משפטים ישרים קצט

מהרימ"ט ז"ל הביאו הרב כנה"ג אות י"ז וז"ל אין שום דיין רשאי להטפל בשטרות אלו ואם הם בידם יצירום ע"פ צלוחיתם עכ"ל ז"ל. זה מצד האומדנא ומצד הדין נראה ג"כ לבטל שט"ז והוא דכיון שא' מעדי השטר מפ' דבריו שחיוב זה של זה השטר הוא מפאת למכארזא ודאי נאמן שאין בזה שום עקירת שטר כלל. ועדיפא מינה כתב מרן בסי' פ"ב שאם עד אומר שהשטר היה על תנאי נאמן וכתב הסמ"ע שם דלא הוי אלא כמפרש דבריו ונאמן הוא בזה וכל שכן וקל וחומר בזה שאם בתנאי שהוא עקירה שאם לא יקיים התנאי הרי נעקר השטר אמרי' שהוא כ"א מפ' דבריו כ"ש בזה שהוא ע"פ דבריו ממש שהוא נאמן ואם יש עדים שדקדקו חשבונם של ש' תקמ"ט כדרך כל השותפים ונטל כל א' חלקו הרי נתבטל השטר שהרי הודאת פיו בפני עדים שדקדקו חשבונם עוקרת השטר והרי עדים שחזרו תבואות של אותה שנה לאמצע וגם הביא לפנינו פנקס הסופר שדקדקו חשבונם לפניו של ש' תקמ"ט כדרך השותפים ואף שיש לו נאמנות בשטר כשני עדים היינו לענין הפרעון אבל זו הודאה היא שממה שהיה מדקדק חשבונו לפני הסופר שא"א להכחישו הרי הוא כמודה שנתבטל השטר ובלא"ה הרי הוא עצמו מודה ששט"ז אינו מחמת האלמכארזא כ"א הלואת חו"ח והאלמכרזא נתבטלה וחזרה למקומה ולפי דברי העד ששטר זה מהאלמכרזא כשנתבטלה האלמכרזא נתבטל השטר ואם יטעון דוד הנז' שהלוה לו הלואת חו"ח הויא תביעה בע"פ וישבע מימון הנז' היסת ויפטר אך השטר מיהא נמחל שעבודו ונתבטל. גם יש לבטלו מכח שבערב פסח של שנה זו אחר שדקדקו חשבונם לפנינו היטב נשארו איזה בהמות ביניהם וחלקום לפנינו בשומא והעידו עדים שהיו ביד דוד אותה שעה שחלקום בשומא לפנינו ובי"ד לניסן הביא למימון הבהמות שלו ולכך טוען מימון אם השטר אמת למה לא עכבת הבהמות במקצת מהחוב וגם זו טענה נשמעת מכל זה נ"ל שהשטר בטל. גם מדברי דוד נר' שלא הוציא שט"ז נגדו רק מחמת שהיה סבור שלא ישבע לו על תביעותיו שהי"ל לדוד ע"פ וכיון שנשבע לו עלה עשן באפו וחמתו בערה בו והוציא שט"ז להכעיסו זהו הנ"ל בדין זה ועל דייני ישראל להציל עשוק ולקיים מ"ש לא יחרוך רמיה צידו ולשומעים ינעם. יקותיאל בירדוגו. רפאל בירדוגו ס"ט יעקב בירדוגו בה"ר משה זלה"ה: אני החו"פ ב' לא שייך לי לכתוב ולומר שבאומדנא דמוכח שט"ז בטל כי אני היודע שמעשה שהיה כך היה שמכמה שנים קודם שנת תקמ"ט היה לי עסק עם האנשים אלו וכל עסקיהם וחשבונותם היו על ידי הוצאה והכנסה מיום ליום ומחדש לחדש. ובש' תקמ"ט חדשו השות' ביניהם כמו שיש אצלי עדיין שטר שות' הטיל מימון וכו' ודוד הנז' וכו' ובתמוז שנה הנז' אחר שהוציאו הוצאות מרובות עמדו השדות מלדת כי לא מצאו לאל ידם לפרוע השדות שביניהם ונדחקו שניהם הרבה מאד ועלתה עצתם ליפרד איש מעל אחיו וכל מי שיטול השדות עליו ללות ברבית או בשכי' וכיוצא ואיך שיהיה מטפס ועולה עד שיביא הדבר לידי גמר ואז התחילו לעשות גא"א ונטל מימון השדות כולם ואז פנקס דוד ההוצאה שלו עם מעט ריוח ועלה לסך מה סך גדול וכשתבעו לפרוע הסך הנז' עשו ביניהם שהסך שיתחייב כל א' לחבירו יפרע לעת בוא התבואה וזמן התבואה הוא לתשרי וכן היה שנקש"מ בדל"ב מימון ונתחייב לדוד השטר ההוא. ואמרתי לתלמיד שהיה לפני לכתוב השטר ההוא וכתב וחתמתי אני והוא והתחיל מימון להוציא הוצאה לבדו כמו חמשה ימים או יותר קצת ונכנסו מתווכי שלום ביניהם והחזירו הכל לאמצע ע"ד שישתדלו שניהם ללוות מהזולת ולהוציא הוצאות השדות עד גמרם וכן היה שבאמצע שנה הנז' קבלו שניהם עיסקא מאת יהודה בהלול שניהם ע"ק כ"ז אצלי ע"ג ברורה כשמש שהשטר שהוציא דוד בטל הוא ואך האומדנות שנכתבו בפנים הוא לשומעים. גם ע"י אחי י"צ החתום סדר האומדנות לפי הענין ואני הקטן אומר שהמשקיף קצת על ענין אלו האנשים ויודע קצת בטיב ענינם כל השומע יצחק לזה דוד כמו שמשחקים ע"ז כל אנשי עירנו שזה דוד ילוה סך גדול כזה הלואת חו"ח וזה שבע שנים והוא שותק לא צפצף כלל וכ"ש שזמן הכתוב בשטר הוא עצמו זמן שהיו נפרדים איש מעל אחיו בזמן הכתוב בשטר עצמו כ"ב לתמוז אותו זמן עצמו נפרדו כמו שהראה מימון פנקס ישן שמאותו יום התחיל להוציא הוצאות על השדות לבדו וגם הראה לפנינו שטר מסי' שמסר דוד למימון שטר א' מעסק השות' כשחלקו השטרות בו ביום עצמו ואיך באותו יום עצמו ילוה לו סך ב' תק"ם. כללא דמלתא דברים רבים רצוני לכתוב אך למי שדן דין אמת לאמתו ראוי לקנא ע"ז קנאת ה' צבאות וכל העם ישמעו וייראו ויאמרו ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים ולראיה ע"ד אמת וצדק ח"פ באייר תקנ"ה והשו"ב ויציב וקיים. רפאל בירדוגו ס"ט: מצד הדין נר' לענ"ד פשוט לפי המושכל א' ואחרון שהשטר בטל ע"פ עדות החכם נר"ו וכמ"ש החכמים הפוסקים מההיא דסי' פ"ב סי"ב בעד או' היה תנאי שהשטר בטל ונשבע הלוה היסת ונפטר ובנד"ז נמי שמעיד החכם נר"ו על עיקר ההלואה מהיכן נתהוית שהיא מפאת למכארז"א דלבלאדא"ת להא דמיא מטעם דלא הוי עקירה לדבריו הא' ולא חשיב אלא כמפרש דבריו שהוא נאמן בזה ונד"ז עדיף מע"א תנאי לע"ז דאלו התם יש קצת עקירה לשטר בעדותי אם לא יתקיים התנאי דמה"ט איבעיא להו בכתובות די"ט אי הוי כאומר שטר אמנה דעוקר השטר ואינו נאמן אם לאו דאיכא פלוגתא התם בזה ומסקינן הלכתא כמר בריה וכו' דלא הוי כאומר שטר אמנה דעוקר השטר לגמרי אלא דאמילתא אחריתי הם מעידים שמודים במציאות השטר אלא שאו' שהיה על תנאי ולכן בעד או' תנאי ועד או' לא היה תנאי דהיינו שלא שמע אם היה תנאי קי"ל שהשטר בטל וישבע הלוה היסת ויפטר. וכ"ש וק"ו בנד"ז דליכא שום עקירה לשטר כלל שכל שטר עשוי להיות מפאת איזה מכר או מכארזא כמו שדרך להיות הלואת חו"ח ואין זה אלא כמפ' דבריו הא' שהוא נאמן וכיון שהעד נאמן לומר שההלואות מפאת למכארז"א נעשית נתבטל השטר ממילא לפי מה שהוא גלוי ומפורסם לעין כל שהוחזרו לבלאדאת לאמצע השו' וגם המלוה מודה בזה וא"א לו להכחיש שלא הוחזרו. ומה גם לפמ"ש החכמים שדקדקו חשבונם בש' תקמ"ט ומשם ואילך בפני עדים כדרך השו' דאיכא עדי הודאה שהוחזרו וכיון שהוחזרו הרי השטר פרוע ועומד וכההיא דסי' נ"ח ס"ג דהואיל ומדמי השטר נפרע השטר בטל משום דמסתמא בפרעון אותו שטר נטלם דהכי אורחא דמילתא יעו"ש ומטעם זה דאינו עוקר השטר החכם נר"ו בעדותה כלל יש להעדיף כחו שיהיה נאמן אפי' אם כת"י יוצא ממ"א ולאפוקי מעד אומר תנאי דאיכא למ"ד שאינו נאמן אם כת"י יוצא ממ"א והיא סברת הש"ך בסי' פ"ב ומ"ו וסתם דברי מר"ן בסי' מ"ו סל"ז הכי משמע ודוקא התם דאיכא עקירה במקצת שטר מש' אינו נאמן בשכ"י יוצא ממ"א למ"ד אבל בנ"ד שאין עקירה לשטר כלל בעדות החכם הנז' שמעיד שהשטר נעשה מפאת למכארזא ודאי דכולי עלמא מודו שהוא נאמן אפי' כת"י וכו' וכמ"ש בדברי הר"ן בסוגיא דכתובות ע"ש: