי כיון שבטלו האלמכארזא ממילא איתרע שטרא הלז"ד למוכר שדהו אדעתא למיסק לארץ ישראל ונכתב השטר כדינו מכי' מוחלטת ואח"כ לא איתדר ליה ורצה להחזיר שדהו בהעדאת עדי השטר דאדעתא דהכי מכרה ודאי דהדרא וגדולה מזו מצאנו ראינו להרב המאסף סי' מ"ו בהגה אות צ' וז"ל אפי' שהעדים לא חתמו בשטר אחר אלא שאומרים כן ע"פ אם התנאי שאו' הוא אדעתא למיסק לא"י אין שם תנאי ע"ז והשטר קיים ועדותם קיימת. מהרש"ך ז"ל בתשו' סי' א'. כוונת דבריו שמעיקרא כתב בשם הרב הנז' אות פ"ח ופ"ט שאם היה כתוב בשטר בלי שום תנאי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בע"פ לומר שהיה שם תנאי וממילא השטר קיים ועדותם בטילה אבל אם עדי השטר חתמו בשטר אחר שהיה בשטר ובתנאי אוקי תרי להדי תרי והשטר בטל ועדותן בטילה וקרקע בחזקת בעליה הרא' עומדת וע"ז סיים הרב מהרש"ך וכתב שאפי' העדים לא חתמו בשטר אחר אלא שאומרים כן בע"פ אם התנאי שאו' הוא אדעתא למיסק לא"י אין שם תנאי ע"ז ואף אם היה כתוב בשטר בלי שום תנאי השטר קיים ועדותם קיימת ולא מיקרי חוזר ומגיד אלא אמילתא אחריתי קא מסהדי דאם יעלה לא"י השטר קיים ואי לא איתדר ליה עדותן קיימת ומכח אומדנא זו מתבטל המקח אבל הם לא באו לעקור השטר טעמא רבה איכא דדוקא גבי תנאי שצריך להתנות בשעת הקנין ככל משפטי התנאי התם הוא דאמרי' שאם היה כתוב בשטר בלי שום תנאי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בע"פ לומר שהיה שם תנאי והשטר קיים ועדותם בטילה: אמנם במוכר אדעתא למיסק לארעא דישראל שאינו צריך להתנות אלא לפרש בשעת המכר מאיזה טעם הוא מוכר ולא מחמת שום תנאי מתבטל המקח אלא מאומדנא אין שם תנאי עליו ואפי' אם היה כתוב בשטר המכר בלי שום תנאי אם אומר אח"כ שהמכר היה אדעתא למיסק לא"י לא מיקרי חוזר ומגיד אלא שמפרש הדבר מאיזה דבר מכר ואנן אמדינן דעתיה דאדעתא דהכי לא מכר וממילא הדרא ארעא למרא קמא כיון דלא איתדר ליה הרי להדיא דבדבר שאינו צריך תנאי כהלכתו אלא פי' הדברים בעלמא כההיא דאדעתא למיסק לא"י אין שם תנאי עליו ואף אם היה כתוב בשטר בלי שום תנאי יכולים להעיד מהיכן נתהווה המכר ואף שמתוך דבריהם מתבטל השטר אין בכך כלום: ה"נ בנד"ז החכם המעיד נר"ו מפרש הדברים בעלמא מהיכן נתהוה החוב כיון שכל עניניהם היו נחתכים ע"פ ולפניו נגלו כל תעלומותיהם ועשו חשבון לפניו ויודע בירור הדברים ודאי הגמור שאף אם היה כתוב בשט"ח בלי שום תנאי דבר זה אין שם תנאי עליו אלא פי' הדברים בעלמא והשטר קיים ועדותם קיימת שאם תתקיים האלמכארז"א השטר קיים ואם יחזור הדבר לכמות שהיה עדותו קיימת ואמדינן דעת הלוה דאדעתא דהכי לא נתחייב וממילא השטר בטל ונראין הדברים דאף למאן דס"ל דגבי תנאי נמי דוקא אם אין כת"י יוצא ממ"א אבל אם כת"י יוצא ממ"א אינו נאמן יודה בנד"ז שאין שום תנאי חל עליו אפי' פי' בעלמא מהיכן נתהוה החוב דאף אם כת"י יוצא ממ"א עדותן קיימת דלא גרע מאלו כתוב בשטר בלי שום תנאי וכמ"ש ומ"ש חכמי פאס יע"א דהו"ל כמעיד שהוא פרוע וכיון שיש לו נאמ"ג לאו כל כמיניה לא יכול הוא להלום הדברים וכי אנו צריכים לעדותו שחזרו ונשתתפו והלא למפורסמות אינם צריכים ראיה וכל באי שער העיר יעידון יגידון שהם שותפין בשדות תמצא שעיקר העדות הוא מהיכן נתהווה החוב ומה מקום לפרעון ולמיעוט הי"ל לדונו כעד א' אומר תנאי אבל קושטא קאי דנד"ז עדיף וכ"ע יודו שאף אם כת"י יוצא ממ"א נאמן כיון שאינו אלא פי' בעלמא וכמ"ש. ומ"ש שהחכם הנז' הוא נוגע בעדות שהוא שותף מימון הנז' כבר השיבו חכמי ארבאט ישצ"ו בדברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ועליהם יש להוסיף אלא שאין הפנאי מסכים. כללא דמילתא שהשטר הנז' בו"מ מצד הדין וכ"ש לפי האומדנות שכתבו חכמי מקנאס יצ"ו ודאי הגמור שהוא בו"מ ולא ידון ממנו הדיין כלל זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן כ"ד החוף תיטוואן יע"א עש"ק ט"ו באב יה"ל התק"ן לפ"ק והשו"ב וקיים. אברהם מונסונייגו ס"ט. שלמה רופא ס"ט. מנחם נהון ס"ט. משה אבן צור ס"ט. תלי"ת נתגלה האמת והודה בעל השטר ונתחרט חרטה גמורה והחזיר השטר ללוה וקרעו לי"ב קרעים ברוך שבחר האמת שחותמו אמת. רפאל בירדוגו ס"ט: ריג שאלה אם בע"ח יכולין לגבות מהלוה ממעות הקיבוץ וכן אם היה מסתחר בהם אם יכולין לגבות ממנו: בג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא עזריה טובי בתוע"ג וברורה