משפטים ישרים קצד

הפורני ומכר לו מקצת מהפורני ועי"ז נתרצה לעשות הפורני בלא צינורות וקודם ג"ד שהמכירה ההיא באונס מפני שלא הניחו לעשות הפורני: תשובה נראה דאונס כזה לא מיקרי אונס דהו"ל כאונסא דאתי ליה מנפשיה שהוא לא בקש ממנו כלל שימכור לו קצת מהפורני רק לפי דבריו לא היה מתרצה לו שיעשה הפורני משום היזקא שמגיע לחצירו ואף שהיה בידו פסק שיוכל לעשות הפורני עכ"פ לא אנסו על המכר אלא שלא יעשה לו היזק אף שמן הדין אינו היזק כ"כ להתחייב בו בד"ת מ"מ לגבי בני אדם מיקרי היזק: ועוד אף לפי הפס"ד שכתבנו להם שאינם יכולים לעכב עליהם מ"מ הוזקקנו להם לעשות תיקון להיזק שלא יגיע להם העשן בצינורות רחבים ויהיה בדבר הוצאה מרובה ואם לא יועילו יהרוס הפורני וע"י המכי' שמכר לו מחל גם בהיזק גמור ואין זה כלל נראה אונס שהרי ודאי היה יכול לעכב עליו שמא לא יועילו הצינורות ואינו מחויב אח"כ למיקם בדינא ודיינא: ועוד שאינו נקרא אונס אלא בדבר שמפסיד המוכר הפסד ניכר וזה אינו הפסד שאף שלא יעשנו פורני יעשנו חצר ותהיה הנאתו כפורני ואפשר יותר ואין זה כלל אונס דהאונס הוא בדבר שמפסידו לא בדבר שאין בו הפסד כלל ועוד שאם היה רוצה המוכר היה עושה הפורני כיון שהיה בידו כח הערכאות אלא דגמר ומקני: ומה גם לפי עדות עד א' שאח"כ סר האונס וא"ל שיעשה מה שלבו חפץ אלא שהמוכר חפץ במכירה להנאתו שלא יצטרך לעשות שום תקון לעשן ויוציא הוצאה מרובה ועדיין היום העשן במקומו עומד מפני שיש להם חלק בפורני: באופן שמכל צד המכירה קיימת וג"ד שעשו המוכרים מהבל תמעט ובדבר השכי' שנטלו הלוקחים לא דינא ולא דיינא שא"צ להחזיר אפי' היו אונסים אותם על המכירה עצמה שהרי ע"י הוצאתם היו נוטלים והמכר שמכר להם כ"א חורבה בעלמא וע"י מעשיהם ומעותיהם היו נוטלים השכירות ואין לשום אלא שכר חורבה לבנות עליה כמ"ש הרא"ש בההוא דבנה אפדנא אקלקילא דיתמי שלא יתן אלא דבר מועט שיעור שכר השוכר חורבה לבנות עליה בנינים גדולים שהבונה יטול שכר בניניו ובעל החורבה יטול שכר חורבה וזהו שקורין גט"א טאראנ"א: רה שאלה ראובן נשא אשה אלמנת שמעון שנלב"ע בעלה הנז' והניח לה בן ממנה יתום והאשה הנז' אחר מיתת בעלה כתבה שטר מזונות על בנה הנז' וכשנשאת לראובן הנז' התנית עליו שיזון בנה שמבעלה הא' חנם אין כסף ושטר המזונות נשאר בידה לא נודע כוונתה מה היא אם עדיין דעתה לגבות המזונות לכשיגדיל או לא אחר שהתנית על בעלה מחלה לבנה אחר שכתבה על בעלה מזונותיו וראובן הנז' רוצה לטרוף קרקע היתום באומרו שהשטר הנז' הוא של אשתו וכיון שמתה היא ובניה שממנה יורשים השטר מהו הדין: תשובה נר' שאין לו ולבניו זכות השטר אחר שהתנית על בעלה שיאכילנו חנם ושיירה השטר מזונות אפשר שמחלה בחיוב זה כיון שאינה מאכילתו משלה ושטר שבידה אינו שטר חיוב כ"א ראיה בעלמא ואחר שבשעת מיתתה לא זכרה כלום אימור מחלה באותם מזונות שלא עשאתו כ"א לדעת שתאכילהו משלה אבל עכשיו שכתבה על בעלה אפשר מחלה וכל שיש ספק אינה נפרעת מקרקע היתום אלא בראיה ברורה וכל שלא גלתה דעתה בשעת מיתה אין לבעלה ויורשיה זכות: וצ"ל שזה ימים בקשו מהבעל הנז' למחול ליתום וכתבתי לו שטר מחילה שמחל ליתום זה כתבתי כי היכי דלא ליקו היתום בדינא ודייני אמרתי לפני התגלע הריב נטוש והן שמעו מדברי בעד היתום הוא זקינו של היתום הנז' כי שמע שעשה מודעה ע"ז וגם בניו הקטנים אומר לכשיגדלו לישתעו דינא לזה הוזקקתי לכתוב הדין שלפי האמת א"צ מחילה זו דמצד הדין אין להם מה לירש כלל: ועוד לא נתברר כלל שהאכילתו אמו ובעל אמו כי טענה זקינתו אם אביו שמחה הארון שהיתה בחברה עם נכדתה אם הילד והיו שותפין במאכל ומשתה כי היא היתה זנה הילד משלה והיתה נותנת לראובן הנז' הוצאה בעדה ובעד נכדה ואחר שאין בידה אלא שטר שומא אינו שט"ח לטרוף קרקע היתום אימור לא האכילתו כלל. וכן העידו שביני חצר א' שזמן א' כמו ששה חדשים ויותר נפרדה זקינתו של היתום מנכדתה אשת ראובן הנז' והביאה עמה נכדה והיתה זנה אותו משלה ערב ובקר וצהרים: ועוד אעיקרא פירכא דהבעל הנז' חייב עצמו לזון הבן הנז' חנם אין כסף עד שיתחנך לתפילין וז"ל השטר נקש"מ בדל"ב ראובן ן' הרוש וח"ע חו"ג לזון לבן אשתו הנז' וזכה המזונות שלו לאמו סלק עצמו וזכה אותם לאמו שתעשה בהם מה שתרצה או תמחול בהם עכ"ל. והרואה יראה שהיא זכייה של הבל דקי"ל דאותיות אין נקנות אלא בכתיבה ומסירה וכאן אין כאן לא כתיבה ולא מסירה ולא אותיות. גם מעמד ג' לא שייך בכאן באופן שאין כאן זכייה ולא שטר ולא מסירה וטענת הבעל מהבל תמעט: רו שאלה מרדכי ן' זריהין יצא לו שם גניבה בעיר ואחר כמה חדשים הוכרה מקצת מהגניבה ביד אשה אחת ונתגלגלו הדברים ונתפס שלם סובראדו והראה מהגניבה מה שנמצא ברשותו מופקדים ביד גוי אחד טאל"ב מעאס"ו ונתפס עמו גם מכלוף ן' שלוש בר יעקב חתנו של מרדכי הנז' כי נחשדו ששניהם קנו הגניבה מהגוי הגנב ונתפסו שניהם גם הגוי אחד מהגנבים ביד השררה ונתגלגלו הדברים עד שנתחייבו מכלוף ושלם הנז' לנגנב הנז' בכל מה שנחסר מהגניבה שנחשדו עליה דהיינו שנתחייבו למרדכי הנז' בעד גניבתו שלא נמצא ממנה כ"א דבר מועט ונתחייבו בסך מאה וחמשים מתקאלים ולשם טוב אסבאג נתחייבו להשלים לו כל גניבתו כי רובה נמצא במקום שהראה שלם סובראדו הנז' והוא טוען שמכלוף הנז' הוא שותף עמו בקניית הגניבה וע"י שניהם הפקידוה ביד טאל"ב מעאס"ו הנז' ונמצאת בחצירו של הגוי הנז' וכאמיי"א א' נמצאת ביד שלמה ן' יגרי אם החיובים הנ' שנתחייבו מכלוף ושלם הנז' כפ"ה או לא: תשובה נר' פשוט שהחיוב ההוא בטל יען וביען כי היה מתוך האונס הגדול שנתפסו שניהם ביד האלבאס"א עז"א שר העיר ואחר שראה השר חפצי הגניבה שנמצאו אצל טאל"ב מעאס"ו הנז' והודה סובראדו כי הוא הפקידם ביד הגוי הגוים דדייני בגיותא דן השר כי הם קנו הגניבה כולה גם המעות גם הכל כי עם היות שגם גוי א' מהגנבים נתפס לפי שהוא עני מרוד חייב הנחשדים שקנו מקצתה בכולה והיו תפוסים עד שנתחייבו לפייס הגנבים ככל מידי דמפייסו דהיינו עד שיעשו תברייא לקונים הנחשדים וכשלא היה לאל ידם לפייס הגנבים להשיב אשר לא גזלו ולא קנו הוזקק להתחייב להם כאמור