משפטים ישרים קצג

קצח שאלה שלש נשים מצאו מחט תחובה בכרס ולא הראו לחכם והטבח מכחישם שלא היתה תחובה: תשובה ז"ל תשו' הריב"ש סי' רמ"ה אבל קטן אינו נאמן לאוסרו וכו' ואפי' בגדול אומר ר"ת שאם בעל היין אומר איני מאמינך היין מותר ולא אסרו אלא כשהלה שותק וכו' ויש חולקין ולכ"ע קטן אינו נאמן וכו' אבל במה שאין בידו אין קטן נאמן להתיר או לאסור וכיון שאין הנער נאמן אעפ"י שנמצא בצד החביות והכלי על החביות אין לאסור היין שהוא בחזקת היתר בשביל זה וכו' עכ"ל. והוא עצמו פסק מר"ן בסי' קכ"ז ס"א שהאומר לחבירו נתנסך יינך ושתק שתיקה כהודאה ודוקא באומר לו נתנסך יינך בפניך הא לא"ה אם אומר נתנסך לחוד אינו נאמן אעפ"י ששתק וכיון דאפי' עד א' גדול אינו נאמן כ"ש אשה א' ואפי' נשים הרבה. ולכן בנד"ז אף שהעידו ג' נשים שמצאו מחט תחובה בכרס ולא הראו לחכם והטבח מכחישם עדותם בטילה והבהמה כשירה היא: קצט שאלה ראובן זיכה חפץ או קרקע בלשון מחילה שא"ל חפץ פלוני מחול לך קרקע פ' מחול לך וקנו מידו על כך אם מועיל או לא כי הט"ז ז"ל בסי' רמ"א כתב דהקנין מתקן לשון המחילה כאלו קנו מידו: תשובה כדברי הט"ז סי' רמ"א אנן פוסקין תמיד וכן השבנו כמה פעמים דראייתו ז"ל ברורה מתשו' הרשב"א שכתב בהדיא וז"ל תשובה הדין עם ראובן דכל מה שקנו מידו אפי' באומר דין ודברים וכו' דמגופו של קרקע קנו מידו עכ"ל. הרי להדיא דמטעם קנין אתי עלה ומייתי ראיה מהגמ' דאו' דין ודברים על שדה זו אי קנו מידו מהנייא ולא כדברי הב"ח ז"ל דהטעם משום שמחל לו כל תביעה מלבד שאין זה כלל בדברי הרשב"א עוד למאי נ"מ כתב הרשב"א קנין: ועוד לא ידענא מה מועיל שאמר כל תביעה והיינו הך והך היינו דכיון דלא זכה לו הקרקע מה מועיל וכל זה נרמז בדברי הט"ז והם ברורים כשמש ובודאי שאין בנו כח לחלוק על דברי הב"ח ז"ל אבל כיון שהטורי זהב ז"ל שהוא אחרון פליג הלכה כבתראי ועוד שדבריו וראייתו ברורה מאד: ר שאלה ראובן הקנה לשמעון חצר בקנין אג"ק אם זכה בחצר הנז' או לא: תשובה הדין דין אמת כמ"ש החכמים יש"ץ שאף ששגג הסופר וכתב שהקנה לו חצר אגב דא"ק וקי"ל דאין קרקע נקנה אגב קרקע כמ"ש בסי' ר"ב ס"ז ע"ש. נראה פשוט דהיינו שלא היה קנין סודר המועיל במטלטלין וכמ"ש בס"א והנה לשון המשנה נכסים שאין להם אחריות נקנים עם הנכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה עכ"ל שזהו עיקר מה שצריך אגב דהיינו שא"ל זכי במטלטלין אגב שזכה בקרקע אבל אם לא היה קנין סודר א"צ אגב במטלט' אלא שהעולם נהגו לקניית מטל' כותבין אגב דא"ק והוא תוס' טובה וכן במסירת שטרות מועיל דא"ק לענין שלא יצטרך כתיבה דאגב במקום הכתיבה והמסירה כמ"ש סי' ס"ו ע"ש ואף בזו הש"ך פליג וסובר דאגב במקום מסירה מועיל ולא במקום כתיבה] וא"כ פשוט דאף דבנד"ז נתן קרקע אגב קרקע וכיון דהזכייה היתה בקנין דל קנין אגב שאין אנו צריכין לו נשאר הק"ס לחוד ומועיל וכ"כ הרשב"א בתשו' הביאה הב"י סי' קצ"ה מחו' ך' וז"ל ומה שטען שאין המתנה מתנה מפני שלא נתנה לו אלא באגב אין טענתו טענה שהרי כתב בסוף השטר וקנינו על כל מאי דכתיב ומפו' ואין לאחר קנין כלום עכ"ל. וכ"ש דבנד"ז כתב בשטר כמה לישני דזכוותא וז"ל וכן אמר מנשה לאשתו לך וזכי והחזיק במתנה זו זכות גמו' וחזקה גמו' וה"ז כקנין השטר וכ"ש שסיים ונה' בקוש"ח בשי"ת הרי שהקנין חוזר על זכיית החצר וזה פשוט: גם בלא"ה אף שבמתנת האם ובעלה כתב ג"כ דא"ק ולשיטתיה הסופר אזיל מ"מ הרי סיים שבעד סך א' גמרה ומכרה להם וכו' באופן שמכל צד המכירה קיימת ביד האחים שלשתן ואין בזה שום פקפוק ולזה טענתו ליטול חלק בכורה מהבל תמעט דלא ירשו כלום מאביהם ובתורת מקנה זכו בה בימי אביהם גם הבעל שרוצה לחלוק אין מקום לחלוקה במה שכבר זכו בחיי אביהם: רא שאלה ראובן השכיר שמעון לילך לקנות לו קרקע מאת יהודה והלך וקנה לו ונתן לו שכרו אח"כ נמצא שאין הקרקע של יהודה רק גזל ומכר ונתבטל המכר ותבע משמעון להחזיר לו השכר חייב להחזיר לו או לא: תשובה נראה דאין עליו להחזיר (עכ"ן) רב שאלה ראובן הי"ל משכונה על בית של שמעון ולוי ויהודה הי"ל שטרי חובות על שמעון מאוחרים לשטר משכונה של ראובן עמד שמעון ומכר הבית לגוים ונשארה החזקה אם הקדימה נפקעה ויד כולם שוים בה או לא: תשובה נראה דשטר המש' פקע והחזקה כולם שוים בה שהקדימה נפקעה: רג שאלה בת ששדכה אביה ונתחייב להעניק לה נדו' סך מה וקודם נישואיה מת אביה או אמה ונפלה לה ירושה אם תטול הפסקה מראש ממון ותחלוק בשאר או לא: תשובה דבר זה נסתפק לנו לפנים זה שנים דיש צדדים לכאורה י"ל בפשיטות שתטול הפסקה מראש ממון ותחלוק בשאר שהפסקה כשאר חוב דעלמא וכן נמצא בתשובת מהריב"ע ז"ל אבל לא נחית להכי אלא לענין אחר. אלא דכד דייקינן לא היא ל"מ היכא שיורשת עם הזכרים דאין ירושתה אלא מן התקנה כדי שתמצא במה להנשא ובירושת אביה נוטלת עשור נכסי לנדו' וא"כ י"ל בפשיטות דזו כיון שנתחייב לה אביה סך מה לנישואיה אינה נוטלת כלום כ"א החיוב שנתחייב לה אביה והוא במקום ירושתה אמת שידה על העליונה אם החוב יותר מחלקה בירושת אביה נוטלת החוב ואם הירושה יותר תטול הירושה אבל שתטול שניהן לא שמענו וזו אינה צריכה לפנים אלא אפי' יורשת עם אחותה שכולן יורשות דבר תורה נראה דלא תטול כ"א האחת או ירושה או חיוב וידה על העליונה דקי"ל שאומדין דעת הנותן כמ"ש בסי' רמ"ו וע"ש בש"ך סק"א. והכא נמי אמרינן דאם ידע שעתידה בת זו לירש בנכסיו לא היה נותן ויש להאריך קצת בזה. אכן בפרט הדבר ברור וכן עשינו מעשה בהסכמת כלנו בבת שיורשת מכח התקנה שאינה נוטלת אלא א' מהן או הירושה או החוב. ושוב נמצא הדבר מפורש להרב משנה למלך פ"ו מהל' זכייה ע"ש שהעלו כל הרבנים משם מהריב"ל ומהרימו"ט ז"ל דאין לבת ליטול אלא או ירושה או חוב וידה על העליונה ואפי' ביורשת ד"ת ע"ש: רד שאלה א' בקש לעשות פורני במבוי החדש וכתבו לו הבקיאים שאין היזק לחצר הסמוכה וא' מפני העשן יעשה צינורות שיעלה בהם העשן וכתבו לו פס"ד שיכול לעשותו ובעל החצר הסמוכה לו נתאלם עליו בכח השררה שלא לעשותו ונתייעץ בעל