משפטים ישרים קצו

מה שקבל יותר מסך א"י ת' הוי רבית דהוא נתחייב בסך ה"י לפי ערך המעות וכבר שקדו רבותינו בש' מגדי"ו והפקיעו השכירות שנותנין לערך המדור ולא שווי המדור מיהו כתבו דזה מותר בנ"י אבל בנכסי בעל הבית אסור א"כ גם מצד זה הוי א"ר ואף דלא מגבינן ליה מהמש' מגבינן ליה מהחוב וכבר תקננו תקנה פה מח"ק מזה כמה שנים שכל השכירות יותר משווי המדור בטל הוא ותקננו שיוצא גם בדיינים מיהו לא נוכל לדון בזה למקומות אחרים מיהו התקנה של ש' מגדי"ו שהיא מהא' המגורשים פשטה בכל מקום והיא דין ולא תקנה הוי לכ"ע: רח שאלה נוסח תקנה אחר שנתברר לנו שהיו"ד חנויות האחרונות שבשוק הצורפים שעדיין לא נגמר בנינם אחר התקנה שתקננו שתהיה חזקתם לקהל י"ץ והוכרזה התקנה ההיא בכל בתי כנסיות אחר כן עמדו איזה בני אדם והחזיק כל א' מהם באחת מהם. בכן אנחנו ב"ד החתומים גמרנו ובטלנו חזקת המחזיקים בחנויות ההם ואין להם בחזקתם כלום אלא חזקתם של כללות הקהל היא יען שאחר התקנה וההכרזה החזיקו המחזיקים בחנויות ההם ולכן אין בחזקתם ממש והרי יד הקהל נטויה על החזקות ההם לעשות בהם ככל אשר תאוה נפשם ואין מוחה בידם ולראיה ח"פ ויובן שהתקנה וההכרזה הנז' לא על אלו החנויות בלבד דוקא אלא על כל החנויות שיבנו מחוץ לפתח למלא"ח הן אלו העשרה הן זולתם חזקתם תהיה לקהל ותקננו תקנה זו בהסכמת רוב הקהל וברשותם ובהסכמתנו ורשותנו ומעתה הרשות נתונה ביד הקהל למכור חזקת החנויות ההם עד"ז דהיינו שני שלישים של כל חנות ימכרוהו למי שירצה ושליש של חזקת כל החנות ישאר לזכות העניים להתפרנס ממנו ואין רשות לקהל לשלוח יד בחלק העניים בשום אופן. ולראיה ח"פ בשבעה ימים לכסלו ש' ותכונ"ן צדיק לפ"ק והשו"ב וקים. וחתו' החכמים השלמים הדיינים המצוינים כמהר"ר שלמה טולידאנו זלה"ה וכמוהר"ר משה טוליד' זלה"ה וכמוהר"ר יקותיאל בירדוגו זלה"ה: ווה מ"ש הרב המחבר זלה"ה. וכל חנויות הבנויים ביד הגוים בישוב הגוים וישכיר אותם איזה ב"ב תהיה החזקה לעניים והאלגולס"א של השוכר יובן שהשוכר יתפשר עם גזבר העניים בסך מה והשאר שלו כל עוד שהוא יושב בה ואם עמד מרצונו ממנה או ב"מ נלב"ע ובנו אינו ראוי לשבת בה ולא נשאר לו זכות לכן אם הוציאו הגוי בעליה בע"כ והשכירה לגוים תשאר לו האלגולס"א שלו לענין שאם בא ישראל אחר והשכיר אותה מהגוי יתן לו שכירות ואם הגוי רוצה להשכירה לו והוא אינו רוצה יכול ישראל אחר לשכור אותה מהגוי ולא יתן לא' כלום וכל שתהא בטילה וסגורה יכול ישראל אחר להשכירה ואין לא' כלום כל זה נוהג בחנויות שבתוך ישוב הגוים ממש אכן בחנויות הצורפים חזקתם חזקה גמורה ואין בהם גולסא ולא שום דבר וקיים. רפאל בירדוגו: רט שאלה מן פאס וכתב הרב פס"ד א' והשיבו עליו וחזר וכתב זה. וענין השאלה שא' לוה מנכסי יתומים על בטחונות ובא אחר והוציא שטר קדום ורוצה לטרוף הבטחונות: תשובה מעולם לא החלטתי הדין לזכות המערער כי אדרבא לבי אומר לי שהדין עם המחזיק וכך כתבתי בא' שאין למערער שום זכות והדין עם המחזיק וכ"ש אם בתחלה ובא' כשכתב עליו נכסי יתומים נתן לו הבטחונות שלא יש בעולם מי שיוציא מידו חזר וכתב לי בשואל סברת המבי"ט ז"ל דאם נתגלה שברונו אין בזה משום ת"ה ואמרתי שאפי' נודה לסב' המבי"ט ז"ל לא מיקרי נתגלה שברונו אלא אם נתפרסם בכל העיר שכל העולם אומרים במשל הדיוט פ' קא"ם פסחי"ח אבל מי שמהלך לדרכו נושא ונותן כמנהגו אין זה מיקרי נתגלה. וכתבתי לו עד שיביא עדים על נתגלה שברונו ואז נראה מה יהיה הדין וידעתי מדברי השואל כי לא ימצא זה ועכשיו אומר מה דעתי בזה דנתגלה שברונו שאף שלפי דעתי לדעת המבי"ט אין חלוק בין ב' בע"ח לבע"ח א' ומכר ומשכן דחד טעמא הוא מה לי בע"ח מאוחר שגבה מה לי מכר סו"ס כיון דנתגלה שברונו ואח"כ מכר או משכן לא עשו בו ת"ה ואף כת"ר כמסתפק בזה. אבל לקוצ"ד אין ספק ואיני יודע ואיני מבין כלל מה רוצה כת"ר לחלק דבמכר או משכן י"א לו קח דמים מהמוכר והיכן הם הדמים והלא הם כלם בעשן כלו ומה מידו יקח ומ"ש הרב בדבריו בב' בע"ח זהו לפי שטתו שחולק על הב"י וסובר דאף בב"ח מאוחר שייך ת"ה ואנן בדידן שפוסקים כהב"י ז"ל דינא כנתגלה שברונו נעשה אותה כמכר או משכן דלא תליא דא בדא ועל זה רוצה לחזור על החפץ. באופן שלדברי הרב המבי"ט אין חלוק כלל בין בע"ח שגבה ובין לקח להדיא אך מ"מ נראה לי דהפוסקים לא חלקו בזה לא ס"ל ואדרבא בהיפך מצינו והנה בסי' קי"ג בסמ"ע סקי"ג כתב וז"ל לדינא דגמ' היינו בדלא שעבד וכו' מיהו כבר כתב וכו' משום תקנת השוק עכ"ל. משמע שדינא דגמ' ודינא דתקנה שוים הם ובדינא דגמ' אפי' התרה המלוה שלא יקנו לו מהני ואפי' ידע וכו' משום דלא פלוג וה"נ לתקנת השוק אפי' התרה בו וכ"ש נתגלה שברונו דזכה הלוקח משום דלא פלוג והארכתי במ"א שכל הטורף מהמשועבדים אינו אלא אחר שלא מצא משוחרר וכ"ש הטענה שטוען דטענה היא ומשם יגלה אם ניחא ליה בה. כללא דמלתא שנראה פשוט שהדין עם המוכר וכ"ש אחר שהוא תפוס וקיים נ"ב כנ"ל שלא דבר הרב מהרי"ט אלא בב' בע"ח דפליגי הרב המבי"ט והב"י ולדעת מר"ן לא שייך ת"ה ולדעת המבי"ט גם בזה יש ת"ה ולזה כתב מהרי"ט דאם נתגלה שברונו ואח"כ תפס ב"ח מאוחר גם המבי"ט יודה להרב"י כיון דיש סברא דאין בזה ת"ה כלל אבל במכר או נתן ממש לכ"ע אין להוציא מיד המוחזק אפי' נתגלה שברונו קודם שמכר או נתן דא"כ מי שיתגלה שברונו לא יוכל למכור שום חפץ כ"א בשטר ובאחריות. וראיה שלא כתב מהרי"ט דבריו אמכר ונתן רק בב' בע"ח שחולקין בהם הרב המבי"ט ומרן. ולפי שיש לדוחה לדחות ולומר דמהרי"ט כתב דבריו גם במכר לכן צירפנו לזה האומדנא דלא היה הדבר רק להכריח. מבי"ן): רי שאלה א' הוסיף בשכי' לגוי על חנויות וממילא הגיע נזק לחנות הס"ל שהוכרח להוסיף הוא ג"כ: תשובה מדברי השאלה נראה שמשה לא הוסיף בחנות זו רק בדמי חניות הסמוכות לה ועל זה נתעורר הגוי לתבוע ואם כך הוא נראה פשוט דאין על משה שום חיוב דזה הוי גרמא בעלמא והלכה רווחת גרמא בניזקין פטור. ודעדיפא מזה כתב בסי' שפ"ו ס"ג בהגה ראובן שהלוה לכותי על משכונות ובא שמעון ואמר לכותי להלוות לו בפחות והחזיר לראובן מעותיו פטור דהוי גרמא בניזקין עכ"ל. הרי דאפי' אמר לכותי עצמו על אותו הלואה עצמה פטור. כ"ש וק"ו בנד"ז שהוסיף בחנויות אחרים אלא שהגוי נתעורר להוסיף על זה וגם דהתם סיים דנקרא רשע וזה שלא הוסיף על זה עצמו אינו נקרא רשע כלל דלא נתכוון כלל להזיק וגם נראה דבנד"ז אפי היה מוסיף בחנות